זה מה שאומר, לציטוט ולייחוס, ראש ממשלת ישראל על שר הביטחון שלו, אהוד ברק: "הוא הססן, מאכזב, דברן אובססיבי, השלים עם הרג חיילים ללא תגובה ועשה הכל כדי להגן על החמאס ולהפסיק את המתקפה על עזה. מאחורי גבי, האיש הזה קיים דיונים על הפסקת אש בעזה, שלא בידיעת הממשלה".
אל תיפלו מהכיסא. על הציטוטים הללו, אחד לאחד, חתום ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. כמה משרי ממשלת נתניהו, הסכימו השבוע עם כל מילה.
שרי השמינייה מצאו עצמם בשבוע האחרון, מתוזזים על-פי 'שעון אהוד ברק'. מפרק השעונים מאקירוב ידוע בלוח-הזמנים ההפוך שלו, עבודה בלילה ומנוחה ביום. במצבי קיצון ביטחוניים, אהוד ברק - מפקדו של נתניהו מהסיירת - הוא ראש הממשלה האמיתי. על פיו יישק דבר, גם הלו"ז המתוכנן.
בלילה שבין חמישי לשישי התפזרו שרי השמינייה בשעה שלוש לפנות בוקר. האווירה בראשית הדיון הייתה לוחמנית. התחושה הייתה, שלא יהיה מנוס מתקיפה נרחבת ברצועה. ככל שהתארך הדיון, כך הונמכה הקומה. החברים הבינו, כי יציאה לפעולה נרחבת בעזה לא עומדת על הפרק.
"בעניין הזה", אומר אחד משרי השמינייה, "הייתה תמימות דעים סביב השולחן, מאהוד ברק ועד איווט ליברמן". במוצ"ש התכנסה השמינייה לדיון נוסף כדי לסגור סיפור. החברים התפזרו לפנות בוקר, ואחד מהם סיכם בפנים נפולות ועייפות את הישיבה: ממשיכים לספוג. לא יוצאים למתקפה ויהי מה.
אהוד ברח
אהוד ברק הוביל את הקו: "מתקפה ברצועה בעת הזאת, תביא למיטוט הסכם השלום עם מצרים", טען שר הביטחון, ורץ להתנצל בפני המצרים (גם בשביל הטורקים). הסקירה שהשמיעו גורמי הביטחון, תמכה בעמדתו ולא הותירה מקום לתמרון.
האיפוק-זה-כוח, נתמך בסיבות נוספות. גם לפלסטינים יש עניין ברגיעה. ספטמבר בפתח, שלהם (ההכרזה באו"ם) ושלנו (שנת הלימודים). העולם הערבי מסביבנו מתמוטט וכל מעורבות של ישראל תגרום לנזק לטווח ארוך בממשלים המתגבשים, ועוד שלל תירוצים ונימוקים. למחרת הלילה, בשעה שלוש לפנות בוקר, כונס הקבינט המדיני-ביטחוני ואימץ את הקו באופן רשמי: להתאפק, להבליג, לספוג.
שר ההבלגה. ברק בשטח, השבוע
"אכן, שוכנענו שאסור בעת הזאת לצאת למבצע נרחב בעזה", מסכם אחד משרי הקבינט, "אבל אני עדיין לא מבין מה פשר התגובה הרפויה. לחסל שניים-שלושה בכירים בוועדות ההתנגדות ולרוץ לספר לחבר'ה? זה כל מה שצה"ל הגדול יודע לעשות? זה כל מה שביבי וברק מסוגלים לספק בתגובה? היה צריך להשתגע קצת יותר, ורק אז לצאת להפסקת אש מעמדה הרתעתית ולא מתגוננת ומתרפסת".
