זית ונמלה - מה המשותף ביניהם?

במשנה בתחילת הפרק מובאת מחלוקת בין ר' עקיבא לחכמים לגבי אדם שנשבע שהוא לא יאכל, ובסופו של דבר הוא כן אכל. האם יש שיעור לאכילה שלו כדי להתחייב?

לפי ר' עקיבא לא, אין שיעור, אם הוא אכל אפילו משהו קטן, הוא יהיה חייב כי הוא עבר על שבועתו. לעומת זאת חכמים חולקים, ושואלים את ר ' עקיבא, איפה מצאנו בכל התורה שאדם חייב על אכילה פחות מכזית? אלא ודאי שהוא חייב רק אם הוא אכל לפחות שיעור של כזית.

ובדף שלנו שואלת הגמרא על שאלת חכמים. וכי לא מצינו שאדם חייב גם על אכילה של פחות מכזית? הרי לדוגמא אם אדם אכל נמלה, הוא חייב, למרות שנמלה היא דבר קטן. עונה הגמרא בריה שאני. ז"א בריה שהיא שלימה, זה דבר שלם , יש לו חשיבות בפני עצמו, גם אם זה דבר קטן, ולכן יש חיוב על אכילתה גם היא פחות מכזית.

ובתלמוד ירושלמי הרחיבו את איסור בריה לא רק לענין חיוב במידה ואכל דבר אסור, אלא גם לענין ברכה אחרונה. ומובא שם סיפור על ר' יוחנן שאכל זית אחד ובירך לפניו ולאחריו. ואומר הירושלמי שלמרות שהוציא את הגרעין, ור' יוחנן סובר שזה לא ממעט את השיעור, אבל יש לדום גם מדין בריה, כי ר' יוחנן אמר שמי שאכל ענב אחד או זית אחד, צריך לברך לפניו ולאחריו.

לעומת זאת בתלמוד הבבלי, מובא סיפור מאוד דומה על ר' יוחנן  לענין ברכה אחרונה, אבל לא מוזכר שם דין בריה. ולכן, הסתפקו הראשונים האם יש מחלוקת בין התלמוד הבבלי לירושלמי.

הרמב"ם השמיט את דין בריה לענין ברכה אחרונה, אבל השו"ע הביא שתי דעות, או שאין ברכה אחרונה על בריה, אם היא קטנה, או שכן צריך לברך, ולכן הוא ממליץ לא לאכול בריה שלימה אם היא פחות משיעור, כדי לא להיכנס לספק ברכות.