דמעות ובכי רב אין בהם כדי להביע אפס קצהו של תחושת היתמות והכאב הנורא שחשים אנו יחד עם כל בית ישראל עם הסתלקותו של מרן רבנו הגדול רבי עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה.
טרם יבשה הדמעה ועדיין מהדהדים באזני דברי הספד שנשא בלוויה מורנו הראשל"צ הרב יצחק יוסף: "העולם של אתמול הוא לא העולם של היום ולא העולם של מחר". מילים אלו מבטאות אצלי יותר מכל את תחושת היתמות ממנהיג דורנו. יתומים היינו. אין לנו אבא. למי נפנה? ומי יורה מעתה את דרכנו? יחד עם כל בית ישראל נבכה את השריפה אשר שרף ה'.
זה שבוע עצוב וכואב הוא לכלל עם ישראל על כל גווניו. חשנו זאת בהלוויה בה השתתפו כמיליון איש. כל אחד מאיתנו זכה לחוש את מרן כאב וכמנהיג.
כשליחו של מרן בפתח תקוה, זכיתי במשך שבע שנות כהונתי כיו"ר תנועת ש"ס בעיר לקרבה מיוחדת. במשך השנים קיבלנו ממנו הוראות מפורשות בכל נושא שאליו נדרשנו, וביצענו את שהנחה אותנו. כמה התחנן לקרב עוד יהודים אל דרך ישראל סבא ולעודד הרישום למוסדות התורניים. בהנחייתו זכינו להחזיר עטרה ליושנה.
למול עיניי מרצדות וחולפות ביעף תמונות ורגעים מאותם עשרות הפעמים בהם זכיתי להיכנס אל הקודש פנימה ולספר למרן על הישגנו ופעולתנו.
רבנו הגדול חש כלפי כל יהודי באשר הוא תחושת אהבה חיבה ורחמים, כמה היה מתפלל על כל צרה שהבאנו בפניו.
זיכרון מרגש ומיוחד יש לי מאחת הפעמים האחרונות בהם ביקרתי אצל מורנו הגדול זצ"ל. בעודי ממתין בפתח חדרו קלטו אוזניי קולות בכי. התקרבתי אל הדלת הפנימית והבחנתי שקולות הבכי בוקעות מתוך חדרו. כשנפתחה הדלת קלטו עיניי את מורנו הגדול בוכה בדמעות יחד עם אותה אישה.
מתוך סקרנות שאלתי לאחר מכן את עוזרו המסור של הרב ר' צבי חקק האם מדובר בבת משפחה, והתברר לי שהייתה זו אישה אלמנה שבאה לבקש ברכה. כמה כאב חש כלפי מי שהיה מבקש את ברכתו וכאב רחום התפלל בעד כלל ישראל. ועתה, מי יבקע את רקיעי השמיים ומי יברך אותנו.
אנו מבקשים ממרן הגדול זכר צדיק וקדוש לברכה שיעמוד בתפילה שנוכל להמשיך בגאון את המורשת שהנחיל לנו ולהמשיך במסירות את כל המפעלים הגדולים עליהם מסר את נפשו.
אסיים גם בדברים אותם נשא הראשל"צ הרב יצחק יוסף בלוויה: "אנו חייבים לשמור את הצוואה של מרן שהיה מוסר נפשו למען האחדות, ולעשות הכל למען האחדות".
אוריאל בוסו הוא יו"ר ש"ס בפתח תקווה