"פטומי שמא בעלמא": הדברים החריפים שכתב הרמב"ם נגד תארי הכבוד של הרבנים

לדברי הרמב"ם הצעיר בן ה-23 התארים הגדולים – "ראש ישיבת גאון יעקב", "ראש ישיבה של גולה", "אב בית דין" - כשניתנים לאנשים שאינם ראויים, הם "פטומי שמא בעלמא". תארי כבוד ריקים מתוכן. וכך כתב: "כבר ראיתי בארץ ישראל אנשים נקראים חברים, ובמקומות אחרים מי שנקרא ראש ישיבה, ואפילו בר בי רב דחד יומא ליתיה".

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הכוונה ברורה: ראש ישיבת גאון יעקב בבגדד - הלוא הוא רבי שמואל בן עלי, בעיני הרמב"ם אינו אלא תואר ריק. והרמב"ם שהיה אז בן עשרים ושלוש העז לכתוב זאת בפומבי.

הנשק הקטלני ביותר בשדה הקרב המודרני | צפו: כך עובד רחפן סיב אופטי - והפתרונות היצירתיים

ישראל גראדווהל|16:09

"התארסתי עם בחורה שלא הכרתי" |  ההורים סגרו לו את השידוך - ואז הכל התפוצץ

אריה רוזן|16:08

וזו לא הייתה הפעם היחידה. בפירוש המשנה, מסכת נדרים פרק ד, כתב: "ואני תמה על אנשים גדולים שעוורה אותם התאווה והכחישו את האמת והנהיגו לעצמם הקצבות בעד המשפטים והלמוד ונתלו בראיות קלושות".

הרמב"ם מדבר על ראשי הישיבות הגדולות בבבל שלדבריו גבו כסף מהקהילות תמורת פסיקות הלכה, תשובות ומינויים כדבריו: "והנהיגו לעצמם הקצבות בעד המשפטים והלמוד".

ובפירוש המשנה, מסכת אבות פרק ד, על המשנה "אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם", הרחיב את היריה: "והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום, ונתלו בפשטי מאמרים שלא הבינום, והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה שזה צריך ומחויב לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו".

הרמב"ם הביא ראיות. הלל הזקן חטב עצים. חנינא בן דוסא הסתפק בקב חרובין. רב יוסף נשא עצים בידיו ושיבח את עבודת הכפיים. ורבי טרפון – עשיר גדול, כשנקלע פעם לסכנה ופצח בקריאה "אוי לו לטרפון שזה הורגו" כדי להינצל, התחרט כל ימיו: "כל ימיו שלאותו צדיק היה מצטער ואומר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה". ובהלכות תלמוד תורה פסק להלכה: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת".