את מצוות כיבוד אב ואם כל יהודי מכיר מינקותו, זוהי אחת המצוות היותר חשובות וקריטיות בהבנת מערכת היחסים שלנו עם בורא עולם, משולש של הקב"ה אביו ואמו שהם שותפים בהבאת האדם לעולם, ולעולם ועד אתה מחוייב בכבודם, נכון כבודו של בורא עולם חשוב יותר, אבל עדיין הם בקטגוריה אחת במובנים מסוימים.
בגלל עוצמתה של המצווה המיוחדת הזו יש בה חלקים שלא מדוברים, יש בה ערפל כבד בחלקים שיש פחד איום נורא לפתוח אותם בבמה ציבורית, וכתוצאה מכך המענה לאותם חלקים לא קיים, כי כאשר אחן שיח על הנושא ממילא אין מענה, ורבים חללים נפלו בהיסטוריה בנושא זה.
הקטע הקודם בטח היה נראה לך תמוה וקראת אותו כמה פעמים להבינו, כי גם אני בכותבי שורות אלו אני מקדים ומקדים עד שארגיש את הכוח להקליד את עצם הסוגיה המדוברת, סוגיה רגישה שרצחה במהלך ההיסטוריה ועדיין פוגע ברבים וטובים שמתהלכים כחיים בינינו.
את אותו ערב שבו התוועדתי לראשונה לסוגיה הזו לא אשכח לנצח נצחים, הוא היה תלמיד מצוין ממשפחה מכובדת עסקנים מפורסמים בתחומם, אנשי חינוך וחסד, והוא הלך בעקבותיהם, תלמיד מקסים, עדין, נוח לבריות, מצליח בכל תחום, ציונים מעולים, שומר על היגיינה וניקיון, תלמיד מושלם... באותו ערב כשהוא נכנס למשרדי וסגר אחריו את הדלת הרגשתי באוויר משהו מוזר...
הוא גולל באוזני המופתעות סיפור חיים אכזרי ובלתי נתפס, על הורים ששונאים אותו, על ההורים שהיו מעדיפים לו בנם לא היה בה לעולם, והקושי הכי גדול הוא זה השם לא מתנהגים אליו כשונאים אלא שנאה פסיבית, כלפי חוץ נראים כאוהבים כלפי פנים מגדולי השונאים.
הם נראים כאנשי חינוך דגולים, רבים משחרים לפתחם, יש להם חכמת חיים נפלאה לכולם, אבל בן אחד בבית שלהם, כל לילה נרדם עם כרית ספוגה דמעה וצער, וכל יום מקולל מחברו, עקיצה פה, הענישה שם, מניעת הנאות באינטליגנציה של הסתרה מקצועית, והוא גודל כך מגיל קטן מבולבל מאוד, כי הם מבלבלים אותו, הם בעצמם לא לגמרי הצהירו בשום מסמך או הצהרת כוונות בחרו לשנוא אותו, לכאורה הורים טובים, לכאורה דמויות סמכות ראויות לקנאה, אך לאמיתו של דבר השטן מרקד לו בחייו, הם אנשים שהוא לא יודע עד כמה הם מרעילים אותו.
האמא היא המובילה והאבא בעקבותיו, הם מתעללים בו בסדיסטיות נוראה כזו שמבלבלת את הילד מאוד, הם מחבקים אותו חיבוק דב, מנשקים אותו נשיקת עשו, מדברים עליו ברבים כאילו היה יקיר ילדיהם, אבל בתוך תוכם יש בהם שנאה אכזרית כלפיו, מה הסיבה? טרם עסקו מספיק בסוגיה זו על מנת לענות על זה, אבל הערכות מדברות על ילד שהגיע בזמן לא רצוי. שנראה לא רצוי, שקוראים לו בשם לא רצוי (על שם אב של אחד מהצדדים ולא השני והוא מייצר את מכונת השנאה)
הספרות המחקרית לא עוסקת רבות בהורעים (הטעות במקור!) המרעילים הללו, וכמה שיש מחקרים וכתבות על זה, הנושא לא מוכר בציבור שומרי תורה ומצוות, החשש הגדול מפגיעה בכבוד ההורים... שהם ככבוד הקב"ה.
התלמיד פרץ בבכי חסר מעצורים, הוא לא יכל להירגע ואני גם לא נסתי, חשתי שלראשונה הוא מכיר במציאות ופורק כאב של שנים (מה שבדיעבד התברר כנכון לאחר תקופה) אף אחד לא יסכים להודות שההורים שלי כאלו רעים אלי, יש בתוך המשפחה שלי אחים נשואים שרואים את זה אבל הם לא יעזו לשוחח לאשר או להכחיש, בסופו של לילה הוא צלצל לאחותו הגדולה שאשרה לו הכל והודתה בפניו ששנים רבות היא חושבת על זה ולא היה לה מה לעזור לו, עצם האישור שלה למצב שימח מאוד את התלמיד שאיננו מדמיין, וכך הוא יצא לדרך חדשה.