אהוד ברק הוביל את הקו המתרפס, ורץ להתנצל בפני המצרים (גם בשביל הטורקים). האיפוק-זה-כוח, נתמך בסיבות נוספות. גם לפלסטינים יש עניין ברגיעה. ספטמבר בפתח, שלהם (ההכרזה באו"ם) ושלנו (שנת הלימודים). מהסיבוב הזה, ממשלת ישראל יוצאת מובסת, אך משוכנעת בצדקת דרכה. זה בדיוק מה שחשו אבותינו בגלות: רדופים אך צודקים, מושפלים אך חכמים, ובעיקר מ-פ-ח-ד-י-ם
התחושה של הדובר, ושל עוד כמה חברים בסביבתו, שלפני ואחרי הכל, זהו האופי של צמד המובילים, אהוד ברק וביבי נתניהו (בסדר הזה). את ביבי אנחנו מכירים. האיש חושש משינויים כמו מהצל של איווט, ויעשה תמיד את כל אשר לאל ידו כדי לשמר את המציאות. את הפרגונים על החייל מספר אחד, אהוד ברק, מפיו של אהוד אולמרט, ראש-הממשלה האזרחי הכי אמיץ שהיה כאן בסביבה, שמענו גם כן.
מהסיבוב הזה, ממשלת ישראל יוצאת מובסת, אך משוכנעת בצדקת דרכה. זה בדיוק מה שחשו אבותינו בגלות: רדופים אך צודקים, מושפלים אך חכמים, ובעיקר מ-פ-ח-ד-י-ם.
חינוך מחדש
במכשירי הפקס של ארבעה ראשי עיר חרדיים שלא חייבים את בחירתם לאף מצביע, ועוד ראש עיר חילוני אחד שחב את בחירתו לאי-אלו מצביעים חרדיים, נתקבלה ביום רביעי שעבר פנייה לא שגרתית ממנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שמשון שושני.
הנמענים, ראשי העיריות: ירושלים, בני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד, נתבקשו לשלוח את מנהלי מחלקות החינוך בעריהם, לפגישה דחופה עם שר החינוך, גדעון סער, בנושא: שיבוץ התלמידות בסמינרים החרדיים. כדי למנוע פוליטיזציה של המפגש, נתבקשו ראשי הערים עצמם שלא להופיע. כמה מהם קראו את ההנחיה וחשו כמי שספגו פגיעה ישירה.
כהכנה לפגישה, במכתב נלווה להזמנה, נדרש כל אחד מראשי הערים, להשיב תוך יום לשאלון מפורט, בן ארבעה סעיפים. הפנייה הייתה ממוקדת, בניסוח המטיל על ראש העירייה אחריות אישית, ואינו מותיר מפלט להתחמקות וטיוח ב'שליחת התשובות', כנהוג במחוזותינו:
"הריני פונה אליך, כרשם הראשי על-פי חוק לרישום ושיבוץ תלמידים בבתי-הספר שבעירך, בבקשה להעביר את המידע הבא, עד מחר:
"(א) מהו מספר הבנות שלא שובצו עדיין על-ידי הרשות המקומית בתיכונים לבנות בעירך?;
"(ב) כמה בנות שובצו על-ידי הרשות המקומית, בגינן נשלחו הודעות בכתב למוסדות ולהורים? (אודה לקבלת העתקי נוסח המכתב);
"(ג) כמה בנות שובצו על-ידי הרשות המקומית, והוריהן הגישו ערעור על השיבוץ והאם התקיים דיון בוועדת ערר על-ידי העירייה?;
"(ד) כמה בנות שובצו על-ידי הרשות המקומית ומנהלי המוסדות מסרבים לקבל אותן תלמידות? אבקש פירוט של שמות המוסדות המסרבים, שם המנהל, ומספר הבנות ששובצו על-ידי העירייה ולא נקלטו עקב סירוב המוסד".
ספקו נתונים. המכתב שנשלח לראשי הרשויות
פחות מיממה לאחר קבלת ההזמנה ומילוי השאלון, התייצבו כל חמשת מנהלי מחלקות החינוך הקרואים, בלשכת שר החינוך בתל-אביב. איש לא נעדר.
