הגאון רבי אברהם משה קירשנבוים, מראשי ישיבת 'נחלת הלווים', נשא דברי חיזוק והתעוררות בפני תלמידיו בהיכל הישיבה הגדולה בחיפה, והתייחס בצורה נוקבת, חדה וקולחת לצורת ההתנהלות הנכונה של ציבור בני התורה הלומדים בהיכלי הישיבות והכוללים - בזמן מלחמה.
אנו כאן בכיכר השבת מגישים את ההקלטה של הדברים ואת הציטוטים המלאים.
דברי חיזוק בעת צרה
בתחילת הדברים אמר: "ביקשו ממני להגיד כמה דברים. אני זוכר שהרב שך היה אומר בשם רבי ישראל, שכשהאש בוערת אז כולם עושים משהו, כל מי שיכול להגיד משהו, כל מה שמבקשים ממנו משהו שיגיד - אז לא עושים הרבה חשבונות. כשהאש בוערת אז צריכים לרוץ ולעשות מה שאפשר. אז במסגרת זו אני גם אגיד כמה דברים כאן.
הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו
הרב המשיך: "אני גר פה בחיפה. אתמול בלילה היה כאן גם כן נפילה ממש פחות מולי - 70 מטר מהבית שלי, מעבר ממש מעבר לרחוב, מעבר לפינה. כן, זה מרעיד את הלב, מרעיד את הלב. והקדוש ברוך הוא מדבר איתנו, הקדוש ברוך הוא מדבר איתנו. צריך להקשיב, צריך להקשיב למה שהוא אומר"
"זה תקופה שהקב"ה מדבר ברור, ברור. גם שומר עלינו - ברור, וגם מכה אותנו - ברור. שני הדברים בולטים מאוד, לא רק באירועים האחרונים ממש, כל התקופה האחרונה. כל התקופה האחרונה אנחנו מרגישים מאז האירוע שקרה בדרום, גם מה שקורה בני ברק בארץ ישראל, כל הבעיות של הגיוס - כל כך ברור שהקדוש ברוך הוא מצד אחד שומר עלינו, וזה ברור שהוא שומר - רואים שהוא שומר, מרגישים שהוא שומר. מצד שני הוא מכה, רוצה שנשמע אותו"
"הוא לא רוצה שנראה כמו שאנחנו נראים. אני לא יודע אם - אבל אם אני לא אדם זקן אבל לא יודע אם הייתה תקופה שאני זוכר שהקדוש ברוך הוא דיבר בצבעים כל כך ברורים - גם את החמלה ואת השמירה רואים בחוש איך שהוא שומר, וגם בחוש שהוא טוען מאיתנו. הוא לא מעוניין שנישאר כמה שאנחנו, וצריכים להקשיב לזה, צריכים להקשיב לזה"
השטן מנסה להסיח את דעתנו
הרב קירשנבוים חידד בדברין על המלחמה עם היצר הרע: "השטן לא מעוניין שנקשיב לזה, והוא משתדל בכל דרך אפשרית שלא נקשיב - שיסיח את דעתנו עם כל מיני דברים, דברים פשוטים ועם דברים של סיוע קיימת ועם דברים של זה וזה. לא משנה מה, העיקר שלא נקשיב, העיקר שלא נקשיב למה שקורה - שהקדוש ברוך הוא מדבר איתנו"
הסקרנות - יצר רע שצריך להישמר ממנו
הרב התייחס לסקרנות בזמן המלחמה שבולטת במיוחד אצל הצעירים: "אני אגיד בקצת חשיבה שחשבתי לעצמי - מה האמצעים שהשטן מקיף אותנו, שמנסה להסיח את דעתנו? הדבר הראשון שצריכים לדבר לצעירים זה הסקרנות. תמיד כשיש משהו, רוצים לראות מה קרה, עולים לראות את הפצצות, עולים לראות, הולכים, רצים לראות את מקום הפיגוע, לצלם"
"אני אומר, זה כל כך רדוד, זה כל כך שפל. אני אומר אני לא העזתי ללכת לראות פה מה קרה זה - אני אומר זה מעבר לפינה - אני לא ראוי לראות מה קרה. אני מרגיש כמו שזה כמו אשת לוט. הקדוש ברוך הוא דיבר אליך, הקדוש ברוך הוא אמר "אני הצלתי אותך כחוט השערה".
