מסכת זבחים, דף טז'
במשנה שלנו כתוב שלכהן רגיל, כהן שאינו כהן גדול, אסור לעבוד כשהוא אונן, זאת אומרת שאם הוא שמע שמת אחד מקרוביו אסור לו להמשיך לעבוד והוא צריך לצאת מן המקדש. ובמסכת יומא, נחלקו בענין הזה רש"י ותוספות. לדעת רש"י, הכהן צריך לסיים את העבודה שהוא עוסק בא, ורק לאחר מכן לצאת מן המקדש. אולם לדעת תוספות, הכהן צריך לצאת מיד, ואסור לו להמשיך לעבוד כלל.
ברמב"ם מצאנו שיטה מעניינת. כותב הרמב"ם שהכהן צריך להפסיק לעבוד מיד, אך אסור לו לצאת מן המקדש. אך זה קשה, מה התועלת בכך שהוא ישאר במקדש? מתרץ בכסף משנה שהרמב"ם לא התכוון שהכהן לא יצא כלל. אלא שהוא צריך להישאר במקדש עד שכהן אחר ישלים את העבודה שהוא התחיל בה, ורק לאחר מכן הוא יכול לצאת, כדי שזה לא יראה שהוא מזלזל בעבודה. אבל עדיין צריך ביאור מה מקור שיטת הרמב"ם.
ובכן, באותו הפרק כותב הרמב"ם שלכל כהן, לאו דווקא אונן, אסור לצאת מהמקדש בזמן העבודה,כי הוא מראה שיש לו משהו יותר חשוב ממנה, ואם הוא יוצא, חייב מיתה, כמו שנאמר לאלעזר ואיתמר לאחר שמותם של אחיהם נדב ואביהוא" ומפתח אוהל מועד לא תצאו , פן תמותו". ממילא יוצא לדעת הרמב"ם שאם ישנו כהן, שמת לו מת באמצע העבודה, מצד אחד אסור לו להמשיך לעבוד, כי העבודה מחוללת, ומצד שני אסור לו לצאת, כדי שלא ייראה שיש משהו חשוב יותר, לכן כותב הרמב"ם שיפסיק לעבוד, אבל יחכה במקדש עד שהעבודה תסתיים.
0 תגובות