לא כולם מתלהבים מזה, לא לכולם זה מתאים, אבל מידי שנה נערכים הסליחות הראשונות כמסורת יהודי אשכנז במספר מוקדים מוזיקליים בהשתתפות אלפים רבים. בירושלים ישנם כמה מוקדים גדולים, נפתלי קמפה בבית הכנסת הגדול, יצחק מאיר בבניני האומה, פיני איינהורן ברמדה וזלמן שטוב בבית הכנסת רננים. לאחר שטעמתי כמה מהמקומות, הגעתי בפעם השלישית לאמירת הסליחות הראשונות עם פיני איינהורן. הליווי המוזיקלי העדין והחצי נוכח, הקהל ששר בהתלהבות והניצוח המוזיקלי של איינהורן שמנהל את האירוע ביד רמה כחזן וזמר הם שילוב טוב ומוצלח מאד שמאפשר לי גם להתפלל וגם לחוות את השילוב המוזיקלי בצורה נכונה.
את איינהורן ליוותה תזמורתו של הפסנתרן אביה גרינברג עם שתי גיטרות, חשמלית ואקוסטית, פסנתר וכלי הקשה. השילוב המוזיקלי הזה מאפשר יצירת מוזיקה עוטפת בלי קולות סולו מובילים ועוצמתיים מידי כשהזמר והקהל הם העיקר וכלי הנגינה הם רק ליווי. גרינברג יצר עיבודים נעימים מאד לאוזן, כשבעלי האוזן המוזיקלית יכלו ליהנות גם מהאקורדים המורכבים יותר שניגן בהם.
פיני איינהורן שהגיע לבוש בבקיטשע מוזהב, אדמו"רי לחלוטין, היה בשיאו כשהוביל את אמירת הסליחות ברגש ובהתלהבות רבה. קודם אמירת הסליחות הוא שר יחד עם הקהל כמה שירי רגש של הימים הנוראים ורק אז החל באמירת הסליחות. אם משהו היה יכול להיות אמש מאושר לגמרי, זה היה המלחין החסידי האגדי ר' שלמה קרליבך. רוב המנגינות שהושרו במהלך אמירת הסליחות היו מלחניו לצד כמה ניגונים חסידיים נוספים (וכמובן "אדון הסליחות", שהתקבל בריקודים נלהבים) ואפילו "תן לי תפילה" של שמואל, שאיך שהוא הושחל לאחד הקטעים. על כך מגיע קרדיט למנהל המוזיקלי של האירוע, מוישי רוט, שניצב במתחם הטכני וניהל מאחורי הקלעים את המוזיקה כשהוא "מחלק פקודות" לאוזניו של איינהורן. הערה קטנה, ייתכן והיה כדאי מעט לקצר בחלק מהניגונים, או לנסות להתאים באמת את המילים ללחן ולא רק "לדחוף" אותן לתוכו כשהלחן הוא העיקר והמילים הן רק הסיבה למסיבה. אני מבין את הצורך לגוון ולתת לקהל ניגונים מוכרים, אבל עדיין ניתן היה לעשות פיין טיונינג גם בנושא הזה.
ולחלק החשוב ביותר באירוע - הקהל. אני לא יודע כמה אנשים רשמית היו אמורים להיות באולם, אבל התחושה הייתה שהגיעו הרבה יותר. המקום היה עמוס לחלוטין, לדעתי באלפי משתתפים, רובם בחורי ישיבה, שגדשו את האולם בעמידה ושרו בהתלהבות אדירה לאורך כל הסליחות. המנגינות המוכרות מאד שנבחרו, עשו את שלהן ומהר מאד הקהל כולו הצטרף לכל קטע כשהוא עוטף את איינהורן בשירה עוצמתית ומרגשת.
השנה, כבקיא ומנוסה, הבאתי איתי מהבית סליחות ולא הסתמכתי על המסך עליו נגללו הסליחות במהירות אולימפית... כך יכולתי לומר את הפיוטים בנחת ובקצב שלי ולא להרגיש שאני אצן שמפסיד בתחרות.
שעתיים (ומעלה, אם מחשבים את זמן הכניסה והיציאה מהחניה...) לאמירת סליחות, זה בהחלט לא לכל אחד, זה ארוך ממש ודורש התחברות לסגנון. ישנם רבים שסבורים שסליחות צריך לומר רק בבית הכנסת ואני בהחלט ממליץ להם להמשיך לומר את הסליחות במקום הקרוב לליבם, לא לכל אחד זה מתאים. אבל אני ראיתי אתמול את האלפים שרים בהתלהבות ורגש, מתחברים לאווירת הימים הנוראים ובכלל מתקרבים ומתאחדים יחד. בקהל נראו גם דמויות צבעוניות להחליט, עטויות בנדנה ומעוטרות בעגילים, שגם הם הצטרפו להתרגשות הקדושה ושרו בהתלהבות ובכוונה רבה ואני לא בטוח בכלל שזה היה יכול לקרות להם בבית כנסת "רגיל".
חשוב לציין, כי גם השנה הובא לאולם ארון קודש שעוטר בתפאורה ייחודית ויצר אווירה של בית כנסת ולא של מופע מוזיקלי.
לסיכום, איינהורן וצוות ההפקה שלו, הצליחו לייצר אווירת תפילה מרגשת ומלאת חן, תוך כדי שילוב מוזיקלי עשיר ומגוון. הקהל שגדש את האולם היה חלק בלתי נפרד מאותה אווירה מיוחדת ובהחלט ניתן היה לשמוע אל הרינה ואל התפילה.
0 תגובות