הלחץ הפסיכולוגי נמשך

רעב, כחוש, ונאלץ לחפור קבר: חמאס פרסם תיעודים מזעזעים של אביתר דוד

חמאס פרסם אמש והיום שני סרטונים של החטוף אביתר דוד, ובהם הוא נראה במצב גופני ירוד מאוד, כחוש עם עצמות בולטות, ונאלץ על ידי המחבלים לחפור לעצמו קבר בתוך מנהרה | בכירים בישראל: "זו הרעבה מכוונת, לשם התעללות במשפחות ובציבור" (בארץ)

ארגון הטרור חמאס פרסם אמש והיום (שבת) שני סרטונים של החטוף אביתר דוד בן ה-24, שנמצא בשבי כבר 666 ימים, ובהם הוא נראה במצב גופני ירוד מאוד, כחוש עם עצמות בולטות, ונאלץ על ידי המחבלים לחפור לעצמו קבר בתוך מנהרה. הסרטונים - שצולמו לכאורה השבוע - נראים כמהלך של חמאס ללחוץ על ישראל להרחיב את היקף הסיוע לעזה.

מטה משפחות החטופים התיר לפרסם את הסרטונים, באישור משפחתו של דוד, ובהם ניתן לראות אותו ממלא טבלה שבה מתועד לכאורה מה אכל בכל אחד מהימים האחרונים - כאשר בחלק מהימים נכתב "אין אוכל", ובאחרים "עדשים".

בסרטון אומר אביתר כי התאריך הוא ה-27 ביולי בשעה 12:00, וכי "אין לי מושג אם יהיה אוכל, אין לי שמץ של מושג. אני כבר לא אוכל, לא יודע כמה ימים ברצף, ונמצא פה במצב מאוד מאוד קשה כבר הרבה מאוד זמן. כבר כמה חודשים".

"אני לא אוכל, בקושי יש מים. אני מרזה מיום ליום ונהיה חלש יותר. אין בשר, אין עוף, אין דגים, אין כמעט לחם לאכול. ביום שישי 4 ביולי לא אכלתי כלום" אומר אביתר בסרטון.

אביתר ממשיך בסרטון ועובר על הטבלה: "עדשים, עדשים, שעועית, ב-16 ביולי וב-17 ביולי לא אכלתי שום דבר, יומיים ברצף. אחרי זה אכלתי עדשים, עוד פעם עשים, וב-20 ביולי לא אכלתי כלום. אחרי זה עדים, אחרי זה עוד פעם לא אכלתי כלום, עדשים ועוד פעם לא אכלתי כלום. ואז עוד פעם לא אכלתי כלום, ועוד פעם לא אכלתי כלום. ועוד זמן לא אכלתי כלום. כל הפחית הזאת ליומיים כדי שאני לא אמות".

"אני רוצה להגיד לראש הממשלה בנימין נתניהו שאני מרגיש מופקר פה לחלוטין. אני גדלתי במדינת ישראל על זה שדואגים לשבויים, ונראה שאני מופקר על ידך ועל ידי הממשלה הזו. כל מה שלימדו אותי פשוט לא נכון, שקר. אני חופר לעצמי עכשיו קבר, שמבחינתי מיועד לי. כל יום שעובר פה הגוף שלי הולך ונחלש, נהיה רזה יותר וחלש יותר. אני בדרך למוות שלי. חופר לעצמי את הקבר שבו אולי אני אשכב ובאמת כל יום שהולך ועובר הזמן נגמר. רק אתם תוכלו לעצור את זה, כדי שאוכל לשכב במיטה בבית שלי".

שר החוץ הצרפתי כתב הערב: "התמונות נתעבות ובלתי נסבלות. בני ערובה ישראלים מוחזקים במשך 666 ימים בעזה על ידי חמאס. יש לסיים את סבלם. יש לשחרר אותם ללא תנאי. יש לפרק את חמאס מנשקו ולהוציאו משליטה בעזה. יש לאפשר לסיוע הומניטרי לזרום בכמות מסיבית".