זה לא כזה משעשע, זה לא כזה מסקרן בכלל להפוך צרות של אנשים אחרים לסקרנות שלי. זה הרי דבר מאוד מאוד זול. אנשים סובלים, אנשים איבדו את רכושם, יש אנשים פצועים, אנשים מבוהלים מאוד - זה לא אטרקציה בשבילי.
אם יעבור זמן קצת, לעשות חשבון נפש, אז לפעמים אני יכול ללכת, אז יכול ללכת לראות מה זה כדי קצת להתעורר. אם הייתי הולך עכשיו, אתמול בלילה, אני לא הולך בשביל להתעורר - אני הולך בתור איזשהו אדם רדוד מאוד שפל, אפילו סדיסט שנהנה מצרות של אחרים. אני עוד לא באיזה מצב שאני יכול ללכת לראות את זה.
משל אשת לוט
הרב קירשנבוים הדגיש שהתכונהה הזו של סקרנות היא כמו אשת לוט. למה היה אסור להסתכל אחורה? למה היה אסור להסתכל אחורה? האם זה היה תנאי בהצלה? תנאי בהצלה. זאת אומרת, הם ניצלו מסדום בתנאי שלא יסתכלו, בתנאי שלא יסתכלו.
אם מסתכלים אז הופכים לאנשים סדומיים, כי הם ניצלו רק בתנאי שלא יסתכלו מסדום ועוברים למקום חדש. אסור להסתכל, אסור להסתכל.
בצעירותי שמעתי שחוקרים, אולי בשם הבריסקערוב, האם לא להסתכל זה תנאי בהצלה או איסור חיצוני, ורצו להביא ראיה שזה תנאי בהצלה שנהפכה לנציב מלח - הרי סדום גופא מלח. למה נבחרה דווקא נציב מלח? כי באמת נהפכה לחלק של סדום, בגלל שזה התנאי בהצלה. כל מה שניצלו מסדום זה בתנאי שלא יסתכלו. ברגע שהסתכלו אז היא נהפכה למלח כמו סדום. אז זה ראיה שזה תנאי בהצלה. ככה שמעתי.
ואני אומר אני חושב שלא ככה. זה לא תנאי בהצלה - הם ניצלו. אז למה היא נהפכה לנציב של סדום? בגלל שהסתכלה. עצם ההסתכלות, זה סדומי - אתה גם סדומי, אתה עושה מה שסדום עשה.
אז למה היא נהפכה דווקא לנציב של סדום? בגלל שהמעשה הזה של להסתכל בצרות זה סדומיות, זאת אומרת אכזריות. -- אתה סדומי, אתה הופך את עצמך לסדומי בזה שאתה עושה את זה. אז ממילא נהפכה לנציב של סדום.
זאת ההרגשה שיש לי. זה לא מתאים, זה לא מתאים. וזה יצר גדול, זה יצר גדול. אולי לפעמים זה פורקן של לחץ, אולי אפשר קצת להגיד שזה קצת פורקן של עצבים בסתר, אולי.
אבל זה לא מתיר את זה, זה לא מתיר את זה.
ודאי לא בן תורה, ודאי לא בן תורה שאמור להתעסק בעבודת השם ולהתחזק ביצר הטוב, לחזק את עצמו ולהתעסק במה שהוא צריך להתעסק.
זה כל כך לא ראוי, לא ראוי. אני אומר היצר - זה יצר פשוט שיש לאנשים צעירים יותר, הסקרנות הזאת לדעת וללכת לראות. וזה מאוד חבל, מאוד חבל.
עוד מעצת היצר - שאלות של ביטחון
יש יצרים, יצר שנכנס גם שאלות של ביטחון, שאלות של "לא יקרה לי כלום", "אני בטוח". אנחנו יודעים זה גם יצר, כמו כל יצר אחר. היצר יודע להתלבש עם מילים יפות, עם מילים יפות.
אולי יש מדרגות מיוחדות של אנשים, לא במדרגה שלי ולא במדרגה של רוב 98% מאלה ששומעים אותי עכשיו.
המדרגות הרגילות שלנו, כמו שאמרו לנו - אנחנו יודעים, אף אחד לא יודע מה יהיה איתו מחר, אף אחד לא מחוסן.
אנחנו לא בפניקה - שחז תמיד מרגיעים את הסביבה. אם אדם לא מבין את גודל הצרה אז אין מה לפתוח איתו בכלל. יש רק כשאתה קולט שאתה בצרות, ואז יש בטחון. אדם שלא מבין "לא יקרה כלום" - אז הוא לא בטוח, הוא תינוק, הוא לא בטוח, הוא סתם תינוק.
