בדף היומי במסכת עבודה זרה דף ל"ג, שנינו בשם רב עוירא ורב פפי, כי "חצבי שחימי דארמאי" (כדים שחומים של גויים) ו"פתוותא" (כלי חרס) שאינם בולעים הרבה, די בכך שישכשכו אותם במים כדי להכשירם.
והנה בתוספות כתבו בשם רבינו תם שיש להדיח ג’ פעמים את הכוס וראיה לדבר הוא מביא ממדרש אסתר רבה:
וגם במדרש אסתר גבי ישנו עם אחד שא"ל המן לאחשורוש אם זבוב נופל לכוסו של אחד מהם זורקו ושותהו ואילו אדוני המלך נוגע בהם חובטו בקרקע ולא עוד אלא שמדיח כוסו שלש פעמים ודוקא בכוסות של חרס אבל של עץ או של מתכת וזכוכית אין צריך להדיח רק פעם.
האם לומדים דברי הכלה מדברי אגדה?
הרי לנו דר"ת למד הכלה מדברי אגדה, והרי קיימא לן - בירושלמי (פאה פ"ב, ה"ד ובחגיגה פ"א, ה"ח) נקבע, שאין לומדים הלכה מן האגדות ומן המדרשות, כי דברי אגדה אינם כדברי שמועה, אלא כל אחד דורש מה שעלה על ליבו ואין הדברים חתוכים. ובהתאם לזה קבע הר"ן (נדרים מ ע"ב), שאין דוחים דברי התלמוד שנאמרו להלכה מפני דברי אגדה.
וכן אין למדים הלכה ממדרשי אגדה במקום שחולקים על הירושלמי (יעיר אוזן מערכת א אות נד) או על התוספתא (שו"ת נודע ביהודה תניינא יו"ד סימן קסא).
אף על פי כן, ישנם חכמים שהציעו חילוקים והחרגות לכלל זה. ישנה דעה לפיה מקובל ללמוד ולסמוך על אגדות ומדרשים במקרים שבהם הם אינם מכחישים את דברי חז"ל בתלמוד הבבלי או הירושלמי, אלא רק מוסיפים עליהם. כך גם כתב בספר הישר לר"ת (סימן תריט).
עם זאת, קיימים גם חילוקי דעות נוספים בקרב האחרונים בנושא זה. ישנם אחרונים שמבחינים בין אגדות הנמצאות בתוך התלמוד עצמו, שלמדים מהן, לבין אגדות המופיעות במדרשים בלבד (כמו בספר עקרי הד"ט של רבי דניאל טירני, יו"ד סימן סו). מנגד, יש מי שכתב שאין למדים כלל מאגדות, אפילו במקום שאינן סותרות את דברי התלמוד (כפי שכתבו בשו"ת נודע ביהודה שם ובחוות יאיר סימן יד).
המורכבות שביחס בין הלכה ואגדה משתקפים היטב בדבריו של ה'נודע ביהודה', שכתב אודות דברי אגדה בחז"ל כי:
"כל דברי רז"ל בדברי אגדה סגורים וסתומים וכלם קשים להבין, ואם באנו להשיב בהם אין לדבר סוף, ובפרט איש כמוני אשר עול הרבים עלי, די שאני נפנה להשיב בדבר הנוגע למעשה" (שו"ת נודע ביהודה מהדו"ת יו"ד סימן קסא).
0 תגובות