יעלה דוד, אחותו של אביתר, כתבה היום: "אני אחרי לילה של בכי על אח שלי, שנהיה שלד מהלך בצינוק האכזרי של עזה. אחרי העצבים על חוסר הצדק והשימוש הציני של חמאס, הבנתי שכל העולם צריך לראות את זה. חמאס זה לא דאעש - זה הרבה יותר גרוע מהם. חמאס מרעיב את החטופים ואת תושבי עזה, מונע מהם את הסיוע ההומניטרי שישראל והעולם מזרימות - והכול למטרות תקשורת ותעמולה".

"לעולם לא עוד - זה עכשיו", הוסיפה. "2025, ישראלים ויהודים בכל העולם - קחו את התמונה והסרטון של אביתר - עכשיו אני מרגישה שחייב להפיץ את זה. תפעילו כל קשר וכל כותרת שהעולם יראה ויעזור להציל את החיים של אביתר אחי. אתם רואים לבד, הוא שלד ששורד. הוא שורד כי הוא יודע בלב היפה שלו שעם ישראל יציל אותו. אביתר חייב לקבל טיפול מיידי ומציל חיים. הוא חייב לקבל מזון ותרופות בהקדם האפשרי. עכשיו".

על פי דיווח של ירון אברהם בחדשות 12, בכירים בישראל מדברים על מדיניות הרעבה מכוונת של ארגוני הטרור נגד החטופים, שנועדה להגביר את הלחץ הפסיכולוגי על ישראל.

"אנחנו יודעים גם מעדויות של שבים וגם מהמידע שיש אצלנו כיום, שהשובים של החטופים לא נראים ככה. זו הרעבה מכוונת לא רק לשם התעללות בחטוף עצמו אלא לשם התעללות במשפחות ובציבור".

לאחר פרסום התיעודים המזעזעים שוחח נשיא המדינה עם בני משפחתו של החטוף אביתר דוד ועם אמו של החטוף גיא דלאל.

נשיא המדינה פתח את השיחה ואמר: “אביתר, גיא וכל החטופים הם הבנים של כולנו. הלב של האומה שלנו בוער מדאגה ומכאב למראה התמונות הקשות - כולנו חשים זעזוע עמוק וכאב בל יתואר. זוהי תזכורת מצמררת למה שמתחולל במעמקי מנהרות הטרור של חמאס - אכזריות טהורה.

אבל בתוך כל הכאב – אנחנו נחושים: לא ננוח, לא נשקוט, ולא נוריד את העיניים מהמטרה - לראות את אביתר, את גיא, ואת כל החטופים שבים הביתה בשלום. החמאס מנהל קמפיין ציני מכוער ונפשע ולא יעזור לו. העולם חייב להסתער למול הטרור של חמאס בכל כוחו ולדרוש את שחרורם״.

במהלך השיחה הביע הנשיא את עומק הזעזוע מהתיעודים הקשים שפורסמו, והדגיש כי מדינת ישראל פועלת בכל המישורים כדי להביא לשחרורם של החטופים.

הוריו של אביתר שיתפו את הנשיא כי לפי מה שהם ראו ושמעו מצב בריאותו קשה מאוד, וכי המשפחה כולה חרדה לגורלו מרגע לרגע.

הנשיא ציין כי התיעודים האחרונים חושפים שוב את פשעי חמאס - ארגון טרור שמרעיב את החטופים באופן שיטתי, מתעלל בהם, ומשתמש בגופם ובסבלם ככלי תעמולה. כל זאת תוך שהוא מנסה להסית את דעת הקהל העולמית באמצעות קמפיין הרעבה שקרי נגד ישראל בעוד הוא עצמו בוזז את הסיוע ההומניטרי ומונע אותו מתושבי עזה.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (98%)

לא (2%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

32
אבא, תציל אותם!
מיכל
31
צריך להרעיב את עזה ולכבוש אותה , עולם של צבועים
נחמן
30
הוא אומר שהוא חופר קבר, וקולו בוקע אלינו ממעמקי האדמה. זהו קול קדום, קולו של הבל הזועק "אי הבל אחיך?". זוהי שאלה שהאנושות כולה ניצבת מולה. והתשובה שלנו, כחברה, כעת, תקבע מי אנחנו. האם נהיה קין, ונאמר "השומר אחי אנוכי?" או שנהפוך כל אבן, נשלם כל מחיר, ונענה: "כן. אנחנו שומרי אחינו." הקול הזה לא ייתן
שלומי
29
מנהיגינו מדברים על מחיר כבד. בואו נדבר בכנות על המחיר האמיתי המחיר הכבד אינו שחרור של רוצחים שפלים אלא תמונה של אזרח ישראלי שסופר ימים רצופים ללא אוכל המחיר הכבד הוא אמא שמחכה לילדהּ ואינה יודעת אם הוא חי או מת המחיר הכבד הוא ההבנה שאנו, כחברה עמדנו מנגד ונתנו להם לגווע שחרור טרוריסטים אינו פרס לטרו
ברק
28
האסטרטגיה מדברת על "הרתעה", "מיטוט שלטון חמאס", "ניצחון מוחלט". אלו מושגים חשובים, אך הם הופכים לחלולים וריקים מול זעקתו של אדם אחד שאומר "אני בדרך למוות שלי". שום ניצחון צבאי לא יהיה שלם אם הוא יוכתם באובדן חייהם של אלו שיכולנו להציל. איזו הרתעה יש במדינה שמפקירה את אזרחיה לסבל כזה? הניצחון האמיתי,
צבי הירש
27
למה לא מרעיבים כנגד את האסירים???
מור
26
דמיינו מאזניים. על כף אחת מונחים חייהם הוודאיים של 120 גברים, נשים וילדים. חיים שאנו רואים אותם כבים מול עינינו. על הכף השנייה מונח סיכון. סיכון עתידי, תיאורטי, שאויבינו ישובו לפגוע בנו. כן, זהו סיכון נורא, אבל הוא סיכון. בצד השני אין סיכון, יש ודאות. ודאות של מוות ברעב, במחלות, בעינויים. איזו חברה
אריאל
אותו אדם מאחורי המקלדת...
אריאל צבי הירש ברק ושלומי
25
לרגע אחד, בואו נניח בצד את האסטרטגיה, את הפוליטיקה, את הסקרים ואת הכותרות. בואו נהיה פשוט בני אדם. דמיינו את הרעב. לא רעב של "עוד מעט ארוחת צהריים", אלא רעב שמפרק את הגוף, שמערפל את המחשבה, שהופך כל יום לגיהינום. דמיינו את הייאוש של לכתוב בטבלה "אין אוכל" פעם נוספת. עכשיו, דמיינו שזה הילד שלכם. האח
ישעיה
24
למקבלי ההחלטות, שאלה אחת, אישית, לפני שאתם עוצמים עיניים הלילה. אחרי שראיתם את פניו ושמעתם את קולו, האם אתם יכולים באמת להירדם? האם אינכם שומעים, ברגעי השקט, קול חלש של חפירה? האם אינכם מרגישים את קור האדמה שהוא מרגיש? ההחלטה אינה נמצאת עוד בדפי האסטרטגיה או בטורי הפרשנות. היא נמצאת שם, במקום הזה בנ
יחיאל
23
מרן, פוסק הדור, שכל מילה שלו הייתה שקולה בפלס, לימד אותנו ש"כוח דהיתרא עדיף". הוא תמיד חיפש את הדרך להקל, להציל, לחוס ולרחם. האם מישהו מעלה על דעתו שמרן היה שומע את זעקת הרעב של שבוי יהודי וממשיך בדיון? קולו היה רועם: "הצילו! מיד! כל השאר הבל הבלים!". הוא, שהתיר עגונות על סמך העדויות הדקות ביותר, הי
ניסים
