בפרשת 'בְּהַר' אנו מצווים על מצוות ה'צדקה', ככתוב: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ".
כלומר, כאשר אחיך או חברך, או קרוב משפחה שלך, מצוי במצב כלכלי קשה, עליך לקום לתמוך בו ולסייע לו מכל הלב.
מצוות הצדקה מן הקשות היא, שכן האדם נדרש לתת מיגיע כפיו ומכספו, אך כגודל האתגר - גודל השכר, ולמצוות הצדקה סגולות רבות וגדולות.
דוד המלך אומר בספר תהילים: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל (עני) בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'".
חז"ל אומרים על כך: בראש השנה מקציבים לאדם את מזונותיו למשך כל השנה כולה, אך כאשר האדם "הוא משכיל אל דל" – משכיל לתמוך בעניים, הרי "ביום רעה ימלטהו השם" - אם נגזר על האדם יום רעה – הרי שאלוקים מצילו מיום הרעה בשל מצוות ה'צדקה'.
אך אם האדם לא השכיל לתמוך בדל (עני) מכל הלב ואינו פותח את ידו לעני, הרי שחלילה הוא להוציא את כספו והונו "ביום רעה" ואין לו הצלה מכך.