החינוך בראי הפרשה

שוטר נאצי? נוער נושר? // טור חשבון נפש

שוטר נאצי, נאצים, איך חדרו להם קריאות ומראות שהיא נחלת קומץ מיושן ומפולג לתוככי הנוער המקסים שלנו, רגע של חשבון נפש! בטורו השבועי של הרב אברהם בורודיאנסקי (טור)

אירוע תקיפת השוטרים בבני ברק (צילום: לללא קרדיט )

חווינו בשבוע האחרון אירועים קשים המשמיצים את הציבור החרדי, שריפת אוטובוס לצד מעשי אלימות אחרים בלתי נתפסים כביכול מדינת פשע, כתגובה מיד התקיימה ישיבת נציגי ציבור וגינו ותקפו והבהיר על אלו שהבעירו ונאמרו ביטויים שונים ומשונים, הנושא הגיע גם לכנסת ע"י אחד מנציגי הציבור החרדי, שכינה את הנערים הללו בדרך שכינה, ולמחרת הוא התנצל והכה על חטא ברבים בעקבות טלפון מאמא של אחד הנערים ואף לקח אשמה על המצב עם אותם נערים באמת מרגש.

זכיתי בעברי לעבור תקופה מופלאה של קרבת ה' לי טוב במסדרונות המחלקה ההמטולוגית בהתמודדות עם המחלה, זכורני באחד הימים כאשר שכבתי באפיסת כוחות לאחר טיפול משמעותי, שאחד מהסובבים אותי שוחח ליד מיטתי עם קרוב משפחה ותיאר לו את מצבי הנוכחי, אומנם הייתי באפיסת כוחות אבל השמיעה פעלה כראוי, ולו היה בכוחי הייתי קם וזועק עליו על השיחה עלי בנוכחותי כביכול אינני כאן.

נזכרתי באנקדוטה זו כאשר אנשים ועסקנים ושלוחי ציבור משוחחים על הנערים הללו כביכול הם מחוסרי הכרה ולא שומעים את השיח ואת הטרמינולוגיה המדובר של נוער נושר, נוער ברזלים, וכו' וכו'.

אני לא בא בטור זה לפתח שיח אודות האחריות על הנוער המופלא הזה, אני כן רוצה לפנות אליהם ישירות ואליכם הוריהם ובני משפחתם בואו נדבר בגובה העיניים לא על גגות בנין העירייה ולא מעל דוכן הכנסת, פשוט בואו נעשה רגע עצירה ונשוחח על המציאות.

"נוער נושר" – צמד המילים הללו בעיני בדיוק אנטיתזה למה שהנוער הזה מסמל, נשירה הוא מוסג השייך לעולם הצומח, כאשר שתיל כלשהו נזרע באדמה ומוציא פרח, הפרח נובל ונושר, כל זה נכון לגבי זרע שנשתל באדמה ובקרקע הפוריה עבורו, אבל שתיל ששמו אותו בקרקע שאיננה תואמת לצרכיו, אין פה תהליך של קליטת הזרע באדמה בכלל כך שגם נשירה לא תהיה פה, יש פה חוסר התאמה/ ידע/ הבנה, מה צרכיו של השתיל / נער, ושלכך איננו נושר, אלא פשוט דורש את הקרקע הפוריה עבורו, ומי שלא מאפשר לו לקבל את הגידול המתאים עבורו או עוצר פתיחת מוסדות שכאלו הוא הנובל, הוא הנושר, ולא הנער שהוא פשוט- נוער ישר לא נושר!

המצב הזה שהסביבה משדרת לנער שהוא חריג, היא עצמה יוצרת לו סטיגמה של נכשלות של חולשה, מציאות זו יוצרת אצל הנער את הסיכון הגדול ביותר, הנערים מתחילים לחפש מקומות ששם הם יוכיחו את החוזקות שלהם, וכמובן גורם להם להאמין על כורחם ברמה הרוחנית הירודה שלהם כביכול כלפי סביבתם, והיות שכך הם מתירים לעצמם דברים שבעבר הם לא היו מתירים לעצמם, והמדרון חלקלק, וכל זה באשמתנו הבלעדית שלשם הובלנו אותם!

מה קורה בפרק זמן זה שהם מחפשים נקודות חוזקה? הם מחפשים דמויות של גבורה לחבור אליהם ולחכות אותם, הדברים נכונים כלפי נוער הגבעות בציונות הדתית והדברים נכונים כלפי כל נער אחר שדמויות ההעצמה שלו אינם מהיכלי התורה ושריה.

בפרק זמן זה של חיפוש אחר דמות השראה, גולשים ומוצפים לחיינו מראות ותמונות של אנשים בלבוש חרדי, שיתכן ויש להם מחלוקת אידיאולוגית עם המדינה, אבל אין לזה כל קשר שעם כל השמונה בגדים הם שורפים פחים, זורקים כל מה שיש בסביבה מאבנים ועד טיטולים וכל מה שבר זריקה על כל מי שבאזור, לא משנה אם זה משטרה, מד"א, איחוד הצלה, כיבוי אש, אוטובוס, שליח פיצה, או לבוש חולצה ירוקה זית שרוח חרדקיות בו כלשונם.