זה לא קשור כלל ל"כוחה דהיתרא עדיף", זה פסק הלכה ש"ודאי פיקוח נפש" קודם ל"ספק פיקוח נפש" ויש סרטון כזה שמרן פוסק שיש לשחרר שבויים, פסק הלכה. עם כל הכאב, יש לשחרר אותם. אבל כנראה שבאמת אין אפשרות והדרישה של חמאס מופקעת מבלי יכולת ליישם אותה.
נועה
22
אביתר מתעד למול עינינו ימים של רעב, חולשה ונפילה גופנית שמותירה את הדעת מזועזעת. כל יום נוסף שבו הוא כלוא בלי מזון בסיסי עדשים בלבד, רוב הזמן בכלל לא אכל הוא יום נוסף של סבל וצלקת בלב העם כולו. עלינו לקום, לדרוש, לזעוק לקברניטי המדינה: הצילו אותו, הצילו את עצמכם מהחרפה! שחררום עכשיו, גם אם הדרך קשה.
יעקב רפאל
21
לנצח את הייאוש, לא רק את חמאס: המלחמה היא גם על הרוח. אם ניכנע לייאוש ונפקיר אותם, חמאס ניצח ניצחון גדול יותר מכל הישג צבאי שלנו. החזרתם היא הכרזת ניצחון על הייאוש.
עמרם
20
ככה זה כשאתה חי בעולם צבוע ובמדינה עם ממשלה רופסת ופחדנית. בעולם יהודי אמיתי לפי התורה, כל עזה היתה עולה בלהבות ומוכת רעב, כל העזתים היו נראים כמו אביתר דוד עד שהוא יוצא משם. ממשלה של אכזרים, הקב"ה ישלם לכם על הסבל הזה.
שייקה
19
מוות לחמאס כבר אינשאללה אמן!!!!!!!!!
אנדר וויגין
18
הכלל "אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם" נועד למנוע תמריץ לחטיפות עתידיות. אולם, הרב עובדיה יוסף קבע כי כלל זה אינו רלוונטי מול ארגוני טרור, שהמוטיבציה שלהם לחטוף קיימת ממילא. יתרה מכך, בספרו שו"ת יביע אומר, הוא דן במחלוקת הפוסקים אם הגבלה זו קיימת כלל כאשר מדובר בפיקוח נפש, והכריע שיש להעדיף את
יהושע
17
תראו את היד של המחבל שמביא לו אוכל עגולה ובשרנית … הם אומרים שהם אוכלים אותו דבר ממש מעניין רק השבויים שלנו ככה מרזים
צבי
16
תו של אביתר מחייבת לא רק את המנהיגים, אלא כל אחד ואחד מאיתנו. אל לנו לעמוד מנגד. חובתנו כציבור יראי ה' היא להרעיש עולמות בתפילה, לזעוק מעומק הלב לבורא עולם שיציל את עמו מיד צר. ובד בבד, חובתנו לדרוש משלוחי הציבור שלנו לפעול על פי דעת התורה הצרופה שהתווה לנו מרן זצ"ל. שערי דמעה לא ננעלו. נתפלל, נזעק,
מאיר עזרא
15
בסוף כל הדיונים, כל האסטרטגיות, כל המילים הגבוהות, נשארת שאלה אחת, פשוטה ואישית. הניחו את עצמכם שם, במנהרה, עם טבלת הרעב. מה הייתם רוצים שהמדינה שלכם תעשה? עכשיו, לכו ועשו בדיוק את זה.
שמעון
14
איך הגענו למצב שבו אזרח ישראלי, חטוף, מרגיש שהוא חופר את קברו בעוד ממשלתו מתמהמהת? איך אנחנו, כחברה, יכולים להמשיך בשגרת חיינו כשאחינו ואחיותינו גוועים ברעב ומתחננים על חייהם? המילים "שואה" ו"הפקרה" אינן קלישאות ריקות מתוכן; הן המציאות הכואבת של החטופים ברגעים אלה ממש.
דוד שמואל
13
דבריו של אביתר הם פנייה ישירה ונוקבת למי שבידיו הסמכות והאחריות. כפי שאמר התובע גדעון האוזנר במשפט אייכמן, "דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה". אביתר הוא הפה של כל החטופים. קולו נשמע, והוא מאשים בהפקרה. אדוני ראש הממשלה, ההיסטוריה לא תסלח על הפקרת שבויים. הבחירה בידיך: להיזכר כמי שה
קלמן
12