מצד משרד החינוך נכחו בהרכב מלא: השר גדעון סער, סגנו מנחם לייזר מוזס, המנכ"ל שמשון שושני ומנהל האגף המוכר שאינו רשמי, יהודה פינסקי. מצד הרשויות החרדיות התייצבו: יונתן ספרא מבני ברק, דני בר גיורא וסגנו ברוך הפלגוט מירושלים, ישראל תיק מביתר עילית, מרדכי ממליה מאלעד ואפרת אשכול ממודיעין עילית.
הנמענים, ראשי העיריות, נתבקשו לשלוח את מנהלי מחלקות החינוך בעריהם לפגישה דחופה עם שר החינוך, בנושא: שיבוץ התלמידות בסמינרים החרדיים. כדי למנוע פוליטיזציה של המפגש, נתבקשו ראשי הערים עצמם שלא להופיע. כמה מהם קראו את ההנחיה וחשו כמי שספגו פגיעה ישירה. עד שהחלה הפגישה והתברר כי הסיכול הממוקד, אינו מכוון נגד ראשי הערים, אלא נגד מנהלי הסמינרים
למרות שהפגישה נפלה בעיצומו של משבר מדיני-ביטחוני, כשמדינה שלמה עוקבת בחרדה אחר המתרחש בדרום, לא עלה על דעתו של סער, אף לא לרגע, לבטל את הישיבה.
שר החינוך, שמצא עצמו מעורב בעל כורחו ב'פרשת הסמינרים', בעקבות דו"ח מבקר המדינה, הבין זה מכבר כי אין בנמצא זמן מתאים להסדרת בעיית (אי) הקבלה של הבנות למוסדות. בכל מועד שיסומן בלוח-השנה, יימצאו תמיד סיבות ותירוצים לדחייה, כביכול מדובר בתקיפה ישראלית בעזה. ולכן, למרות הסיטואציה הלא-נוחה, הורה סער לקיים את הפגישה במתכונת שסוכמה.
שבץ-נא
גדעון סער הגיע לישיבה כשהוא נחוש לצאת ממנה עם תשובות ברורות. לפרשת הסמינרים הזאת, הוא נגרר בציציות ראשו בעקבות דו"ח מבקר המדינה שהטיל על משרד החינוך אחריות ישירה לגורלן של הבנות שנותרו בבית, ודרש מהמשרד להתוות קריטריונים ברורים לקבלה.
הפתרון הכי קל, הכי פופוליסטי, הכי פוטוגני (מזווית הצילום של סער), היה ללכת עם מנהלי הסמינרים ראש-בראש, לכפות עליהם את קבלת הבנות, לעכב תקציבים, לבטל רישיונות.
אבל סער (וצריך לומר מילה טובה לסגן החרדי היושב לצידו שריכך, מיתן והרגיע), הלך על כיוון אחר לגמרי. הוא ישב עם מנהלי הסמינרים, המתין למעלה מחודש לפתרונותיהם (שבוששו מלבוא), ורק לאחר שכלו כל הקיצין, הגיב בהקמת ועדת שיבוץ מתואמת ומוסכמת.
סער סגר קצוות עם מוזס וסיכם שבוועדות הללו, יישבו נציגי המשרד, נציגי הרשות המקומית ונציגי ועדות הרבנים. רק שאז התברר לשר הממונה כי קל יותר להגיע להבנות עם החמאס מאשר עם מנהלי הסמינרים (להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמובן). השר החילוני וסגנו החרדי ספגו הפגזה ארטילרית. האשימו אותם, שומו שמים, בפגיעה בחינוך היהודי הטהור, ולקינוח עטפו זאת בכותרות של 'הלם ותדהמה'.
גיבוי מפתיע מהשטח. סער ומוזס
וגם אז, במקום להגיב באימפולסיביות, בחר סער לדומם מנועים, לתת צ'אנס נוסף, לעמוד בצד ולאפשר לרשויות החרדיות ולמנהלי הסמינרים להסתדר בכוחות עצמם, באמצעות ועדות איתור המפוקחות על-ידי הרשויות החרדיות, ללא מגע זר, בלי מעורבות של משרד החינוך.
