בפרשה שלנו אנחנו מגיעים לשיא: יציאת מצרים.
אחרי עשר מכות, עם ישראל סוף סוף יוצא לחופשי. אבל אם נתבונן בתחילת הפרשה, נראה ציווי מעניין שהקב"ה נותן למשה עוד לפני היציאה: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". זו המצווה הראשונה שעם ישראל מקבל כעבור מאות שנות עבדות. ונשאלת השאלה – למה דווקא עכשיו? למה ברגע הגורלי של היציאה לחירות, הדבר הכי דחוף הוא לדבר על לוח השנה ועל קידוש החודש? לכאורה, היו צריכים ללמוד הלכות הנהגה, או איך לארגן מבחינה לוגיסטית מיליוני אנשים במדבר. מה הקשר בין החודשים לבין חופש?
מסביר ה"שפת אמת" שמהות העבדות היא לא רק השעבוד הפיזי. עבד הוא אדם שחי ב"מעגליות". יום רודף יום, הכל אותו דבר, אין לו שליטה על הזמן שלו ואין לו יכולת להתחדש. ההבדל העמוק בין עבד לבן חורין טמון במילה אחת: התחדשות. העבד: כבול להרגלים שלו, לטבע שלו ולשגרה שמישהו אחר הכתיב לו.
בן חורין הוא זה שמסוגל לומר "החודש הזה לכם" – הזמן נמצא בידיים שלי. אני יכול להתחדש, לשנות ולהתחיל מחדש בכל רגע. מצוות קידוש החודש, מתבססת על הלבנה שמתמעטת ונולדת מחדש, ולכן היא השיעור הראשון בחירות. הקב"ה אומר לבני ישראל: כדי לצאת ממצרים, אתם חייבים קודם כל להאמין שאתם יכולים להשתנות, שהמציאות לא חייבת להמשיך להיות כפי שהייתה אתמול.
זהו מסר חשוב גם עבורנו, בחיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו. הרבה פעמים אנחנו מרגישים "תקועים" בתוך דפוסי התנהגות או הרגלים ישנים, ואומרים לעצמנו: "זה האופי שלי, ככה אני רגיל להגיב, אין מה לעשות". זוהי "תודעת עבד". הפרשה מלמדת אותנו שחירות אמיתית היא היכולת לקדש את ה"חודש" – את החידוש. בכל יום ובכל רגע יש לנו את הכוח לבחור אחרת, לא להיות משועבדים לעבר שלנו, אלא ליצור את המציאות שלנו מחדש.
0 תגובות