משחיתים לשם השחתה, מחריבים לשם חורבן, בלי פואנטה בלי סיפור עלילה כלשהו, פשוט אנדרלמוסיה לשמה, יונקים לצד חולים נחנקים וסובלים, צעירים לצד מבוגרים עוברים חיי סבל, והכל לשם משהו אינו ברור חוץ מזה שהם לא מאמינים ברצפה שהם דורכים עליה.

ואז מעל לכל זה צפה ועולה לה הקריאה החדה בקול מקהלות המונים: "נ א צ י ם – נ א צ י ם" כן כן יהודי זועק ליהודי אחר נאצי, לא כי הוא שרף את סבא שלו במשרפות, ולא כי הוא עשה בו ניסויים ועינויים בלתי אנושיים, אלא נאצי לשם נאצי, כי זה פשוט עוד ביטוי לאלימות והפשע שהם רוצים לעשות ללא מטרה, אז למה לא להתרים גם את היטלר ומנגלה למטרה נעלה זו שלהם, למה לא, זה הרי בול פגיעה, השוטר הזה והחייל הזה או איש כיבוי והצלה הוא נאצי... ממש,

אוי לדור שכך שמע אוי להורה שבניו זועקים ליהודים אחרים נאצים, הלימוד זכות היחידה שיש לי עליהם זה שאינם יודעים שום היסטוריה ושלכך נאצי מבחינתם הוא אדם שמפריע לתנועה.

עומד לו נער שלא מצא את עצמו במוסדות הקונבנציונליים של הציבור החרדי או של ההורים שלו ליתר דיוק, ומחפש אילן להתלות בו, דמות להערצה, דמות חזקה, וכמו המן מן השמים נופלת לו דמותו של אותו עטור זקן ופאות הזועק נאצי לשוטר, שורף פח, ושובר כל מעקה, כחבלי קסם נמשך הנער אל דמות זו שהופכת להיות המודל הקלאסי בשבילו.

לו השכלנו דקה קודם לחדור לחיו עם דמויות מפתח אחרות, אזי התמונה והנוף היו שונים ולא הינו פוגשים בהם בלילות שבת ברחובות עיר וקריה, ולא מובילי הפגנות הנתלים על רכבו של ראש העיר וזועקים מהרסים ומחריבים את חיי התושבים ובעיקר את דמותו של החרדי הקלאסי בעיני המדינה כולה.

צריכים אנו לפעול בשנני מישורים האחת להפוך לדמות הדומיננטית בחייהם ובכך להיות המשפיעים עליהם, והשנייה להסביר להם ולעולם שאותם קהילות או קבוצות המתנהגים בבריונות אלימות ופיזית לא רק שאינם דמוית להערצה אלא הם דמוית חלשות חסרות ידע וכאלו שאנו שואפים לא לראותם בשדה הציבורי ובאפיון החרדי

הרש"ר הירש זצ"ל מקדיש את ספרו "חורב" להוריו, והוא מגדיר אותם בתקופות שונות בחיים בתפקידים שונים

להוריי- שומרי- בילדותי- ילד צריך שמירה פשוט מאוד

מדריכי בנערותי- כשהוא נער הוא הולך בדרכו הטבעית הוא צריך מדריך שיצעד איתו במסלול שטוב לנער אבל עם אזהרות בזמני מצוקה, התראות, והדרכה נכונה.

ידידי בזקנותי- אם תנהג כך, תזכו שבזיקנה הילד שלך יראה אותך כידידו הטוב.

אנחנו בתקופת ההדרכה! לא של השמירה! הורים רבים מחליפים את מהות תפקידם ומתבלבלים, נהפכים לשומרי נעריהם במקום להיות להם למדריכים המלווים את דרכם שלהם בבחירה שלהם ובכך להפוך לדמות דומיננטית ומשפיעה על חייהם.

ובפרשתנו נותן הרש"ר ביטוי לאותם אלו שנתפסים כאנשי התהילה בהיותם גבורי חרב... רש"ר הירש שמות פרק יז פסוק יד

"את - זכר עמלק. לא עמלק, אלא זכרו ותהילתו של עמלק - הוא הגורם רעה לעתידה המוסרי של האנושות. כל זמן שספרי הזכרונות של האנושות יקשרו כתרי תהילה לראשם של גיבורי החרב; כל עוד שחונקיו ורוצחיו של אושר האדם לא ירדו לטמיון הנשייה - יביטו דורות הבנים בהערצה אל אותם גדולי בעלי הזרוע, וזכרם יעורר את הרצון להידמות להם במעשי אלימות ותהילה. ממשלתו של עמלק בעולם תמוט לנצח נצחים - רק בזמן שתורת - המוסר האלוהית תיעשה למידה היחידה לכל דבר קטן וגדול, והכרת המוסר תגדל בעולם ביחס שווה, ולא הפוך, אל הגדולה והעוצמה; וככל שתרבה גדולתו וגבורתו של אדם, כן תגדל חומרת אשמתו כאשר יחטא ויעבור על חוקי המוסר, ופשעים של אדירי העמים ייתעבו ככל שעושיהם גדולים וחזקים יותר. שאמנם זאת התכלית הסופית של השגחת ה' בהיסטוריה - זאת אמר ה' כאן לאחר שלראשונה רפו ידיו של עמלק: מחה אמחה את - זכר עמלק מתחת השמים. וכן הובע גם בתהלים ט, ז הרעיון, שרק כאשר יאבד זכר החורבנות והכיבושים, יתמו הם עצמם מן הארץ: "אבד זכרם המה"!"

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר