בפרשתנו, פרשת בהר, נאמר: "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם" (ויקרא פרק כ"ה, פסוק ט').
הפסוק עוסק בציווי לקדש את שנת היובל, על ידי תקיעת שופר ביום הכיפורים – בעשירי לחודש השביעי – מודיעים על תחילת שנת היובל, שהיא שנת חירות לכל הארץ: העבדים משתחררים, הקרקעות שבות לבעליהן, והעם שובת ממלאכה.
והנה פסק הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פ"י ה"י): "ותוקעין בשופר תשע – דהיינו שלוש פעמים תר"ת, כדרך שתוקעין בראש השנה."
ובביאור מהות קול התרועה כתב הרמב"ם (שופר פ"ג הל"ב) וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח תק"ץ ס"ב), שמחמת ספק צורת התרועה, אנו עושים את שלושת הספקות: תרועה, שברים, ושברים-תרועה. וזה לשון התרגום אונקלוס על "תרועה" – "יבבא", והוא מלשון הפסוק "ותיבב אם סיסרא" (שופטים ה'), משמע קול בכי ויללה.
ובגין אריכות הזמן ורוב הגלות, נשתכח ממנו צורת קול התרועה, ונשאר לנו ספק: אם קול התרועה הוא כקול היללה שמייללות הנשים בעת שהן מיבבות – והוא מה שאנו קוראים "תרועה", או שמא קולו כקול גנוחי גנח – אנחה אחר אנחה – כדרך שהאדם נאנח מתוך צער – והוא מה שאנו קוראים "שברים", או שמא שניהם יחד – תחילה גניחה ואחר כך יללה – שברים ותרועה. ולפיכך אנו תוקעין את שלושת האפשרויות, כדי לצאת ידי כל הספקות.
שופר הגאולה
ויש שפירשו מה שנאמר "שופר תרועה" – שהכוונה לשופר דמשבר שלשלאין, דמתבר שלטנותא מכל עבדין – שופר אשר שובר את כבלי העבדות, ומסיר את שלטון האדון מעל עבדו. ולשון "תרועה" כאן מלשון "תרועם בשבט ברזל" (תהלים ב'), שפירושו: תכתות אותם, תשברם. ולכן נקרא השופר של היובל "שופר תרועה" – שמרמז על שבירת עול השעבוד ושחרור העבדים (עי' זהר אמור צ"ב, הקדושת לוי ועוד).
שופר של רעות
ויש להוסיף ולפרש בדרך נוספת, דלשון "תרועה" ייתכן שהיא לשון חיבה וריעות, כמו שנאמר "ותרועת מלך בו" (במדבר כ"ג), ופירש שם רש"י: חיבה ורעות. ובזה מתבאר עניין שנת היובל – שנת חרות לכל יושביה, שנה של דרור, שמחה ונחת לכל – לעשיר ולדל. העבדים יוצאים לחופשי, השדות שבות לבעליהן, הארץ שובתת ממלאכתה, אין זריעה ואין קצירה, וכולם יושבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, בריעות ואחווה, באהבה ובשלום.
עוד מצינו רמז נפלא בפסוק: "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי" – ראשי תיבות תשובה. וביאר ר' חיים פלטיאל, שיש כאן רמז שחודש השביעי – חודש תשרי – הוא זמן תשובה, ושקול השופר בא לעורר את הלבבות לשוב אל ה'. וכדכתיב בנביא (עמוס ג', ו): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" – הרי שלקול השופר יש כוח לעורר חרדה בלב, יראה בנפש, וזעזוע המביא לידי תשובה שלמה.
0 תגובות