ההסתה באשדוד

כל הרוסים האלה אותו הדבר / בוריס רוזנברג

למה בכלל הם הגיעו לפה? כדי לאכול בשר לבן ביום כיפור? באו, קיבלו דירה ואוטו, מה רע!? • הקמפיין של אלי נכט באשדוד הוא דווקא מזכיר רוסים מרוסיה של פוטין (טור דעה)

בוריס רוזנברג | כיכר השבת |
אלי נכט (צילום: מתוך הקמפיין של אלי נכט)

למה בכלל הם הגיעו לפה? כדי לאכול בשר לבן ביום כיפור? באו, קיבלו דירה ואוטו, מה רע? ואתם יודעים, הם בכלל לא ממש יהודים. הגיעו לפה להשתלט על המדינה!

אני מניח שקמפיין כזה היה מוציא אותי ורבים נוספים מדעתם. עוד זכור לי טוב טוב קמפיין "כוכבית גיור" או הפנינים של דרעי שהופנו כלפי ליברמן וציבור דוברי הרוסית בקשר למרכולים שפתוחים בשבת והרשימה עוד ארוכה.

אבל במקרה של הקמפיין של אלי נכט באשדוד הוא דווקא מזכיר מאד רוסים אחרים, אבל לא ישראלים דוברי רוסית, אלא רוסים של ממש, מרוסיה של פוטין.

בקמפיין "עידוד הצבעה" לבחירות 2018 שהופץ ברוסיה החליטו להפחיד גם כן מכל הדברים שיכולים להרוס להם את המדינה. אז שם לא בדיוק פוחדים או מפחידים מחרדים, אלא בעיקר מקומוניסטים (אני גם פוחד מהם) או שחורים. כמובן שם זה עשוי הרבה יותר טוב כיאה למכונת תעמולה שעובדת פיקס ברשתות החברתיות אבל התסריט זהה כמעט אחד לאחד.

תראו אני לא מיתמם, לישראלים דוברי הרוסית יש חשבון פתוח עם החרדים ויותר נכון עם הפוליטיקה החרדית עוד מימי "אם-ווה-דה פוד נאש קונטרול" (הקמפיין של ישראל בעליה שדרשו לקבל את תיק משרד הפנים ב- 1999 מידי ש"ס), דרך חקירות היהדות, תהליכי הגיור וכבר שנים הם מוצגים זה כלפי זה כ-"האחר" האולטימטיבי.

אבל קצת נמאס מזה ואולי הגיע הזמן לשנות את התקליט ולהפסיק לתת לפוליטיקאים לעשות סיבוב על הציבור החרדי ודובר הרוסית כאחד.

ברור שלא יהיו פה פשרות אידיולוגיות ותרבותיות אבל יש מספיק דוגמאות "חיה ותן לחיות" שעובדות יופי כאשר הפוליטיקה לא נכנסת פנימה.
למשל, בשכונה חביבה בירושלים אליה הגיעו לא מעט עולים דוברי רוסית בשנות ה-90 ועברה תהליך התחרדות מואץ בעשור האחרון פועלים במרכז המסחרי חנות שמוכרת את כל הדברים הטעימים של הרוסים לצד פיצריות גלאט כשר.

אבל במובן התרבותי העמוק יותר לחיבור הרוסי-חרדי יש פוטנציאל נוסף. אחרי לא מעט שנים של עבודה לצד קולגות חרדים וחרדיות אני לא יכול שלא לשים לב לדמיון התרבותי המטורף – האוכל, ההומור, המבנה הקהילתי, תרבות השטייטל שזכורה לנו עוד משם.

המקומות בהם נולדנו וגדלנו הם מקור לגאווה תרבותית חרדית ומספיק שהייתי מזכיר לחברי שאני מ-דווינסק (עיר בלטביה) ועיניהם היו בורקות – "אתה ממש משם! דווינסק זה האור השמח! זה הרגצ'ובר! זה הרב קוק!" הם היו מתחילים לעשות ניים-דרופינג של רבנים.

אפשר וחובה להתווכח על כל הנושאים האלה שהם בלבנו, אבל באמת, חאלס עם הקמפיינים האלה.

הכותב, בוריס רוזנברג, מנהל מיזם "דיבור אחר" העוסקת בחיבור בין קהילות שונות בחברה בישראל באמצעות הרשתות החברתיות, ומקים שותף של "הבריגדה התרבותית", קבוצת צעירים ישראלים דוברי רוסית שמטרתה לקדם את תרבות יוצאי ברית המועצות כחלק בלתי נפרד מהתרבות בישראל.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר