מסכת זבחים, דף מה'
בגמרא שלנו מבואר שדם של קרבנות גויים שנטמא, ונזרק על המזבח, לא יכול לרצות בדיעבד כמו אצל קרבנות ישראל, משום שבריצוי הציץ נאמר "לרצון להם", לבני ישראל. ונשאלת השאלה מה דין תפילה אצל הגויים, שכידוע התפילה היא כנגד הקרבנות.
ובכן , בספר גבורות ה' למהר"ל כתב ששמיעת התפילה היא רק בשביל ישראל כמו שכתוב "ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו, בכל קראנו אליו", ומפה רואים שעניינה של התפילה שייך רק בעם ישראל.
לעומת זאת, בספר אגרות משה, כתב שבפשטות אין לגוי חיוב להתפלל, וזה לא נמנה בין שבע מצוות בני נח, אבל ככל הנראה, למרות שהגוי לא מצווה, שיש לו מצווה בכך, כדין אינו מצווה ועושה, כמו שכתוב "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", אבל הוסיף באגרות משה חידוש נפלא וכתב, שכל זה רק באופן שאין לו סיבה מיוחדת להתפלל, אבל אם יש לו צורך מסוים כגון חולה בבית, או חוסר בפרנסה, אם כן יש לו חיוב גמור, והסיבה שזה לא מופיע כמצווה נפרדת בשבע מצוות בני נח, היא כי זה חלק ממצוות האמונה בשם יתברך, שעל זה הם מצווים, להאמין שרק השי"ת הוא הנותן פרנסה, ורק הוא רופא חולים, ואם הוא לא מתפלל אליו ובוטח בו, הרי זה כאילו הוא אינו מאמין בו.
0 תגובות