במשך השנים פרסמתי מספר מאמרים ונתתי הרצאות בנושא זה, במקומות שחשתי שזה נכון, קיבלתי תגובות מכל העולם, על ילדים (לעיתים בני 70) להורים שהרסו להם את החיים (שלפעמים אינם בין החיים) על הורים שהרעילו את סביבת חיות בניהם ובנותיהם מסיבות אישיות שלהם, והרסו לו את שמחת החיים לעיתים לנצח נצחים.
להורה המרעיל אין קרניים, והוא לא נראה מוזר, ואפילו לא מוכר ברשויות השונות, הוא לא רק אבא טוב או אמא טובה, אלא הורים לדוגמא ולתפארת מדינת ישראל, עולים אליהם לרגל והם יושבים בוועדות שונות, אבל הסנדלר הולך יחף.... ואפילו דורך על קוצים.
התורה אומרת לנו "איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמורו" (ויקרא יט, ג) צריך לירוא מההורים, נשאלת השאלה האם בכל מצב? עונה על זה הגמרא במסכת יבמות דף ה עמוד ב "יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת? ת"ל: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי"
הסביר גמרא זו בספרו בית הבחירה למאירי : כבוד אב ואם ומוראם מצות עשה ומכל מקום אין עשה זה דוחה שום עבירה בעולם וכן אם הוא כהן ואמר לו אביו ליכנס למקום טומאה להביא לו פירות או שאביו צריך לו ויש אבידת אחרים לפניו ישתדל בהחזרת האבידה וידחה כבוד אביו ולא סוף דבר כשאין גוף הכבוד מתקיים בעשיית העבירה אלא שהוא הכנה למצוה והוא הקרוי הכשר מצוה כמו שכתבנו אלא אפילו בקיום גוף מצות כבוד אב ואם אין שום עבירה נדחית מפניו אפילו עשה מדברי סופרים שנאמר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אתה ואביך חייבין בכבודי:
אם ההורים עושים עבירה הבן לא יכול להיות שותף בזה, וכאשר הורים פוגעים בנפש ילדיהם, אותו ילד שהם אמורים להיות משען ומשענה עבורו ובמקום זה פוגעים בו, הם עוברים על איסורים חמורים, שהגדולים שבהם זה "בין אדם לחבירו"
כאשר הבן נפגע מהוריו, כאשר ההורים מרעילים את חיי בנם או ביתם על זה נאמר: ”עברות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר - עד שירצה את חברו” (משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה ט') והסביר על זה הרא"ש בפירושו למסכת פאה: "כי הקדוש ברוך הוא חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות, מבמצוות שבין אדם לקונו" ורבי יוסף ענגיל בספרו אתוון דאורייתא סימן י"ג כתב: "במצוות שבין אדם לחברו אין פטור אונס"
המשנה במסכת בבא מציעא דף מ"ג עוסקת במקרה שאדם הביא לחברו לשמור לו על חפץ והוא שולח בזה יד מה דינו, אומרת המשנה דבר מפתיע "החושב לשלוח יד בפיקדון, בית שמאי אומרים: חייב; בית הלל אומרים: אינו חייב עד שישלח יד, שנאמר, 'אם לא שלח יד במלאכת רעהו' (שמות כב,ז')" שיטת זו של בית שמאי נראית כחריגה בגבולות המקובלים של ההלכה, ההלכה מזוהה עם יסוד המעשה, המעשה הוא המחייב בקיום מצוות ולא הכוונה ובוודאי לא בדיני נזיקין?
רואים מפה איך מתחיל נזק, חכמים מלמדים אותנו הדרך לנזק מתחילה במחשבה לא טובה, אם שם אתה לא עוצר סופך להיות מזיק!! ואתה חייב מעכשיו!! אם זה נכון בחפץ שאדם נותן לחברו, על אחת כמה וכמה שזה נכון בנשמה שבורא עולם מפקיד בידי ההורים לשמור אותה ולגדל אותה, אוי להורה ששולח יד בפקדון שבורא עולם נתן לו לשמור, רק על המחשבה הוא כבר חייב.
היום יש יותר ויותר מחקרים שעוסקים בנושא זה, אבל חובה עלינו כהורים ומחנכים להיות קשובים לילדים שהורעלו ומורעלים, לתת להם כתף תומכת, ובוודאי להיזהר לא להיות מרעילים בעצמנו חלילה.
אכן השולחן ערוך והתורה מלאים באזהרות בהלכות נוראיות אלו ולכן צריך להיות זעירים ובטוחים לצד האומץ והכוחות הנדרשים, הובטח להם למען יאריכון ימיך, אך כאשר ההורים פוגעים באריכות ימיו של בנם באופן שיטתי בנפש הנשמה עליה הם אמונים ומשמשים כשומרים, הם בכלל עוברי עבירה שעליהם אומרת לנו הגמרא בביאור המאירי: כבוד אב ואם ומוראם מצות עשה ומכל מקום אין עשה זה דוחה שום עבירה בעולם.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין
לפניות במייל: a0507333664@gmail.com