מה קורה כשילד קטן לש מצות קטנות?

הדף שלנו עוסק בדיני הולכה של הדם למזבח, שנחלקו בה חכמים ור' שמעון במשנה. לדעת חכמים, מחשבת שלא לשמה פוסלת בכל העבודות - שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה, אולם לדעת ר' שמעון מחשבת פסול בשעת ההולכה לא פוסלת, ומדוע? מה מיוחד במלאכת הולכת הדם? אומר ר' שמעון שעל כל עבודות הקרבן לא ניתן לוותר, לא על שחיטה, לא על קבלת הדם ולא על זריקתו, אבל על עבודת ההולכה ניתן לוותר באופן ששחטו קרוב למזבח, אפשר לקבל את הדם ומיד לזרוק, לא צריך להוליך.

בשו"ת ארץ צבי הביא נדון דומה, על גדול שחתך עיסה לחתיכות כדי ללוש מהן מצות, ולאחר מכן קטן מתחת לגיל בר-מצווה לש את המצות, שזה אסור לדעת השו"ע. והביא בשם אחד הגדולים שהתיר את הדבר כיוון שעובי החתיכות היה פחות מטפח, אז מעיקר הדין היה ניתן לאפות אותן כמות שהן, ומה שהקטן רידד אותן ליותר דקות, זו רק תוספת הידור שמעיקר הדין היה ניתן לוותר עליה. אך העיר עליו המחבר שכביכול זה דומה למחלוקת במשנתנו, ואכן לדעת ר' שמעון עבודה שניתן לוותר עליה אינה פוסלת, אך חכמים הרי חולקים עליו ופוסלים מחשבה גם בשעת ההולכה, אע"פ שזו עבודה שניתן לוותר עליה. וא"כ אין להכשיר את המצות הללו.

אך לאחר מכן דחה את הראיה וכתב, שאולי רק לענין הולכה חכמים חולקים, כיון שבסופו של דבר בפועל, אם שחטו רחוק מן המזבח, אז צריך להוליך, לא ניתן לוותר על ההולכה, והמחשבה תפסול, אבל במקרה של המצות, גם לאחר שחתכו את העיסה, ניתן גם עכשיו לאפות אותן כמות שהן, והלישה של הקטן לא נצרכת כדי להכשיר את המצה, ולכן, היא לא תפסול.