בחול המועד פסח האחרון, הגיע הפוסק הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה, לביקור חג מיוחד במעונו של המנהיג הליטאי ראש הישיבה הגר"ד לנדו, כמנהגו מדי חג בחג להקביל את פניו של מנהיג הדור.
שני גדולי התורה קשורים ומיודדים בלב ונפש עשרות בשנים, עוד מתקופת אברכותם בכולל שע"י ישיבת סלבודקה - ועד השנים האחרונות ממש, בהם נפגשים מפעם לפעם ומשוחחים בדברי תורה.
'כיכר השבת' עם התמליל מתוך הביקור המרומם:
שני חזנים, אחד ת"ח נכה, והשני רגיל, את מי יעדיפו?
הגרי"ז: מורינו ורבינו, אפשר לשאול משהו?
הגר"ד: אני מוכן לשמוע, כולי אוזן... אוזן קשה להגיד, אלא האוזן של הנכד שלי, הוא הרמקול שלי...
הגרי"ז: היה בית כנסת אחד גדול, שהיו שני מועמדים להיות החזן, אחד היה תלמיד חכם מופלג אבל היה נכה רגליים על כסא גלגלים, ולא יכול היה לעמוד רק לשבת, ואילו השני הוא אדם כשר שאינו ת"ח כמו הראשון אבל עומד על שני רגליו. באו לשאול את מי לבחור ולהעדיף?
וכתבנו על כך בחשוקי חמד עמ"ס ברכות (דף ל ע"א), שבעצם לא ראוי לחולה היושב על כסא לעבור לפני התיבה ולהתפלל חזרת הש"ץ בישיבה, אלא אם כן אין אחר שיכול לעבור לפני התיבה.
כך כתב בספר חסידים (סימן תשנו), וז"ל: 'זקן היה רגיל להתפלל ביום הכיפורים, שנה אחת לא היה חזק לעמוד (ולהתפלל בעמידה), אמרו מקצתם כיון שאין לנו כיוצא בו, מוטב להתפלל בישיבה. אמרו הזקנים כיון שאינו יכול לעמוד, יתפלל אחר אע"פ שאינו כ"כ הגון, פן ילמדו ממנו אחרים ויתפללו מיושב', עכ"ל. מבואר שאין ראוי להעמיד ש"ץ יושב, פן ילמדו ממנו אחרים ויתפללו מיושב.
ומו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מוכיח מדברי השו"ע שתפילה מעומד היא מעיקרי הלכות תפילה, וראיה מהשו"ע (סימן צד ס"ט) שם נאמר, מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל, צריך לחזור ולהתפלל מעומד. ואינו צריך להוסיף בה דבר, עכ"ל. הרי דבתפילה במיושב חסר עיקר מעיקרי התפילה. ולכן הורה שלא לבחור בתלמיד חכם הנכה אלא בשני העומד על רגליו וראוי לעמוד לפני המלך.
הגר"ד: אני רוצה לראות את השו"ע בפנים... את הלשון, מה כתוב שם.
הגרי"ז: ודאי, להוציא ולראות... בטח להביא, מה הספק בכלל. ההסתכלות של הרב שליט"א, היא גדולה מהסתכלות של אחרים...
הגר"ד: אתם משמחים את הבריות...
הגרי"ז: אתם מסתכלים זה אחרת ממה שמישהו אחר מסתכל... מי לא יודע את זה?!
הגר"ד: אני צייתן... אני צייתן...
לאחר עיון ממושך בשו"ע ומשנ"ב (סימן צד ס"ט) -
הגר"ד: להלכה זה לא ככה, לא פוסקים כמו השו"ע הזה... הרי המשנה ברורה כותב שם (ס"ק כז) 'ולדינא הסכימו האחרונים שאין צריך לחזור ולהתפלל שנית, וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית...'
הגרי"ז: הרי המשנה ברורה מסיים שם וכותב 'ומכל מקום אם הוא רוצה, יכול להתפלל שנית בתורת נדבה, אם הוא בטוח שיכון לבו בתפלתו'...