הרב שך תמיד היה אומר: אם אדם לא יודע מה גודל הצרה אז הוא לא יודע על מה צריך לבטוח.
בתורה כתוב בתורה: "וילך לישב לביתו" - "וילך לישב לביתו פן יומת במלחמה", אומר רשי"י. "אם לא ישמע לכהן כדאי שיומת במלחמה" - עכשיו עצם העובדה שאתה לא שומע להוראות שאומרים לך - ודאי להבדיל זה לא הוראות אבל אומרים לך "לך" - "פן יומת במלחמה"
עצם העובדה שאתה מתנהג לא כפי שצריך עכשיו, זה עצמו סכנה, זה עצמו סכנה - לא להתנהג כפי שצריך עכשיו.
לא סתם "פן יומת במלחמה" - רש"י מדגיש. מה זה, מה היה קשה לרש"י? צריך לדעת. אבל רש"י מדגיש שעצם לא לשמוע לכהן, ללכת הביתה, אתה נשאר במלחמה - זה עצמו סכנה.
יש הוראות מגדולי ישראל, מורים לשמוע ולא לשחק משחקים. הדיבורים המיותרים האלה בתוך המשחק זה נועד כדי להסיח דעתך.
בן תורה צריך לדעת שיש לו תפקיד - אתה תכנס לא בלי פניקה, תעשה מה שצריכים לעשות, תהיה שקוע בעבודה שלך, תהיה שקוע בתפילה שלך, תהיה שקוע בתורה שלך, תעשה את ההוראות שאומרים
אתה לא מחוסן, אף אחד לא יודע מה יהיה איתו עוד רגע. זה כתוב בכל מקום - אדם לא יודע מה יהיה איתו בעוד רגע, אף אחד לא יודע מה יהיה איתו מחד שני.
מתוחה, זה לא זמן של צחוקים, פלפולים של בתוך המתח.
מדרגות שונות של אנשים
הרב הוסיף ביחס לנושא האמונה והביטחון: "יש אנשים במדרגות יותר גבוהות ומתנהגים אחרת. בדרך כלל אנשים האלה הם בשקט. בדרך כלל מי שעושה קשקש - בדרך כלל זה סימן שהוא לא שייך לדברים האלה, בדרך כלל"
"במדרגות יותר גבוהות שגורמות לאנשים מסוימים להתנהג בצורה אחרת, בדרך כלל זה אנשים מאוד מאוד מסוימים. בדרך כלל זה מאוד מאוד בצינעא, הם לא עושים רעש ומדברים. כעת - אני מדבר על המדרגות שאנחנו מכירים, שאני מכיר את עצמי, מכיר את רבותיי. לא ראיתי משחקים בדברים האלה. אבל בשביל להסיח דעת מה העיקר - יש ברוך השם יש על מה לדבר כבר.
שמירה על השקפה מול הקשבה לקב"ה
בהמשך הרב קירשנבוים המשיך בדברי תוכחה: "יש עוד משהו שלא נעים לי להגיד. מנסים לשמור על השקפה שלנו, שכחצי יהודים. ככה, כוחי ועוצם ידי - זה סוגיה, כל דבר סוגיה, סוגיה חשובה מאוד. אבל זה לא הסוגיה פה עכשיו"
"אחד, שאני אומר צריכים להישמר - נכון, צריכים להישמר. בכל דבר צריכים להישמר. אבל יש כאלה שחושבים שהכל אסור, בגלל כוחי ועוצם ידי, איך אתה תתפעל מהנסים, מהנפלאות, ותודה לקדוש ברוך הוא? אז אסור? יש בעיה פה"
הרב הדגיש: "צריך להודות לקדוש ברוך הוא על הנפלאות. אז גם הצבא נמצא שם בפנים, אז אסור לך לדבר עם הקדוש ברוך הוא ולהגיד לו "תודה רבה שהצלת אותנו"??
