דוידי פרימק: "השיר הזה נכתב בהשראת חייל שאני מכיר שנפצע בעזה. החלטתי שהתקופה הכי מתאימה להוציא את השיר הזה לאור היא דווקא בעשרת ימי תשובה, בתקווה שהדרך חזרה תתבטא בכל המובנים. גם בחזרה בתשובה הפנימית של כל אחד מאיתנו, גם בדרך חזרה של אחינו החטופים הנתונים בצרה, וגם שכל חייל וחייל שיוצאים להילחם עבורינו יחזרו בשלום".
קרדיטים:
לחן, מילים, עיבוד והפקה: דוידי פרימק, מרדכי סולומון
מילים:
בלילות הארוכים, יש דמעות לא ישנים, מתהפכים מצד לצד.
הכדורים שורקים ובניינים נופלים אצלי, בלב.
געגועים עולים עולים, מזכירים לי חברים, דיבורים על החיים.
הכאב נשאר בפנים, לא מדבר במילים.
עד אור היום נגלה פתאום את הדרך חזרה, עד שהטוב יופיע לו בסוף.
יום עובר ואין חלום, מחשבות מתדרדרות, מצפים לישועה.
עוד אחד על הסירה, עוד חותר בלי נשימה, אין עונה למלחמה.
עד אור היום נגלה פתאום את הדרך חזרה, עד שהטוב יופיע לו בסוף.
0 תגובות