הגר"ד: זה דבר אחר, זה נדבה...
הגרי"ז: אבל על דברים אחרים אין נדבה.... אז רואים שזה מעיקרי התפילה...
הגר"ד: אטו במוסף (שאין נדבה) גם יעשה ככה, אם הוא התפלל מוסף בישיבה, לפי השיטה הזו, או בשבת שאין נדבה, מה יעשה? השאלה מה שורש המחלוקת בין שני השיטות...
הגרי"ז: מה גודל החיוב של עמידה בתפילה,
הגר"ד: השאלה איך להתייחס לשיטה שלא פוסקים אותה...
הגרי"ז: אבל אנחנו דנים כעת איזה חזן לבחור, ואם רואים שמרן המחבר בבית יוסף סובר שצריך לחזור ולהתפלל, ולגבי חזן ת"ח לא מצאנו כזו שיטה. ומוכח שזה מעיקרי התפילה.
הגר"ד: כל שיטה זה נקרא צד?!
הגרי"ז: תלוי מי זה, זה מרן השו"ע...
הגר"ד: אני שומע, הרבנים אומרים כך, מה אני יכול לומר.
הגרי"ז: הרבנים אומרים שכשיש מחבר שאומר כך זה מלמד אותנו על מעלת הדבר, וצריכים להעדיף את החזן הזה.
הגר"ד: אפילו שיכתבו בלשון חריפה אחד נגד השני?
הגרי"ז: סוף כל סוף זה מחבר...
הגר"ד: אתם אומרים חידוש...
הגרי"ז: אני באתי לשאול את הרב, ולא להגיד...
הגר"ד: שואלים מי שיודע, אני לא יודע מה להגיד... אני רק אומר שזה נראה לי חידוש, שאם יש שיטה, אפילו שהיא נדחית בקול רעש גדול, ואף אחד לא מסכים לזה, אפשר ללמוד ממנה...
הגרי"ז: אבל זה מרן השו"ע, זה לא סתם מאן דאמר... זה מרן...
הגר"ד: יש דברים כאלו שאנחנו עושים לא כמו מרן, ואנחנו נכשלים באיסור?...
יש פסק לגבי פת שטבולה ביין אדום, שמברכים עליה מזונות. והמשנ"ב אומר שהלכה לא כך. מה עושים?
הגרי"ז: כמו המשנה ברורה...
הגר"ד: למה? איך מותר נגד מרן?
הגרי"ז: יש לומר, כשהמשנ"ב אומר מותר... אבל כאן אצלינו שני החזנים טובים, גם השני ת"ח אבל לא כמו הראשון, אז בשביל להעדיף את החזן השני – מספיק שיטה אחת.
מתי ביקש הסבא מסלבודקא זצ"ל ברכה מתלמידו?
הגר"ד: אני רוצה לספר סיפור מהאלטער מסלבודקא, הוא ביקש ברכה מתלמיד שלו לשעבר, מה קרה?
התלמיד הזה סבל בישיבה, מישהו עשה לו עוולה אישית גדולה, פגע בו מאד קשות. עברו הרבה שנים, והתלמיד שעשו לו עוולה, בא לבקר את האלטער, זה היה הרבה שנים אחרי כן, והאלטער הזכיר לו אתה זוכר את הסיפור שהיה לך עם החבר ההוא שעשה לך בישיבה, כן אני זוכר, אתה מוחל לו, כן, אתה באמת מוחל לו? הוא שאל כמה פעמים, אתה מוחל לו באמת, והוא אמר כן, אם ככה תן לי ברכה. מה יש? אתה עשית פעולה נגד התכונות, למחול על עוולה כזאת, וכל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, אתה כרגע צדיק גמור, תן לי ברכה... מחלו לך את כל הפשעים...
הגרי"ז: שווה מליונים...
הגר"ד: גם אני התפעלתי מזה...
הוא אמר לו, עכשיו, הרגע, אתה צדיק גמור... העברת על מידותיו, מחלת למי שעשה לך עוולה שפגע בך אישית מאד קשה. הוא בדק אותו ושאל אותו עוד פעם, וראה שהוא כנה, אז הוא ביקש ממנו ברכה.
