החום הלוהט ממיס לא רק את האספלט, אלא גם את העצבים שלנו. אנחנו נהיים רגזניים וחסרי סבלנות. מכאן קצרה הדרך למריבות בבית. אם כבר אנחנו לא מצליחות למנוע אותן, בואו נלמד איך מסיימים אותן נכון (זוגיות)
מתוך עשרות השאלות שנשלחו אלינו השבוע, בת שבע לפקיבקר פתחה מפה לאם צעירה שרוצה לדעת כיצד לפתח את בניה, לאישה שרוצה שינוי בחיים לאחר 20 שנות קריירה, ונערה צעירה ומבולבלת שלא יודעת לאן להמשיך אחרי י"ב. כתבה מיוחדת, מתוך אתר מאמע (משפחה)
לא פעם שמענו שסיבת התאונה הייתה "עייפות החומר". גם היחסים שלנו ללא טיפול ביניים מתאים עלולים להגיע למצב הזה של עייפות ושחיקה. איך מאבחנים וכיצד מטפלים? (זוגיות)
תשנו את עצמכם במקום את בן הזוג, תחמיאו לעיתים קרובות, הביטו תמיד על הצד החיובי, אל תטיחו ביקורת לא נעימה: חגית אמאייב מגישה את עשרת הדיברות לזוגיות טובה (בית) * תשנו את עצמכם במקום את בן הזוג, תחמיאו לעיתים קרובות, הביטו תמיד על הצד החיובי, אל תטיחו ביקורת לא נעימה: חגית אמאייב מגישה את עשרת הדיברות לזוגיות טובה (בית)
30 אלף נושרים, 1,500 זוגות חרדים ודתיים שמתגרשים כל שנה, כל אלו מציבים את החברה החרדית בפני אתגרים קשים ורגישים במיוחד. אך יש מקום אחד שמתמודד (זוגיות)
תופעת הגירושין צוברת תאוצה בציבור החרדי והופכת לכאובה ביותר. במרכז י.נ.ר לקחו על עצמם לשנות את המצב והקימו מרכז מיוחד במינו ללימודי נישואין ומשפחה (משפחה)
בראיונות שנערכו עם בעלים שנשותיהם חוו דכדוך, חרדה או דיכאון אחר לידה, דיווחו רבים מהם על חוסר מודעות למה שעוברות הנשים. לעתים קרובות גילו הבעלים שהם אפילו לא הבחינו בהידרדרות שחלה במצבי הרוח של נשותיהם; ואם שמו לב לשינוי כלשהו, הם התעלמו ממנו, מתוך הנחה שזהו חלק טבעי מהבאת תינוק חדש לעולם, ומתוך אמונה שהבעיה תחלוף עם הזמן
רווקה חרדית, בגיל הבלתי אפשרי -32, כותבת לכן שוב. היא אחת שאתן פוגשות במכולת השכונתית וחוזרות ישירות לטלפון לנסות לשדך לה מישהו. היא זו שאתן לוחצות לה יד בחתונה של מנהלת הסמינר קצת חזק מדי. היא זו שאתן תשפטו שהיא בררנית נורא. היא מבקשת שתפסיקו להאשים
היא אחת שאתן פוגשות במכולת השכונתית וחוזרות הביתה ישירות לטלפון לנסות לשדך לה מישהו. היא זו שאתן לוחצות לה יד בחתונה של מנהלת הסמינר קצת חזק מדי. היא זו שאתן תשפטו שהיא בררנית מדי, או לחלופין תתמהו: איך אף אחד עוד לא חטף אותה? היא הרווקה החרדית המבוגרת
הציבור החרדי כבר לא חסין. מגיפת הגירושין בישראל נמצאת בעלייה מתמדת, גם בקרב נשים חרדיות. מה הופך את היד לקלה כל כך ההדק? איך השתנו ערכי המשפחה המקודשים לאישה? האם הן מוותרות לעצמן או שמא לא מוותרות על עצמן? התופעה צוברת תאוצה - בניין עדי-עד להודעה חדשה?
בכל פעם שבא לכן לשפוך את ליבכן באוזני בעליכן, נסו להתמקד ולשאול את עצמכן מה בעצם אתן רוצות שישמע ומה באמת כדאי להגיד ורק אז תשתפו בכדי שדבריכן לא ישמעו כבליל של תלונות מכבידות על גבם ובעיקר על ליבם של בעליכן והכי חשוב, לחכות כמה דקות (לפחות רבע שעה) אחרי שהם נכנסים הביתה
כל אדם שפועל למען האחר ואף למען עצמו, ראוי להכרת הטוב ואל נא תתפתו כעת לנגן בדמיונכם את הפזמון המוכר והידוע של "אבל היא/הוא כפוי טובה". בשורה התחתונה המסר שלי לכם הוא: אל תיקחו שום דבר כמובן מאליו מלבד את הנפילות והכישלונות. ז"א, הכי מובן מאליו זה שאנו נכשלים פעם אחר פעם, ושאף אחד לא מושלם ואפילו לא קרוב לכך
"נראה לי שאנחנו בכלל לא מתאימים, הוא לא מבין אותי בכלל ואיננו מסכימים כמעט על שום דבר" - המשפט הזה חוזר על עצמו במערכות יחסים רבות. זוגיות היא העבודה הקשה ביותר, מספרת הקלישאה הנכונה ביותר בעולם, שכן זוגות שלא משוחחים על הזוגיות ועל הקשר הבינאישי ביניהם, אל יתפלאו ואל ינידו עפעף כאשר יבחינו ביום בהיר אחד בגודל הפער שנוצר ובעוצמת הריחוק הרגשי
משברים כלכליים מביאים איתם לרוב גם משברים זוגיים אך זה אך ורק משום שאיננו צועדים זה לצד זה, יד ביד תוך שאנו מקבלים כל אחד את קשייו ותיסכוליו של השני אלא מנסים להעלים את הבעיה (היא הקושי של כל אחד) ולא לדון בה. בעבור הגבר הקושי העיקרי נתון בעיסוקו הבלתי פוסק כיצד יביא כסף לביתו כפי שהתחייב בכתובתו "לזון ולפרנס"
סכסוך גירושין בין בני זוג חרדיים הפך למכוער במיוחד, כשהאישה לא מאפשרת לאב שהפך לחובש כיפה סרוגה להתראות עם ילדיו מחשש שיקלקל את הילדים בניגוד להסדר (משפחה)
אל תנסו להילחם בשונה מכם אלא תקבלו אותו כפי שהוא, כי לשנות אותו לא תוכלו, המקסימום שתוכלו הוא לנסות ולשנות את עצמכם על ידי התבוננות פנימית. חשוב שנבין שאל תוך חיי הנישואין כל אחד מבני הזוג מגיע עם רף ציפיות גבוה מאוד של מהשני. חשוב שנזכור שחיי נישואין הם עבודה מאומצת ויומיומית ואם אנו בעצמנו לא נעשה את העבודה, אף אחד לא יעשה אותה בשבילנו.
ילד שחש באנרגיה שלילית ובמתחים רבים בביתו, הופך אף הוא לפקעת עצבים אשר מורטת את שאריות השפיות של הוריו. דאגותיו של הילד להוריו ממלאות את כל מחשבותיו וזמנו, מה שמקשה עליו ללמוד כראוי, בעוד שרבים טועים לחשוב ולתייג התנהגותו כ"הפרעת קשב וריכוז", מה שמביא אותו לניסיון נואש למשוך את האש אליו
דווקא בתקופה זו, מגלים אנו עד כמה אנחנו חסרים וכמה עבודה עוד מצפה לנו מול בן זוגנו, מול ילדינו ובעיקר מול עצמנו. אחרי החגים, זה זמן מצוין לשקם את היחסים. אז איך מתקדמים מכאן? קודם כל נושמים עמוק!! ולאחר מכן מקבלים את העובדה שכפי שאנו בעצמנו איננו מושלמים, כך גם הסובבים אותנו אינם מושלמים!