זבחים קט -
בסוגיה שלנו נאמר לגבי שיעור הקטרת הקטורת, שהיו מקטירים מנה בכל יום, חצי ממנו בבוקר, וחצי בין הערביים, וברש"י הוסיף ששיעור זה הוא רק מדרבנן, אבל מדאורייתא מספיק כזית. בספר גבורת ארי למד מדברי רש"י הללו יסוד חשוב. הרי שיעור הקטורת היה שווה בין ביום חול ובין בשבת, אם כן גם בשבת היו מקטירים מנה, למרות שלדברי רש"י היה מספיק בכזית, אם כן איך התירו לכהן להבעיר שלא לצורך?
אלא שמכאן רואים שכשאדם עושה מצווה, אף על פי שהמצווה מתקיימת כבר במשהו או בכל שיעור אחר, תלוי במצווה, אבל אם הוא מוסיף עוד וממשיך לקיים את המצווה, הכל זה חלק מהמצווה, ולכן יכל הכהן להמשיך ולהקטיר את כל המנה בשבת. וכן כתב במהר"ל לגבי אכילת מצה, שאף על פי שיוצא בכזית הראשון שהוא אוכל, מכל מקום יש לו מצוה בכל מצה שאוכל בליל הסדר ולכן ראוי לאכול הכל בהסיבה.
וכן כתוב לגבי נר חנוכה, שגם מה שמוסיף לדלוק לאחר חצי שעה הכל הוא חלק מהמצווה, וכן מה שאנחנו תוקעים מאה קולות של שופר בראש השנה, אין בכך איסור שבות, וכן בקריאת שמע, אף על פי שאנחנו יוצאים ידי חובה בפסוק הראשון, ככל שאנו מאריכים, אנו מקיימים מצווה. כללו של דבר, אף על פי שיש לנו שיעור של מינימום כדי לצאת ידי חובה, אין לנו שיעור מקסימלי, ומה שנוסיף , נכלל במצווה.
0 תגובות