• • •
מה עומד לאדם גדול בראשו?
הגר"ד: עכשיו אני אספר סיפור שאני רגיל לספר, סיפור שהיה לפני אלף שנה, סיפור אחרי לגמרי, היה את ארבעת השבויים בזמן הגאונים, מוזכר בראב"ד בסדר הקבלה (נדפס יחד עם סדר עולם). אחד מהם רבי משה בן חנוך, הוא היה ראש הרבנים בספרד.
יום אחד הוא פסק, והנפסד בדין מאד כעס עליו, והחליט להתנקם בו. עד שעלה בידו להתנקם בו. איך? הוא התקרב למלכות, והיה לו כח גדול מהמלכות, והוא אמר לו שביום שיפסוק איזה דין, הוא ישים אותו בספינה בלי משוטים בלב ים.
לא היה לו עיצה... יום אחד, בליל שבת, בא חתנו של רבי משה בן חנוך, ואמר לו שאותו יהודי שעשה לך את הצרות מת... אז הוא הוריד הרבה דמעות.
הוא שאל אותו, למה אתה בוכה, אפשר לומר שהוא בוכה כי בעולם האמת דנים אותו, אך הוא השיב, למה הוא בכה ספונטנית, כי אותו יהודי רשע היה מפרנס מאות עניים, עכשיו מי יפרנס את העניים האלה? אני אין לי כסף... לך אין גם... אז זה מה שהיה לו בראש, השונא הגדול הזה מפרנס עניים... וזה אדם גדול! מה מונח לו בראש!
סיפור יפה?
הגרי"ז: מיירעדיק, מיירדעיק, עצום... שווה מיליונים...
הגר"ד: יכול להיות... השני ודאי שווה, זה סיפור מהקדמונים... על המקום, הספונטני היה, בכיה גדולה, מי יפרנס את אותם עניים שהרשע הזה שרודף אותי פרנס אותם.
אז סיפרתי שני סיפורים, לא הלכה, רק שני סיפורים...
הגרי"ז: זה יותר מהלכה, יש הלכה, ויש הלכה למעשה...
הגר"ד: דבר אחד לא מובן לי, איך זה שהרבנים באים לבעלי בתים...
הגרי"ז: תלוי מי הרב, ותלוי מי הבעל-בית...
הגר"ד: תגידו תירוץ, ואני מיד אדחה אותו...
הגרי"ז: שהרב יסלח לי, זה לכבוד שמחת יום טוב כזה מה שהרב אומר...
הגר"ד: הרב אומר, אני שומע. תודה רבה, אני מודה לכם מאד.
הגרי"ז: הקב"ה יזכה אותנו שהרב יאיר את עיני ישראל.
הגר"ד: אני גם זקוק לרפואה, באופן כללי...
הגרי"ז: אבל העולם צריך את הרב, אם העולם צריך – אין חשבונות פרטיים...
הגר"ד: אם הרב אומר, זה טוב. אבל הרב רוצה לשמח את הבריות. לא צריכים הוכחה לזה, כי משמח את הבריות זה אחד מהסימנים של תורה לשמה, הרב ודאי לומד תורה לשמה, אז ממילא לכן הרב משמח את הבריות... זה לא מוכח?
הגרי"ז: כולנו נברך שהרב'ה יהיה בריא, שרבינו הראש ישיבה יהיה בריא וחזק, ונאמר אמן!
יש פה ציבור כעת, זה לא פשוט, עוד פעם נגיד, שרבינו יהיה בריא וחזק להגדיל תורה ולהאדירה, אמן!
הגר"ד: אמן אמן, יישר כח, וכן למר, ואמרו אמן...
בסיום הביקור, קם הגר"ד לנדו וליווה את הגר"י זילברשטיין עד פתח הדלת, ונעמד שם למשך דקות ארוכות, ולא שב למקומו עד שנעלם הגר"י מסוף המרפסת המובילה לרחוב ונכנס לרכבו!