זה כמובן לא עזר. סער גילה, ולא הופתע, שאחדים ממנהלי הסמינרים, בעיקר כאלו הניחנים בחוש ריח מחודד לזיהוי מצוקה, זיהו בהתנהלותו חולשה וניצלו את השפעתם על ראשי הרשויות, כדי להמשיך ולהסתדר, ובעיקר "לסדר", באותה מתכונת קלוקלת שהונהגה כאן מזה עידן ועידנים.
זו הייתה הסיבה למפגש הדחוף בלשכת השר ביום חמישי האחרון. ולכן, עוד לפני שמנהלי מחלקות החינוך הספיקו להתרווח בכיסאותיהם, גרם להם גדעון סער לזוע באי-נוחות: "אפשרתי לכם להסתדר לבד, לא התערבתי. הייתם אמורים להקים ועדות ולשבץ את כל הבנות, עד הבת האחרונה. אני רוצה לעבור אחד-אחד ולשמוע היכן עומדים הדברים".
הרנטגן המשרדי
כנגד שלושה סוגי מנהלי מחלקות חינוך דיבר סער. הראשונים, אלו שטרם סיימו את מלאכת השיבוץ, דוגמת הערים ביתר עילית, אלעד ומודיעין עילית (שם בלם משרד החינוך ניסיון להקים תיכון על טהרת הגזע, לספרדיות בלבד, בהבהירו כי לא יעניק למוסד רישיון).
מנהלי מחלקות החינוך בשלוש הערים החרדיות הצעירות הללו, התחייבו להשלים את הליך השיבוץ בשבוע הקרוב. משרד החינוך מצידו, לא נותן להם מנוח ובפחות משבוע שחלף מאז יום הישיבה זוכים מנהלי המחלקות לטלפונים על בסיס יומי, מסגנית מנהלת האגף המוכר שאינו רשמי, הגב' שוש איפרגן - 'הרנטגן' של משרד החינוך, כפי שהיא מכונה במחלקות החינוך בערים החרדיות, לנוכח המעקב האובססיבי שלה אחר השלמת הליכי השיבוץ, עד התלמידה האחרונה.
בסוג השני של הרשות המקומית, שהבולטת בהן היא עיריית ירושלים, שובצו בפועל כל הבנות. מכתבים בעניין נשלחו למנהלים והוצגו בפני הנוכחים: "הוחלט שבבית-ספרכם תשובצנה התלמידות הבאות, בנוסף לאלו שכבר שובצו אצלכם", כתב סגן מנהל האגף, ברוך הלפגוט, למנהלים, והבהיר בהמשך מכתבו: "המהלך מתואם עם כל הגורמים הרלוונטיים והודעה להורים תישלח במקביל. עם פנייתם אליכם, הנכם נדרשים להסדיר עמם את תהליכי הרישום והקבלה".
שיבוץ לדוגמה. המכתב שנשלח למנהלים הירושלמיים
האם במהלך הזה הושלם כיבוש חומות ירושלים? לא ולא. הבנות אומנם שובצו, אך אחדים מהמנהלים ורבים מההורים, מסרבים לשתף פעולה. המנהלים מצידם, לא מרוצים מהכפייה העדתית. ההורים מזווית ראייתם, סבורים שבתם ראויה לסמינר בעל תו תקן איכותי יותר מזה שקבעה הוועדה.
כדי לפתור את הפלונטר מול ההורים הסרבנים, נקבע כי להורים המסרבים לשלוח את בנותיהם בהתאם לשיבוץ, יתאפשר לערער על החלטת הוועדה העירונית בפני מנהל האגף המוכר שאינו רשמי.
אבל הבעיה היותר קשה ומסובכת, היא זו שנוגעת לעיקשות המנהלים. המדובר בהורים לכארבע-עשרה בנות שהופנו למנהלי הסמינרים על-ידי העירייה. הם הגיעו למשרדי הסמינרים הרלוונטיים עם מכתבי השיבוץ בידיהם, אך נשלחו על-ידי המנהלים בחזרה לכיכר ספרא, כאילו מדובר במשחק פינג-פונג ולא בנפשן העדינה של ילדות צעירות.
שמשון הגיבור
"מה נעשה עם אותם מנהלים? האם כדאי, לדעתכם, לנקוט סנקציה אישית עד כדי איום בפיטורים כלפי מנהלים שלא יצייתו להנחיות?", שאל סער את מנהלי המחלקות והופתע לגלות שכמה מהם 'היו בעניין' עוד יותר ממנו.
"יהיו כאלו שינצלו את ההזדמנות כדי להפוך עצמם לקדושים מעונים", השיב אחד ממנהלי מחלקות החינוך והעלה הצעה אלטרנטיבית: "מה שצריך לעשות, זה להזהיר מראש כי מוסד שלא יקבל את הנוהל ייפגע תקציבו ויישלל רישיונו".
סער המשיך לנהל את הישיבה, ולרדת עד אחרון הפרטים, כביכול מדובר בהחלטה על סיכול ממוקד שמתקבלת בשמינייה: "לשלול תקציבים? במה אשמות שאר הבנות הלומדות באותו מוסד?", הקשה.
יודעים מנהלי המחלקות נפש מנהליהם. ההסבר שהם ניפקו בתגובה לסער, הניח את דעתו: "עלינו להפיק לקחים מעמנואל ולא להפוך את המאבק לאידיאולוגי-פרסונלי, אלא להבהיר את המשמעות התקציבית. ברגע שמנהל יידע שעקשנותו מסכנת את התקציב השנתי של המוסד, הוא ידבר אחרת". או בקיצור: הכה בהם בכיס, ולא בכיסא.
הגיע מוכן. מנכ"ל משרד החינוך שושני (צילום: פלאש 90)
סער הופתע מההיענות של מנהלי המחלקות החרדיים. לא פחות ממנו, הופתע סגנו מנחם לייזר מוזס שסומן בסיבוב הקודם על-ידי מנהלי הסמינרים כשורש כל הרע. והנה מתברר, שהאיש לא לבד. משורשי ההסכמה של מוזס צמח לו יער עבות.
לעמדה האמיצה, האנטי-ממסדית, שמוזס משמיע, שותפים מנהלי מחלקות החינוך החרדיים. הם, ולא סער, מבקשים לקבל כלים יצירתיים. הם, ולא שושני, מתחננים להטיל סנקציות על הסרבנים, והם, טוב יותר מכולם, יודעים על מה הם מדברים.
"הרב מוזס", פנה אחד מהנוכחים החרדיים לסגן שר החינוך, "קראתי ב'קו עיתונות', שמנהלי הסמינרים תוקפים אותך על רקע תמיכתך בוועדת השיבוץ, ואני כמי שחי את המערכת אומר לך, שאם אתה מותקף על הרקע הזה, זוהי ההוכחה הטובה ביותר שאתה עושה דברים טובים ונכונים".
סער נדלק: "הרב מוזס, שמעת?", הוא פנה לסגנו. מוזס שמע, ועוד איך. גם אנחנו.
ספרא וסייפא
אחרונה-אחרונה חביבה היא העיר בני ברק. מנהל מחלקת החינוך בעיר, יונתן ספרא, מצא עצמו שלא בטובתו, על משבצת מנהל המחלקה שאינו יודע להשיב. ספרא הוא אחד ממנהלי מחלקות החינוך היותר מוערכים ויותר מקצועיים, ולא רק ברשויות החרדיות, אבל בנושא הזה, הוא הגיע לפגישה בידיים כבולות. "אנחנו בבני-ברק שיבצנו את כל הבנות", הוא החל לומר כשהגיע תורו, ולא הצליח להשלים את המשפט.
מנכ"ל המשרד, שמשון שושני, נראה כמי שחיכה בדיוק לרגע הזה: "כל מה שעשיתם זו אחיזת עיניים, מה שהיה בעמנואל זה עוד כלום לעומת מה שקורה בבני-ברק. הרי מנהלי הסמינרים בבני-ברק שכרו את שירותי משרד עורכי-דין כבירי, נבו, קידר, ועורכי-הדין הם אלו ששיבצו את הבנות כראות עיני המנהלים, במקום שאתם בעירייה תעשו זאת".
