פגיעה בכבוד החבר – שפיכות דמים ממש!
משה רבנו ראה שני אנשים שרבים ומכים אחד את השני, ואמר לאחד מהם: "רשע! למה תכה רעך"!?
משה רבנו עדיין לא קיבל את שליחותו לגאול את עם ישראל, ולתת את התורה, אבל, הוא ידע :
התנאי הבסיסי לקבלת התורה, הוא: האהבה והאחדות - בעם ישראל!
ומריבה בין שני אנשים, פוגמת – בכל התורה כולה!
האם רק מכה פיזית - פוגעת בשני?
כשמשה רבנו אמר: "רשע", הוא לא התכוון רק מריבה ולמכה הפיזית שאחד פגע בחברו, הוא התכוון:
מכה הפיזית שהכאת את חברך, פוגעת גם – בנפשו! מדוע?
המקור החיות של כל איברי האדם, היא – הנפש, ולכן, פגיעה בגוף:
פוגעת וממעטת את החיות בשורש חלקי הנפש, שמצויים באיבר הפיזי של האדם שנפגע.
שורש חלקי הנפש באיברי האדם, הוא – הכבוד!
מדוע הלבנת פנים נחשבת – כשפיכת דם חברו?
מוהרנ"ת אומר, שאדם שמבייש את חברו, עובר על עבירה חמורה בבין אדם לחברו, כי כשמתבייש את חברו, הוא:
פוגע בכבודו, ומתמעטת את חיות נפשו!
ונחשב: כאילו נוטל את נפשו ממש! כי שורש הנפש הוא – הכבוד!
ולכן, אמרו חז"ל: "המלבין פני חברו ברבים – כאילו שפך דמים".
מה בסה"כ קרה? האדם הלבין את פני חברו...
ומדוע נקרא כאילו - ששפך את דמו?
הבושה גורמת לאדם – להחוויר, והדם אוזל מהפנים, כי:
"הדם הוא - הנפש".
בדיוק כמו שבפגיעה פיזית - נוזל דם, כך, פגיעה בכבוד - מורידה דם ממש!
ואדם שלא מתקן את חטאו: "אין לו חלק - לעולם הבא".
מדוע פגיעה בכבוד החבר חמורה כל כך?
"חביב אדם שנברא בצלם" – פגיעה בחבר היא פגיעה:
בכבודו של מלך מלכי המלכים – הקב"ה!
"קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא - חד הם"!
כאשר אדם פוגע בחברו, הוא פוגע אוטומטית ב'חד הם':
גם בקב"ה, וגם - בחלק שיש לאותו האדם בתורה!
ואם לא פייס את חברו, נענש:
מידה כנגד מידה!
איבוד העולם הבא, זה - לא עונש מידי קשה?
מוהרנ"ת מסביר את הקשר בין פגיעה בכבוד החבר, והעונש:
איבוד החלק - לעולם הבא!
אדם שמבייש או מבזה את חברו, הוא בעצם:
לוקח לחברו את כבודו, וכך, מעביר לעצמו את - כבוד חברו!
ולכן, נענש - מידה כנגד מידה:
לוקחים ממנו את ה'כבוד' שראוי לקבל - בעולם הבא!
זה ההסבר לעונשו: "אין לו חלק - לעולם הבא"!
וק"ו פגיעה אם פגע בכבוד חברו ברבים - עונשו גדול מנשוא...
כי נזק הגזל של כבוד חברו – גדול עוד יותר...
ומסיים רבי נתן ואומר, שזה מה שמעכב את ביאת המשיח, כי:
המחלוקת והשנאת חינם – פוגעים בכבודו ונפשו של האדם!
כי הנפש נמשכת - אחר שורשה...
ועוד ההפסד עוצם - מפגיעה בכבוד חברך
"קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא - חד הם"!
פגיעה באחד מחלקי מה'חד הם' - פוגעת ומחסרת גם בחלקים האחרים!
ב'חלקו' בתורה של האדם הנפגע, וגם בקב"ה – נותן התורה!
כל אדם הוא 'צינור' בשליחותו של נותן התורה, וצריך להמשיך להעביר את החלק בתורה שניתן לו, וכשנפשו נפגעת, הוא אינו יכול לעשות תפקידו...
האם ברגע שחברך נפגע, האם מסוגל להתפלל? ללמוד תורה, או לחדש חידושי תורה? היכן גופו ונפשו?
אולי הוא מרגיש חולשה פיזית, שגורמת לו, לא להצליח לזוז כרגע?
והאם הוא יכול להתרכז במחשבת התורה והמצות? ממש לא בטוח...
ובכך, כל החלקים מ"קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא" – ניזוקו!
ומכאן, ניתן להבין עד כמה:
החוט המשולש - לא במהרה ינתק!
חלקך בתורה, תלוי בהקפדה על - כבוד חברך!
ולכן, אמר משה רבנו – "רשע, למה תכה רעיך" (שמות ב', יג').
'אכן נודע הדבר' – סיבת עיכוב ביאת המשיח!
בהמשך, בפסוק יד' כתוב:
"ויירא משה, ויאמר – אכן נודע הדבר" מה נודע?
ידוע מכתבי האריז"ל, שגלות מצרים נועדה לתקן את חטא דור המבול.
ולכן, כשמשה רבנו ראה שני אנשים רבים, הוא אמר:
"אכן נודע הדבר" – ואמרו חז"ל ישראל בגלות מכיון שהם עדיין פוגמים במשפט, כי מחלוקת ומריבות הם - היפך המשפט, שהוא:
בבחינת שלום, כמו שכתוב: "אמת ומשפט - שלום שפטו".
ועל כך אמר משה רבנו:
"אכן נודע הדבר" – ישראל עדיין בגלות, מחמת - פגם המשפט!
עיכוב ביאת המשיח – עד מתי?
הסיבה שעבורה הגלות לא נגמרה, היא הפגיעה והביזיון שמבזה אחד את חברו, המחלוקת שלא נגמרת... והשבוע ראינו ושמענו, ואוי לנו.
בעבור 'שנאת חינם' נחרב בית המקדש השני, אומר מוהרנ"ת:
שנאת חינם, היא הסיבה לעיקר - עיכוב ביאת המשיח!
כל מחלוקת וביזיון שגורמים לפגיעה של אחד בכבוד חברו, מאריכים
את הגלות.
רק אם תסכים קצת למחול על כבודך, ולהגדיל את כבוד ה' יתברך:
תזכה להיות מאלה שבזכותם בית המקדש יבנה! (ליקוטי הלכות, פר' שמות).
אם תרצה לראות את בית המקדש ביופיו והדרו, אז:
אתה כבר יודע מה לעשות...
שנזכה במהרה, אמן!
0 תגובות