זבחים קה -
בסוגיה שלנו נאמר שאם היו שני חצאי כזית של נבילה, וביניהם היה משקה שנוגע בשני החצאים ומחבר אותם, החיבור הזה לא נחשב חיבור לעניין לטמא טומאה חמורה, ובתוספות הביאו גם את דברי התוספתא לגבי אתרוג שנפרץ, הכוונה שנפתח, שאם נחבר אותו ע"י קיסם זה לא נחשב לחיבור.
כתב בספר פנים מאירות שמכאן יש ראיה נגד דין של השולחן ערוך. השולחן ערוך כתב בשם ספר הרוקח שאם יש לאדם שני חצאים של לחם, יחבר אותם ע"י קיסם באופן שלא נראה החיבור וכך יהיה לו לחם שלם לענין שבת לדוגמא, שיצטרך לבצוע עליו ולא על הפרוסה, כמו שכתוב בעירובין לענין עירוב חצירות שצריך פת שלימה, ושם נאמר שאם תופרה בקיסם, אז דינה כפת שלימה.
וכתב בפנים מאירות שמהסוגיא שלנו רואים שהחיבור ע"י קיסם לא מועיל כחיבור, ומה שהשו"ע הביא ראיה מעירובין, אפשר לומר ששם זה רק מצד איבה, שלא יאמרו שאחד הביא שלימה ואחד הביא פרוסה, אז מספיק שזה נראה כמחובר, אבל במקום שצריך שיהיה שלם ממש, לא יועיל חיבור ע"י קיסם.
גם בספר אליה זוטא הקשה על הסברא של השולחן ערוך והדימיון לעירובין וכתב שמי שיש לו פת שלימה ודאי שצריך לבצוע עליה, ולא על פת שהוא חיבר בקיסם, והשו"ע דיבר רק באופן של אדם שאין לו פת שלימה, ומעיקר הדין הוא צריך לברך ולבצוע על פרוסה, כאן חידש השו"ע שאם הוא יכול לחבר בקיסם כדי שיראה שלם, זה עדיף מאשר לברך על פרוסה.
0 תגובות