למעשה כל הטענות האלו על כוחי ועוצם ידי הם שטויות ובלבולים
"הרי ברור כשיש לך הצלה גדולה, ברור שזה לא סתם - הקדוש ברוך הוא יש לו שליחים, והקדוש ברוך הוא מסדר את הדברים. יש יהודים, יש הרבה חוכמה שבתוך הדברים האלה. והם זכו לעזור ואנחנו מעריכים ומוקירים אותם"
"צריכים להתעלות מעל זה. יהודי מבין שהכל, הכל הברוך השם זה אלוהים. חוכמה, מוסד, הנפלאות, כל הדברים האלה, סייעתא דשמיא בחוש - בורא עולם, סייעתא דשמיא בחוש - בורא עולם"
הרב הוסיף על הכרת הטוב שצריכה להיות לאלו שפועלים למען עם ישראל: "זה שאנשים ברוך השם זכו, אם יש להם זכויות בזה וזכו להכניס את עצמם לצורך כזה, מאלה ברוך השם שיש להם זכויות, אני גם מודה להם על כך, באמת מודה להם מקרב לב. זה לא מפריע לי לדיאלוג שלי עם הקדוש ברוך הוא. זה לא משנה בכהוא זה"
"כשקורה משהו טוב, צריכים להיות מודים לקדוש ברוך הוא על סייעתא דשמיא, איך שרואים בחוש איך שהוא עוזר לנו. וכשחס ושלום קורה משהו רע - אז הוא לא נותן מכה לאויב? הוא נתן מכה לי. הוא מכה, הוא רוצה שאשמע אותו"
יש כאלה שבכל אסון רואים אפשרות לפגוע בכוחי ועוצם ידי,"נו, הצבא קיבל מכה, איזה יופי! ברוך השם! צה"ל קיבל מכה, ברוך השם!" - הכל נכון. זה לא הזמן עכשיו, זה לא הזמן עכשיו, זה לא הנושא, זה לא הסוגיה, לא הסוגיה.
קרה כאן משהו. יהודי נפגע. הקדוש ברוך הוא עשה את זה. יכול לעשות שיהיה הפוך. אתמול הוא שמר עלינו בדרכים, היום הוא לא שומר עלינו בדרכים. הוא מדבר איתנו.
"רק אדם דל מאוד בהשקפה - הוא כל היום "שומר, שומר, שומר, שומר, שומר".
ההבדל בין עובד השם למי שלא
אלה הנושאים שצריכים להיזהר מהם, להיזהר מהם. תישאר ממוקד, תישאר ממוקד. הבורא שומר עלינו, ורואים את זה בחוש. צריכים לבקש רחמים. מצד שני, הבורא רוצה שניקח דברים ללב, נבין - זה טפח מאיתנו, זה טפח מאיתנו.
אני אומר זה ההבדל בין עובד השם למי שלא. יעבוד השם תמיד מחפש קשר ממה שקורה. האינסטינקט של הרי תמיד מחפש חילוקים - "למה זה לא זה? היה רחוק מפה, זה לא היה פה, זה היה מעבר לכביש, זה לא היה פה", וכן הלאה.
בנוסף אמר הרב: "כשעובד השם שומע דבר שקרה בסוף העולם, זה מעורר אותו. זה יכול לבוא גם אליי, בצורה הכי פשוטה, הכי פשוטה, הכי פשוטה. יכול לבוא גם אליי. זה קרה בטורקיה, זה קרה במעבר לאוסטרליה: "החרבתי גויים, שמו פינותם, החרבתי חוצותם."
וכשהאזהרות בצורות אחרות התרגשות הולך הלוך ונסוג, וילך הלוך וקרב. אם אתה לא קולט שמה, אז הקדוש ברוך הוא צריך ללמד אותך חס ושלום קצת יותר קרוב. נראה לך זה רחוק? אז הוא מקרב את זה כדי שתבין - זה לא רחוק. זה עדיין רחוק? אז הוא מקרב את זה עוד יותר.
זה מתחיל לדבר. אסור לקשר לפי מילים מהפה, אבל זה סכנה לא להוציא את זה מהפה. אנשים מתעסקים "שזה היה שם, זה היה שם. ברוך השם זה היה בשכונה השנייה, זה היה בעיר, זה היה בדרום, לא בצפון, זה היה ברמת גן, זה לא היה בבני ברק."
כל הסוגיה הזו- לעשות חלוקות, סליחה שאני אומר, אתה לא קולט? בורא עולם עשה את זה, מה אתה מחכה? אתה באמת מחכה שיזרוק לך את זה על הראש? שיתקע בך? אתה לא מספיק? לא מספיק? זה כל הסוגיה.
