איסור הסתכלות במראה לגברים נידון בהרחבה בהלכה, ונשען על גדרי האיסור של "לא ילבש גבר שמלת אישה". והנה, מנהג רווח בדורנו – להניח מראה קטנה בתוך נרתיק התפילין כדי לכוון את תפילין של ראש בהידור – אך כפי שנראה, היו מגדולי הפוסקים שראו בכך איסור ומנגד רבים אחרים שהתירו בכך.
במילים חריפות מתייחס לכך הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע (שו"ת חלק ב, או"ח סי' ו), שכינה את המנהג: "דברי בורות". הוא תקף את ההיתר להביט במראה לצורך כיוון התפילין, וטען שאין בכך צורך כלל: "כי אפילו אינם מכוונים ממש – כשר, דידוע דיש מקום בראש להניח שתי תפילין... ואין שיעור לרוחב התפילין".
תשובה נוקבת עוד יותר מצויה בשו"ת "משנה הלכות" (חלק יא, סי' ל), שם נשאל האם ראוי לקבוע מראה בבית הכנסת כדי שכולם יכוונו את התפילין בדיוק. בתשובתו כותב בעל ה"משנה הלכות"
"הגם שהכוונה רצויה – ליהוי ידוע, דאבותינו מימות משה רבנו הניחו תפילין בלי ראי... ומה נשתנה הדור הזה?! ומה יעשה מי שאין לו ראי בכיסו – לא יניח תפילין?!"
הוא ממשיך ודוחה את הטענה שמדובר בהידור: "אם אמור יאמר שהוא יותר חרד מאבותיו – הרי זה בכלל גסות רוח וטיפשות. לבד זאת, ההסתכלות במראה מועילה רק לרגע, ובמשך התפילה התפילין זזים, וצריך למשמשם בכל שעה..."
אולם מנגד – יש שהתירו, ומספרים כשמרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל שהה במרחץ קרעניץ, והתארח אצל חסיד צאנז. בבוקר הבחין בעל הבית שהגרי"ז משתמש במראה בעת הנחת תפילין – דבר שצרם לו, שכן רבו, ה"דברי חיים", התנגד לכך בחריפות. הוא לא הגיב, אך בשעת ארוחת הבוקר הניח על השולחן את ספר ה"דברי חיים" פתוח בתשובתו הנוקבת על הנושא.
הגרי"ז קלט את הרמז, קרא למארחו ואמר: "חסיד אתה, ולכן אדבר אליך בלשון החסידים. ודאי שמעת שפעם ירדו גשמים בסוכות, והדברי חיים נשאר לשבת בסוכה. כששאלוהו מדוע, השיב: אהיה הדיוט – ובלבד שאשב בסוכה. אף אני אומר לך: אהיה בור – ובלבד שאניח תפילין כהלכתם..."
0 תגובות