המפלגות החרדיות מסכנות את עולם התורה
הדבר שבו התגאו מאז ומעולם הפוליטיקאים החרדים הוא היותם החומה הבצורה ששומרת על עולם התורה מפני אלה המבקשים להחריבו. גם אם זה היה נכון בעבר, השינוי בחברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר בהקשר סוגיית הגיוס הפך את הפוליטיקאים החרדים לסכנה הגדולה ביותר לעולם התורה שעל הגנתו הם אמונים.
הסיבה פשוטה: ההתעקשות להתעלם מהאחריות כלפי אלה שאינם לומדים ואינם מתגייסים, ולייחס להם את אותה יראת קודש השמורה לאלה שתורתם אמונתם. ההתעקשות הזאת עלולה להביא את הציבור הכללי למסקנה כואבת: במשך 80 שנה ניהלנו ויכוח שאינו לשם שמיים. הויכוח בכלל לא היה על הדרך הנכונה להשתתף בצערו של הציבור - האם תורה או צבא. הויכוח היה עם קבוצה שאינה רואה בצערו של הציבור את צערה.
תחילתו של אבדן האמון
השיח הנוכחי סביב הגיוס שונה מכל מה שראינו עד היום, כי מובילי הדיון היום אינם שונאי הציבור החרדי אלא אנשי המחנה הלאומי - מסורתיים, דתיים וחילונים שלא דוחים לכתחילה את ערך לימוד התורה. אנשים אלה ניהלו עם הציבור החרדי לאורך השנים ויכוחים מתוך כבוד אמיתי. יש פה הזדמנות וסכנה. ההזדמנות היא האפשרות לעגן את מעמד לומדי תורה בהסכמה רחבה ולפתור את את אחת הסוגיות הכואבות בתולדות המדינה. הסכנה, מצד שני, היא הניסיון להתייחס לכל חרדי כלומד וככזה שצריך להנות ממעמד "תורתו אמונתו". ניסיון כזה יביא גם את אלה שהאמינו לציבור החרדי כשהוא דיבר על לימוד תורה להבנה שזו היתה סיסמא ריקה שכל מטרתה לפטור חרדים מגיוס. במילים אחרות - הסכנה היא שנבין שחרדים שיקרו לנו במשך כל הזמן הזה.
"על זה אני לא יודע לדבר"
הפוליטיקאים החרדים, מצידם, לא מפספסים הזדמנות להוכיח שהם לא מבינים את גודל השעה ושהם מנותקים מתמיד גם מהציבור שלהם וגם מהציבור הישראלי. דוגמא לכך אפשר לראות בראיון של ישי כהן עם ח"כ גפני. כשזה נוגע להגנה ללומדי התורה שבלעדיהם אין לישראל קיום, גפני הוא מנהיג חד ובקיא: תפקידו להגן עליהם.
אך כשנשאל לגבי אלה שאינם לומדים, נעלם גפני המנהיג ומופיע אדם אחר לגמריי, מהוסס, מופתע ומגומגם. "אני לא שר הביטחון" אומר גפני. "התפקיד שלי זה לדאוג ללומדי תורה … על זה [אלה שלא לומדים] אני לא יודע לדבר".
ה"זה" שגפני לא מבין בו כולל עשרות אלפי חרדים עובדים שמצביעים לו וישלמו מחיר ציבורי כבד על המדיניות שלו. גפני כמובן לא סופר אותם. אם יש לו מצביעים שבחרו לעבוד ולא רוצים להיות שנואים בחברה הישראלית הם יכולים ללכת לשר הביטחון כץ. הוא "מבין בזה".
ההתחמקות אולי נועדה לשמור על עולם התורה, אבל היא עושה בדיוק את ההפך. כי כשהציבור הישראלי שומע את גפני הוא לא שומע מאבק על לומדי התורה, הוא שומע תירוצים שלא יאפשרו לאף אחד להתגייס. אבל הכי גרוע: מי שהאמין לחרדים כל השנים וניהל איתם ויכוחים מתוך כבוד מבין שרימו אותו.
חשוב לומר: אני לא כותב את על גפני כי הוא קיצוני במיוחד. להפך: כחילוני, בהרבה מובנים הוא הפוליטיקאי שהייתי רוצה עבורי: חד, לא פראייר, ולא מפחד לריב בשביל מה שחשוב לו באמת. ולכן בדיוק האכזבה כל כך גדולה. אם גם הוא לא מסוגל לראות את המציאות נכוחה, מה יגידו אזובי הקיר?
להבדיל בין קודש לחול
הגישה הזאת ממנהיגי הציבור החרדי בתקופה שבה השיח הציבורי משתנה, תפגע בעיקר בלומדי התורה. אם הציבור החרדי לא יהיה מסוגל לשרטט את הגבולות שלו ולהגן על אלה שלומדים, הציבור הכללי יעשה את זה בשבילו בצורה כואבת הרבה יותר.
הפוליטיקאים החרדים לא מסכנים את עולם התורה בגלל שהם לא נאבקים מספיק כלפי חוץ, אלא בגלל שהם פוחדים לשרטט גבולות החוצה ולדבר אמת פנימה.
כלפי חוץ: הם מסרבים להבדיל בין אלה שלומדים תורה לאלה שעובדים ועל ידי כך, מרסקים את מעט הלגיטימציה שעוד נשארה לאלה שתורתם אמונתם. כלפי פנים, הם מתנערים מהחרדים העובדים ולא פועלים כדי ליצור להם מסגרות לשירות או שילוב מכובד. מבחינת הפוליטיקאים החרדים אין דבר כזה חרדי שלא לומד. לא כלפי פנים ולא כלפי חוץ.
טשטוש ההבדל הזה הוא הסכנה הגדולה ביותר לעולם התורה. מצד אחד, אלה בציבור הכללי שהאמינו באתוס החרדי יתקשו לסלוח כשיבינו שרימו אותם. מצד שני, יגיע רגע שבו גם לציבור החרדי העובד יימאס להיות חמורו של משיח פוליטי או ה"דבר הזה" שפוליטיקאים לא מבינים בו.
כששני הקהלים האלה יישברו- שום דיל, הסכם או חוק לא יתקנו את מה שייאבד. בנק' הזאת אולי יבינו הפוליטיקאים החרדים שמה שיפיל את עולם התורה זה לא בג"צ, תקשורת עוינת או חילונים כופרים, אלא הפחד לאמר את האמת פנימה והחוצה.
0 תגובות