"זה היה בתוך התחום, לא היה בתוך התחום, כי זה שהבטחה שזה התקיימה." מה אתה מבלבל את המוח? זה סכנה.. הקדוש ברוך הוא מדבר אליך, לא משנה איפה שאתה יושב. לא להגיד "אצלי לא", ו"אצלי לא יכול להיות", "אין דבר יהודי לא מדבר ככה", "לא יכול להיות, אני לא מחוסן", "אין לי שום זכויות, עוני ממש".
"ברוך השם אני מקווה שהבורא ישמור עלינו, שהזכויות שלנו יעמדו לנו. אבל שאני יכול להגיד "אליי לא יכול להיות, אני מחוסן" - זה אי אפשר לומר"
הרי כמו שיש כוחי ועוצם ידי בגשמיות - יש גם ברוחניות וזה אסור שיהיה
אני מקווה שזכויותינו ישמרו עלינו, ודאי הקדוש ברוך הוא רחום, שזכויות שכל יהודי ישמרו עליו - זכויות של תורה, זכויות של חסד, זכויות של תפילה. ברור שזה יעמוד לנו, ברור זה יעמוד לנו. אבל אדם עובד לא - "לא, אני, אצלי זה לא, זה לא קשור אליי" - אסור לדבר, לא מדבר ככה.
השחתת המידות
זה מתחיל לדבר בצורה כזאת זה גם משחית את המידות. "איזה כיף שזה קרה שם!" "זה אצלי ברחוב או ברחוב סמוך?" זה הנושא פה? זה חוסר במידות גם, זה קטרוג גדול. לא ככה מדברים.
זה קורה קרוב, עוד יותר קרוב, ועוד יותר קרוב. חס ושלום, אל תגרום שעד שהקדוש ברוך הוא לא שם לך את זה על האף אז אתה לא קולט. חס ושלום, אל תהיה כזה, אל תהיה כזה. דברים נוראים.
יצרים נוספים שמנסים להרחיק אותנו
אני אומר כל מיני דרכים איך היצר מרפה אותנו, מרפה עם הדברים בסוף. הוא לא רוצה שנשמע פשוט בצורה רצינית. חס ושלום, אני לא מדבר על פניקה. יהודי לא נכנס לפניקה. שחז"ל מדבר על ביטחון - מי שרוצה לראות בפנים בפרק ב' - כל מילה שמה זה כמו כל מילה, כמו משנה. החזון איש הזה, מגדיר בביטחון שאדם לא יודע מה שיהיה, אדם לא יכול לדעת.
העולם עומד על התורה שלנו אבל יש טענות עלינו
העולם עומד על התורה שלנו - נכון. אבל יש הרבה טענות עלינו, יש הרבה טענות עלינו. גם זה כתוב בדורי שבנו. אנחנו יושבים כמו יהודי, זה רק גשמי. אדם אומר: "ניצחו בגללי." זה לא כך בעצם יודע - "לא בצדקותכם ולא בישר לבבכם" - כך התורה אומרת. "אתה חושב שאתה כזה צדיק? בראו שיש גויים ברי-סובב?" צ.
אז אני אומר אנחנו לומדים תורה - הלוואי שנלמד מה שצריך. ודאי זה מוסיף זכויות, בלי שום ספק. אני יכול לצעוק "לו הם ניצחו בגללי!" אני מקווה, אני מקווה שהוספתי זכויות, מקווה שלא הרסתי, מקווה שהוספתי זכויות. ברור שזה ככה, כל זכות שיהודי עושה ברור שתעיר - זה דבר עצום. אין לנו משהו יותר מזה.
אבל זה לא דברים פשוטים, הדברים האלה. אדם - שום יהודי לא יכול להגיד "מגיע לי, מגיע לי, מגיע לי. זה בגללי, זה מגיע לי." זה לא נכון, ככה יהודי לא מדבר. מה זה "בזכותי שלם"? זה כתוב שיש "כמוני גשמי" שצל, צל, צל, צל. יש "כמוני" גם "לא בצדקותכם ולא בישר לבבכם" - "אל תאמר בצדקי הביאני השם." אתה לא יכול לדעת.
אני מגיע למה? אנחנו באמת בסדר? אנחנו באמת בסדר בתורה, בתפילה, במעשר, בקידוש, במצוות? אנחנו יכולים להגיד "מגיע לי"? אף אחד לא יכול לדעת שום דבר. אנחנו מקווים שאנחנו לפחות עושים משהו, משהו. ברור, ברור שאנחנו יודעים שתורה זאת שישמרת, התפילה היא זאת שישמרת. אבל אף אחד לא יכול להגיד "מגיע לי", אף אחד לא יכול לדעת.
