שבועות דף מ"ד | האם בזמנינו מותר להישבע שבועת אמת?

 הר"ן (על הרי"ף) מבאר שמכיוון שהשכיר "נושא נפשו על שכרו" – כלומר, השכר חשוב לו מאוד למחייתו – ויש חשש שיימנע מלתבוע את שכרו אם יידרש להישבע, אף כשאומר אמת. שכרו גם לרוב מועט, ויש אנשים שנמנעים משבועה אפילו באמת, ולכן יש לחשוש שמא יישאר השכיר בלא פרנסה.

בהקשר זה נשאל החתם סופר (שו"ת חו"מ סימן צ): מהו המקור לכך שאפילו שבועת אמת נחשבת לעבירה – עד כדי כך שאנשים נמנעים מלהישבע אפילו כשהם דוברים אמת, ומעדיפים להתפשר בכל דרך, ובלבד שלא להישבע?

בתשובתו כותב החתם סופר כי "מנהג ישראל – תורה הוא", ואין להרהר אחריו. לדבריו, ודאי שיש לכך גם מקור בכתובים, בספר קהלת (ט,ב):" הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע... כַּטּוֹב כַּחֹטֶא, הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא".

עבודה-זרה דף מ"ג | האם לגננות ומורות מותר לצייר שמש וירח?

מנחם גולד|08:32

כוונת הפסוק, לדעתו, להשוות בין מי שנשבע שבועת אמת לבין מי שנמנע מלהישבע, אפילו באמת – ולמדנו מכאן שראוי לאדם להתרחק משבועה ככל האפשר, גם כאשר הוא דובר אמת.

למעשה, זוהי כבר מחלוקת זו מוזכרת בתלמוד הירושלמי (שבועות פ"ו ה"ה) בין רבי יונה לרבי יוסי, האם מותר להישבע באמת. ויש שפירשו ששורש המחלוקת הוא בשאלה האם קיימת מצווה מן התורה להישבע. הרמב"ם (בספר המצוות, מצוות עשה ז) סובר שיש מצווה להישבע בשמו של ה' לצורך, על פי הפסוק (דברים ו, יג):" וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ" ומכאן שגם להישבע באמת יכולה להיות קיום של מצווה, ולא מידת חסידות להימנע ממנה. אולם יש חולקים על כך, ולדבריהם אין כל מצווה להישבע – ולהפך, מי שנמנע מכך נחשב לבעל מידת חסידות.

בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' נ"ב ד"ה וכעת הנני) פוסק להלכה שיש איסור להישבע – אף שבועת אמת – אפילו אם הדבר יגרום להפסד ממון, מחשש שמא תצא מכך שבועת שקר. הרב ולדנברג (בשו"ת ציץ אליעזר) מצטרף לגישה זו, ומדגיש שאין הבדל בין שבועה עתידית – כאשר אדם מתחייב לעשות דבר – לבין שבועה על העבר, שבה מאשרים עובדה שכבר קרתה. אף בשבועה כזו אין אמנם חשש של אי-קיום, אך יש חשש לטעות או חוסר דיוק – בין אם בשוגג ובין אם במתכוון – ולבסוף יֵצא האדם נשבע לשקר.

בדורות האחרונים, מגמת הצמצום בשימוש בשבועה הלכה והתחזקה – בין היתר בעקבות ירידת מעמד השבועה בעיני הציבור.