

פרשת השבוע אמור נאמר בתורה אודות איסור טומאת כהן: כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבניו ולבתו ולאחיו (כא ב)
שואל ה"כלי יקר": מה טעם הקדים אמו לאביו ? ומתרץ: מפני שנצטערה עליו הרבה בהריון ולידה וגידול משא"כ באב, ולכן קמ"ל שאפילו לאמו אין לו להיטמא. מה הסיבה שכהן הדיוט מטמא לקרוביו מה שאין כן הנזיר?
מסביר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע בשם אביו הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע: משום שקדושת כהן הדיוט היא קדושת משפחה, קדושת תולדה וקירבה, לכך גם מטמא להם. כשם שמקבל קדושה מהם, כן צריך ליטמא להם. אבל הנזיר, שקדושתו היא קדושה עצמית, פרטית ואין לקדושה שייכות לתולדה וקירבת משפחה, על כן לא יטמא להם.
ולכן כהן גדול, שהתעלותו בקדושת כהן גדול אף היא מכח עצמו, לא מחמת קירבת משפחה, על כך גם הוא לא מטמא לקרובים.
ויש שכתבו שהקדימו את אמו לאביו כי על פטירת האם הבן מצטער יותר וראיה לדבר – בפרוש הרד"ק לתהילים על הפסוק: "כאבל אם קדר שחותי”: ופירש הרד"ק:
או כמו שמתאבל הבן על אמו שמתה. ואמר אם, ולא אב, כי יותר כואב אדם על אמו שנוצר ממנה בבטנה והיניקתו וגמלתו וטפחתו עד שגדל; ואף אחר שגדל, האם היא מצויה בבית ומכינה לבן צרכו במאכל ובמשתה: כן שחותי והתהלכתי קדר, כי האבל והמצטער הולך שחוח.
נשים וגברים ותוחלת החיים
כתב האבן עזרא: וטעם להזכיר אמו קודם האב, כי הזכר חי יותר מהנקבה עפ"י רוב. מקשים, למה באותה פרשת אצל כה"ג נאמר "לאביו ולאמו לא יטמא" – אביו קודם לאמו?
ומתרץ הגאון רבי יעקב געזונדהייט מווארשא בעהמ"ח "בית יעקב" על מסכת גיטין זצ"ל: כי אצל הכהן גדול כמעט שלא יתכן שאמו תמות קודם. כי עפ"י רוב כהן הדיוט מתמנה לכהן גדול במקום אביו, והוא יורש את אביו - כדכתיב "הכהן המשיח תחתיו מבניו". ולכן כל זמן שאביו קיים עדיין אינו כה"ג. ואם אמו מתה קודם, הוא צריך להיטמא לה ככהן הדיוט. ורק אם האב מת קודם, ונתמנה לכה"ג והאם מתה אחר כך לא יטמא לה.
לפי זה מתאים לשון הגמרא: לפיכך אמותיהן של כהנים גדולים מספקות להם מים ומזון כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. – רק אמותיהם של כהנים גדולים דאגו לבניהם, ולא אבותיהם, כי על פי רוב הכהונה גדולה באה לבן בירושה מאביו שמת ודו"ק.
רבינו בחיי גם עמד על שינוי זה וכתב וז"ל: 'לאמו ולאביו' - הקדים האם לאב, ובכה"ג הקדים האב, אפשר לומר כי מר שהקריב כאן אמו לאביו, לפי שהזכיר 'שארו' [שהיא אשתו והתיר ליטמא, לכך הוצרך להקדים אמו כדי לסמוך אמן לשארו, ושיזכיר הנקבות בפני עצמן, שאם היה אומר 'כי אם לשארו לאביו ולאמו' - והוא הלשון בלתי מסודר להכניס זכר בין הנקבות עכ"ל.
0 תגובות