אם זה היה אח שלך לא היית מחכה לאישור ממשלתי. היית קופץ ללבנון בידיים חשופות. אז למה כשזה אח של מישהו אחר אתה שותק?
ברוך דב
11
״רואים את הסרטון ורוצים לצרוח. איפה אתם? רמטכ"ל, ראש ממשלה, שר ביטחון ילד יהודי נרקב לכם במנהרה ואתם מתחבאים מאחורי שיקולים? אתם תחזירו אותו עכשיו או שתצטרכו להסביר לעולם למה לא עשיתם כלום. כלום!
שמריהו
10
בעיניים של בחור יהודי, שבוי, מדמם, חלוש ומבוהל רואים את כל הכאב של עם ישראל, הוא נשמה יהודית שבויה בידי מרצחים, וכל שנייה שהוא שם זו סכנת חיים גמורה. שתיקת המנהיגים צורחת: אין תגובה, אין הסבר. התורה צווחת 'לא תעמוד על דם רעך' ואנחנו עומדים, בוהים, שותקים? זה הזמן לצעוק: פיקוח נפש דוחה כל שיקול!
יוסף שלום
להשמיד ולכלטת את כל המחבלים מעל פני האדמה ןלא להשאיר אחד
תשבי
9
במציאות הקשה והבלתי אפשרית של המלחמה הנמשכת, יש צורך מהותי להסכם לפדיון החטופים כדי להציל את חייהם ולאפשר סיום סבל מיידי. טענות המתנגדים לגבי המשך שלטון חמאס, הפסקת הלחימה ותחושת התבוסה אינן מבטיחות פתרון טוב יותר, והנזק שנגרם לישראל עם כל יום שעובר גדול יותר מהסיכון שנטע
מנחם מענדל
8
י״ח באלול יום ההולדת של זאהר ג'בארין, מנהיג הטרור ביהודה ושומרון. י״ג בתשרי יום הולדתו של ח'ליל אל-חיה, בכיר חמאס בעזה. אלו תאריכים שאסור לנו לשכוח לא כדי לחגוג, אלא כדי לזכור את חובנו לצדק. "שופך דם האדם באדם דמו יישפך" דרישת הצדק של התורה עצמה. יהי רצון שימחו שמם מספר החיים, ושהם לא יראו את השנה
ישראל
7
חמאס לא מבין דיבורים. רק כוח. כל יום שהם קיימים זה ביזיון לעמנו. "עוז וגבורה לעם ישראל ותכלה כל רעה."
רועי
6
חיילי צה״ל, כל עם ישראל מאחוריכם. כל פעיל חמאס סכנה. כל ראש טרור מטרה לגיטימית. תכריעו. תכו. תסיימו את הסיפור.
זמורה
5
כל עוד ראשי הטרור ממשיכים לנשום עם ישראל לא באמת בטוח. כל רגע שהם חיים זו חרפה מוסרית, צבאית ויהודית. לא צריך לחכות לפיגוע הבא. לא צריך להסס. צריך לסיים את זה. בעוצמה. בלי התנצלויות.
זאב
4
אביתר בן מירב לתפילה
מישהו
3
אין מחילה למחבלים. אין זמן לרחמים. יש רק דבר אחד שצריך לעשות להוריד אותם מהעולם. עד שזה יקרה אין שקט, אין צדק, אין גאולה.
שאול חיים
2
דבורה ויינשטיין, שרעב של ארבע שנים צרוב בזיכרונה, חשה לחץ בחזה למראה תמונתו של אביתר החטוף. נפתלי, שאכל דשא כדי לשרוד, מכיר את הרעב הזה מקרוב. הרעב בשבי חמאס אינו תוצר לוואי, הוא כלי נשק מכוון, עינוי שיטתי שמטרתו לשבור את הגוף והנפש. בניגוד לרעב בשואה, שהיה מציאות שלא היה מי שישנה, את הרעב הנוכחי של
דבורה
1
אי אפשר להסתכל לתמונה של אביתר בעיניים ולא לבכות. אי אפשר לשמוע את שורדי השואה ולחיות בשקט. נפתלי פירסט, ניצול אושוויץ, זועק מדם לבו: 'כשראיתי את התמונות חזרתי עשרות שנים אחורה'. מי שחי את השואה רואה את השואה השנייה. ואנחנו, הדור שיש לו צבא, רמטכ"ל, ראש ממשלה נפקיר? חלילה! אם מרן הרב עובדיה היה שומע
יצחק מכלוף

אולי גם יעניין אותך:

עוד בבארץ: