בפרשת השבוע "בהעלותך" נאמר: "וידבר ה' אל משה לאמר. עשה לך שתי חצוצרות כסף, מקשה תעשה אותם... וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות, ונזכרתם לפני ה' א-להיכם ונושעתם מאויביכם" (במדבר פרק י', א–ט).
במצוות עשה זו — להריע בחצוצרות בשעת מלחמה — הוסיף ה"ספרי" והרחיב את משמעותה, על פי היתור הלשון שבפסוק: "על הצר הצורר אתכם", ללמד שמריעין על כל צרה ולאו דווקא על מלחמה. וכך נאמר שם: "מכאן אמרו: על אלו מתענין ומתריעין — על צרות שונאי ישראל לישראל, ועל החרב ועל הדבר ועל חיה רעה, ועל הארבה ועל החסיל, ועל השידפון ועל הירקון, ועל המפולת ועל החולאים ועל המזונות ועל המטר — שנאמר 'על הצר הצורר אתכם', כל שיצור לכם".
וכן נפסק להלכה ברמב"ם, בתחילת הלכות תעניות:
"מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות' — כלומר, על כל דבר שייצר לכם, כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן — זעקו עליהן והריעו". וכן כתב גם בספר המצוות (מצוה נ"ט): "שציונו לתקוע בחצוצרות במקדש... וכן אנחנו מצוּוִים לתקוע בחצוצרות בעתות הצורך והצרות כשנצעק לפני ה' יתעלה, והוא אמרו 'וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם' וכו'".
אריה ברונר שר ומדבר על פרשת נשא תשפ"ה
פרשת נשא עם הרב יצחק דוד גרוסמן • צפו
תקיעת שופר - בין אשכנזים לספרדים
והנה, בכל עת צרה לישראל ר"ל, אנו עדים לתופעה מעניינת, בה ניכרת מחלוקת המנהגים בין קהילות ישראל — בין קהילות האשכנזים לבין קהילות הספרדים ועדות המזרח — בעניין תקיעת שופר.
אצל קהילות האשכנזים, כמעט שלא מצוי כלל המנהג לתקוע בשופר במשך ימות השנה — מלבד בימי אלול, בראש השנה, ובנעילה של יום הכיפורים. לעומת זאת, בכמה מקהילות הספרדים ועדות המזרח, נהגו לתקוע בשופר גם בתעניות ציבור ובכל עת צרה ליעקב.
שני המנהגים הללו, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ומקור חילוקי הדעות ביניהם קדום הוא, עוד מימי הראשונים. כך כותב הרמב"ן בדרשתו הידועה לראש השנה (ד"ה "והרב הגדול"), שם הביא את תשובת הגאונים (המוזכרת גם ב"בעל המאור" למסכת ראש השנה דף ו. מדפי הרי"ף), ש"נהגו לתקוע בתעניות בשופר".
ולאחר שהביא הרמב"ן סימוכין וראיות למנהג זה, מעיד: "היה מעשה בשתי ישיבות — ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא — ומנהג אבותיהם בידיהם מימות רב אשי. לפיכך נהגנו אנו בספרד לתקוע בשופרות בתעניות. שאין עושים כן בצרפת כלל", עכ"ל.
הרי שמימות הרמב"ן כבר ניכרת ההבחנה: שבספרד ובקהילותיה נהגו לתקוע בשופר בעת צרה, כמנהג הגאונים, ואילו בצרפת — אבי קהילות אשכנז — לא נהגו כן.
כך גם העיד הריטב"א (תענית י"ב): "נהגו בצרפת שלא לתקוע לעולם בתענית ציבור". ועיין גם בדברי הרמ"א (יו"ד סי' ל"ט סעי' י"ח): "ולדידן... כי כבר נהגו באלו הארצות להטריף הכל, ואין לשנות, כי מנהג קדמונים הוא באשכנז וצרפת שאני, מבני בניהם אנחנו", וכו'.
0 תגובות