אם נעים לה או בודד לה. כבר אחת עשרה בבוקר ואני לא יודעת איפה הילדה וזה סותר את רוחי וגורם לי עצב וטיפה מועקה. ואני, יש לי מנגנונים מעגליים של הדאגה עצמית והרגעה עצמית ולכן אני מזכירה לעצמי שכנראה זה טוב שלא שמעתי ממנה באחת עשרה בבוקר והעצב שלי הופך להיות עצב עם חיוך.
בבוקר שאחרי החתונה נכנסתי לחדר שלה שהיא השאירה טיפה מבולגן וצחקתי. לא יודעת מה הצחיק אותי אבל צחקתי בקול אפילו. היום אני נכנסת לשם והעצב הזה שנמצא גם בלי להיכנס לחדר שלה, מתרגש ומעלה לי קצת דמעות. זה כמו ניתוח, אמרתי השבוע למישהו וכשהמילים יצאו לי מהפה השתאיתי כמה הן מדויקות. את יולדת ילדה, והיא חלק מהגוף שלך. את בוחרת לעצמך עבודה לפי הקיום שלה, ולימודים וחופשות והוצאות והכנסות.
כן, את חוסכת עבורה וקונה את הפסטה בצורת שהיא אוהבת ולא קונה את היוגורט שאת אוהבת כי היא אומרת שעדיף שזה לא יהיה במקרר ויפתה אותה. את לא קונה קישואים (למרות שאבא שלה דווקא אוהב מאוד). היא לא אוהבת קישואים ואפילו זנב של קישוא הורס לה את כל החוויה של המרק של שבת ואז היא מתחתנת ועוברת לעיר משלה ולדירה משלה עם בעל ואחת עשרה בבוקר ואת רוצה לדעת אם היא ערה.
ומשהו עוצר בעדך מלהתקשר. מלחמה פוצחת שם בתוכך כן? לא? כן? לא? כן? לא! וכדי להמתיק את ההחלטה את חוזרת ואומרת לעצמך, זה סימן טוב שהיא לא התקשרה. זה סימן טוב שאת לא מתקשרת. זה סימנים.
מחתנים ילדה ועוברים לשפת הסימנים. ביום שאחרי החתונה עד שנוצר איתם קשר שברתי את הראש להבין איזה סימן זה. סימן טוב שלא שומעים מהם וכבר שתיים אחה"צ? סימן שצריך לדאוג? ואז הם הופיעו פה. נכנסו בחיוך זהיר לבית שהיה שלה ושיהיה שלו ואני שוב התחלתי לחפש סימנים. בדקתי לה את העיניים (די נו, היא מגחכת, מה את מסתכלת עליי ככה?!) בדקתי לו את העיניים (מסכן, זה משגע אותו) בדקתי איך היא מסתכלת עליו ואיך נראות העיניים שלו כשהוא מסתכל עליה ואחר כך בדקתי בעיניים של אבא שלה לברר מה הוא רואה שם עליהם.
אבל יש בעיה עם אבא שלה, הוא רואה רק טוב והאמת היא שהוא לא ממש בעניין של סימנים (דבר שהחתן החביב שלנו יודע ואני חושדת שהרבה יותר פשוט לו איתו).
שתים עשרה בצהריים והנה היא מודיעה לי כאילו כלום, אנחנו רוצים לקפוץ אליכם ביום שלישי אמא, זה בסדר? השאלה שלה היא קצת כמו אגרוף לבטן שלי. מממממ אני עונה לה ומביימת רגע ארוך של חושבים. לא יודעת לגבי שלישי, ילדונת, נבדוק יומנים ונראה אם נוכל לשבץ אתכם איפשהו בין לבין. היא מגחכת וכבר מסתלקת לה מהקו. אני נכנסת להתקלח אמא, יש לנו עוד מעט פדיונבן של איזה בנדוד. שלחי לי תמונה לראות מה לבשת, אני עונה לה והיא מגחכת ואומרת שתשלח.
עוד מעט היא תשלח תמונה ואני אדאג, איזה מין סימן זה שהיא שולחת לי תמונות ואולי היא תשכח ואני אדאג איזה סימן זה שהיא שוכחת. ומחר יום שלישי והם יקפצו אלינו אם זה בסדר, ואחרי שאני נהנית מפעימה מרגשת של ציפייה, אני שואלת את עצמי אם זה שהיא רוצה לקפוץ לפה מחר זה סימן ואם כן אז איזה.
]]>
0 תגובות