ספרא ניסה להתגונן: "המנהלים בבני ברק הם עובדי הרשות המקומית והם שימשו במקרה הזה כנציגי הרשות".
שושני לא ויתר והבהיר כי מבחינת המשרד מה שנעשה בבני-ברק הוא לכל היותר משחק שבץ-נא, ולא שיבוץ אמיתי: "אני לא מקבל את הדברים. צריכה להיות ועדת שיבוץ מקצועית שמנהל אגף החינוך חייב לעמוד בראשה. לשיבוץ של המנהלים באמצעות משרד עורכי-דין אי אפשר לקרוא שיבוץ מקצועי מטעם הרשות. אתם בבני-ברק, צריכים לשבת מחדש על הרשימות ולשבץ את הבנות בעצמכם, ואם לא תעשו זאת, נשלול את המנדט מהרשות המקומית ונעביר אותו למשרד החינוך, על כל המשתמע מכך".
שיבוץ משפטי. עו"ד אורי קידר
ספרא שמע והפנים. לו היה מתאפשר לאיש לנהוג כרצונו, היה קם, מוחא כפיים ומלווה את דרישתו התקיפה של שושני בקריאות הידד. אך כמי שמקפיד שלא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, גם על חשבון כבודו האישי, הוא הבליג בתוך החדר ומיהר בסיומה של פגישה להעביר את המסר, שלמרבה הפלא, התקבל בהבנה גם באחד מהבתים היותר צנועים ויותר מרכזיים, בעיר התורה והחסידות. התשובה שניתנה הייתה: "יש לנהוג על-פי הנחיות משרד החינוך".
ומהי השורה התחתונה? משרד החינוך דורש ממנהלי מחלקות החינוך ברשויות החרדיות להעביר לידיו רשימת שיבוצים שמית, מפורטת ומלאה, עד לתחילת השבוע הבא, ערב פתיחת שנת-הלימודים. מנהל שלא ינהג על-פי הנחיות ועדות השיבוץ ויסרב לשלב את התלמידות במוסד שבניהולו, יזומן לשימוע ויסתכן בספיגת סנקציות חריפות, עד כדי שלילת רישיון, ביטול הקצאות ועיכוב תקציבים.
סער הופתע מההיענות. לא פחות ממנו, הופתע סגנו מוזס שסומן בסיבוב הקודם על-ידי מנהלי הסמינרים כשורש כל הרע. והנה מתברר כי משורשי ההסכמה של מוזס צמח לו יער עבות. לעמדה האמיצה שמוזס משמיע, שותפים מנהלי מחלקות החינוך החרדיים. הם, ולא סער, מבקשים לקבל כלים יצירתיים. הם, ולא שושני, מתחננים להטיל סנקציות על הסרבנים, והם, טוב יותר מכולם, יודעים על מה הם מדברים
הפעם, למנהלים המטווחים אין את הפריבילגיה לצעוק "סרק, סרק". מי שעומד בפרונט ואוחז ברובה הצלפים, הוא שר החינוך בכבודו ובעצמו. בחודש האחרון הוכיח סער שהוא מסוגל לאלף נמר כשחתם על הסכם 'עוז לתמורה', עם עושה הצרות של שרי החינוך לדורותיהם, מנכ"ל ארגון המורים, רן ארז. קולו של הטרבל-מייקר האולטימטיבי, רן ארז, נשמע לפתע מעל גלי האתר כשהוא מדברר ומיחצן את היוזמה החדשה מבית מדרשו של שר החינוך.
"השר הזה", התבדח בציניות אחד ממנהלי מחלקות החינוך החרדיים בתום הפגישה, "עוד יאלץ את מנהלי הסמינרים להופיע בתשדירי שירות לוועדות השיבוץ, ברדיו קול ברמה".
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.