בפירוש המשנה, מסכת בכורות פרק ד', כתב הרמב"ם את הדברים החריפים ביותר שנכתבו אי פעם על ראשי ישיבות מעמידי הדת על תילה.
לדברי הרמב"ם הצעיר בן ה-23 התארים הגדולים – "ראש ישיבת גאון יעקב", "ראש ישיבה של גולה", "אב בית דין" - כשניתנים לאנשים שאינם ראויים, הם "פטומי שמא בעלמא". תארי כבוד ריקים מתוכן. וכך כתב: "כבר ראיתי בארץ ישראל אנשים נקראים חברים, ובמקומות אחרים מי שנקרא ראש ישיבה, ואפילו בר בי רב דחד יומא ליתיה".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכוונה ברורה: ראש ישיבת גאון יעקב בבגדד - הלוא הוא רבי שמואל בן עלי, בעיני הרמב"ם אינו אלא תואר ריק. והרמב"ם שהיה אז בן עשרים ושלוש העז לכתוב זאת בפומבי.
וזו לא הייתה הפעם היחידה. בפירוש המשנה, מסכת נדרים פרק ד, כתב: "ואני תמה על אנשים גדולים שעוורה אותם התאווה והכחישו את האמת והנהיגו לעצמם הקצבות בעד המשפטים והלמוד ונתלו בראיות קלושות".
הרמב"ם מדבר על ראשי הישיבות הגדולות בבבל שלדבריו גבו כסף מהקהילות תמורת פסיקות הלכה, תשובות ומינויים כדבריו: "והנהיגו לעצמם הקצבות בעד המשפטים והלמוד".
ובפירוש המשנה, מסכת אבות פרק ד, על המשנה "אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם", הרחיב את היריה: "והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום, ונתלו בפשטי מאמרים שלא הבינום, והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה שזה צריך ומחויב לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו".
הרמב"ם הביא ראיות. הלל הזקן חטב עצים. חנינא בן דוסא הסתפק בקב חרובין. רב יוסף נשא עצים בידיו ושיבח את עבודת הכפיים. ורבי טרפון – עשיר גדול, כשנקלע פעם לסכנה ופצח בקריאה "אוי לו לטרפון שזה הורגו" כדי להינצל, התחרט כל ימיו: "כל ימיו שלאותו צדיק היה מצטער ואומר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה". ובהלכות תלמוד תורה פסק להלכה: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת".

רבי שמואל בן עלי, ראש ישיבת בגדד, יצא נגד הרמב"ם. על פירושיו בעניין תחיית המתים, על שיטתו הפילוסופית, ועל כך שדברי הרמב"ם תקפו ישירות את סמכות הישיבות הבבליות ומקורות פרנסתן. הרשב"ץ - רבי שמעון בן צמח דוראן, כתב דור אחר כך תשובה ארוכה ומפורטת, וניסה להוכיח שנטילת שכר על תורה הייתה קיימת כבר בימי האמוראים, והתנצל על כך שהוא עצמו נוטל שכר על רבנותו, רק מפני שגורש מספרד ולא יכול היה להתפרנס מרפואה.
וכאן טמון הפרדוקס ההיסטורי הגדול: הרמב"ם צמח להיות הדמות התורנית הבכירה ביותר בכל הדורות, אבל הגאונים ניצחו בפועל – עולם הישיבות עד ימינו מתפרנס מהצדקה.
מרן רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, כתב שאם אי אפשר להתפרנס אחרת – מותר. הרמ"א הוסיף שאם הוא מניח את עסקיו כדי ללמד, גם זה מותר. ובפועל כך נהגו כל הדורות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"כל הדורות" אמרנו, אז זהו. 99 אחוז. בצעירותי זכיתי ללמוד עם אברך צעיר שכיום צמח לאחד מהמשפיעים הגדולים של הדור. שמו הרה"ג רפאל גריינמן.
ר' רפאל גריינמן בתור אברך צעיר לא נטל מלגה מהכולל והסביר לי שהוא סבור שאין לקחת כסף על תורה. כיום מפורסם ר' רפאל גרינמן כמחנך מיוחד ביותר בכל העולם כולו (תזכרו על מי הוא עשה "טסטים"...
ישר כח לרה"ג יהודה כהן על המקורות








0 תגובות