זה זמן להבין מה זה כלל ישראל
לקראת סיום הדברים מדגיש הרב קירשנבוים: "זה זמן להבין מה זה כלל ישראל. אנחנו לא שמחים שזה קורה שם. כל ציפורן של יהודי - זה לא משנה איפה - כל ציפורן של יהודי אנחנו בלב ובנפש חולים ויחלים שכל יהודי ירגיש טוב. לא משנה איפה הוא ומה הוא.
הגרעין האיראני הוא מידת הדין מתוחה
הרב התייחס גם למצב הביטחוני הקשה: "כלל ישראל נמצא בסכנה. כל הסיפור הזה של הגרעין האיראני - מה שכחנו, כל הגרעין הזה? זה מידת הדין שמתוחה עלינו, שעומדים עלינו להרסנו"
"פשוט כמשמעו רוצים - זה דקת האפס. הם אומרים שפשוט הולכים להקים שמדינה שהיא אומרת שרוצה להשמיד אותנו, הולכת להגיע לנקודת הזמן שהיא יכולה להשמיד אותנו בדרך הטבע. זה איום, עושה מידת דין מתוחה בצורה שאי אפשר לתאר"
"ברוך השם, ברוך השם, הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. אנחנו מקווים שזה בדיוק מה שהולך להיות, וזה הכיוון. "שמצילנו מידם" - אנחנו מקווים שזה בדיוק המצב עכשיו. אבל זה עולה במחיר, זה עולה במחיר. להיות נבין - זה סיפור של כלל ישראל, זה לא סיפור פרטי של אף אחד"
ולמעשה, הוסיף הרב: "כלל ישראל נמצא במצב שהבורא שומר, במצב שהבורא מצליף. אנחנו צריכים להיות שייכים. מראש וראשונה, אדם שלמד תורה, אדם שבן תורה צריך בחוד החנית של מה שנקרא כלל ישראל. זה לא "אני והוא והוא ושם ושם לא." יהודי ששייך לתורה שייך לעבודת השם, שייך לזה. ובחוד החנית שמה שנקרא כלל ישראל - אכפת לו כל ציפורן של יהודי"
תפקיד הבן תורה בזמן מלחמה
"תפקיד של בן תורה - בפרט בזמן כזה. זה תורה, בתפילה, בחסד . יש רצינות להבין את גודל השעה. להבין שמידת דין מתוחה, יש סכנה, סכנה על כולם. זאת סכנה - זה לא זמן להתעסק בדברים שוליים"
לא כל דור ולא כל פעם זוכים. שרמב"ן אומר: "לא בכל הקדוש ברוך הוא לא מראה את עצמו כל ראש - כל דור ודור." לכן צריך "זכר ליציאת מצרים". הקדוש ברוך הוא לא נותן שיעור פרטי לכל שנה ושנה.
אני אומר אנחנו זכינו בשנים האחרונות שיש שיעור פרטי. זה לא דברים - זה לא דברים סטנדרטיים שהבורא מדבר בצבעים מאוד חדים, בצבעים מאוד מאוד ברורים.
"אני אומר מי שרואה - רואה שהקדוש ברוך הוא שומר עלינו. הוא שומר על מה שיש פה, הוא לא נותן שתהיה קטסטרופה. פשוט רואים את זה בחוש, בחוש, בחוש. גם בימים האחרונים - מה שיכול להיות מהקליעים האלה! אני אומר שהבורא ימשיך לשמור, שימשיך להגן עלינו"
"אבל רואים בחוש שהוא שומר, אבל רואים בחוש שהבורא גם נותן מכות. לא נותן לנו להיות רגועים, עד שמשהו יזוז, שמשהו יזוז"
התפקיד שלנו כבני תורה
הרב קירשנבוים בסיום דבריו הדגיש על תפקידו של בן תורה בזמן המלחמה: "בראש וראשונה, התפקיד של בני תורה. קודם כל - בלי פניקה, אבל רצינות, רצינות להבין גודל השעה. להבין שעם ישראל בוא עליכם על הכתפיים שלנו. אם בן אדם אומר "העיקר זה קרה שם", אז עם ישראל לא על הכתפיים שלו. הוא מזלזל"
"מה זה משמרת תורה. תורה, תפילה, חסד - זה משמרת תורה. זהו, זה התפקיד של בן תורה. תמיד, תמיד - בן שהעולם עומד עליו. ודאי שהעולם עומד עליו"
0 תגובות