ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, פרסמה אגם ברגר — אחת מניצולות מתקפת ה-7 באוקטובר והשבי בעזה — פוסט אישי מטלטל לזכר חברתה שירת ים עמר, שנפלה במוצב נחל עוז.
ברגר, ששרדה את הזוועות אך לא הצליחה להיפרד כראוי מהחברות שאיבדה, כתבה: "שנה שעברה היינו בטוחות שעד יום הזיכרון נזכה להיפרד כמו שצריך. לראות בעיניים — כי עד שלא נראה לא נאמין. לחבק את המשפחות, לעלות לקבר, לפחות להדליק נר. וזה לא קרה."
את יום הזיכרון בעזה היא מתארת כיום שבו הצליחו השבויות להדליק נר זיכרון מאולתר, לעמוד בצפירה ולבכות יחד: "היינו מפורקות. אין יום שלא היית בראש שלי, את וכל הבנות. רצינו לחלוק לכם כבוד, הצלחנו לשמוע את הטקס ולעמוד בצפירה — והדמעות לא הפסיקו לרדת."
למרות שברגר לא משתפת בפרטי הסיפורים שברשותה, היא כותבת שתחילה בחרה להשאיר את הפרטים למשפחתה של שירת ים: "יש כל כך הרבה דברים לספר עלייך, אבל מגיע למשפחה שלך לשמוע קודם."
בהמשך הפוסט, היא מתארת את חברתה במילים חמות ונוגעות: "לא צריך הרבה כדי להבין איזו טהורה את — רק מהמבט, מהחיוך. כמה ענווה, דרך ארץ וטוב לב יש בך." ברגר גם ביקשה סליחה מחברתה: "סליחה שלא זכית להגשים את החלומות שדיברת עליהם. סליחה שלא הגנו עלייך. סליחה ים, שלא יכולתי לעשות משהו כדי להציל אותך. שאת הצלת אחרות והדפת רימונים, ובזכותך אנחנו כאן."
את דבריה מסיימת ברגר בהבטחה: "את חרוטה בלב שלי לכל החיים, ואני אעשה הכל כדי שיזכרו אותך ואת כל הגיבורות שנפלו במוצב באותו יום. אוהבת אותך."