הצלם ואושיית הרשת שלומי כהן שיתף את עוקביו, בסיפור על אחייניתו בת ה-10 שעברה חרם חברתי, העלבות ועלבונות מחברותיה לכיתה - ומזה כשבועיים וחצי מסרבת בעקבותיו ללכת לבית הספר | הוא התקשר לחזק אותה ואחר כך התפרק מבכי על הצער שנגרם לה (חינוך ילדים)
הרגשתי
שהקירות סוגרים עליי.
כל
כניסה לבית מדרש הייתה עבורי כמו צעידה
לתוך זירה של אריות,
כשאני
נטול הגנה.
איתמר
ידע בדיוק איפה ללחוץ,
איזה
מבט לשלוח כדי לגרום לי להשפיל עיניים.
ואז
הגיע אותו ערב (חינוך ילדים)
תופעת החרם והנידוי החברתי היא לא עוד "בעיית משמעת" ובוודאי לא "משובת נעורים" שתחלוף מעליה. זוהי סוגיה של דיני נפשות כפשוטו. חז"ל לימדו אותנו כי "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". הדם לא נשפך על הרצפה, הוא נשפך בתוך הלב (מאמרים)
החרם הוא החושך החברתי, האור הוא ההכלה המשפחתית שאנו בונים בבית. עלינו לוודא שהאור שאנו מטמיעים בביתנו - אור של ביטחון וערך עצמי - יופנה מבפנים החוצה, ולא להיפך (מאמרים)
דפדפתי
הלאה, ומול עיניי ראיתי תיעוד יום-יומי ממה שיוכי עברה. את הסבל, הבושות והפגיעה
בנפש הרכה שלה. נשברתי, מעיניי זלגו דמעות. הבנתי פתאום את השינויים הגדולים של יוכי,
את האימפולסיביות, ההסתגרות, הדיכאון שהבת שלי נמצאת בו (משפחה)
אחד מהדברים הכי קשים להורים, זה לראות את הילד שלהם עובר חרם בבית הספר, בהעת חוק שאושרה לפני זמן קצר בקריאה טרומית, הח"כים מנסים לעשות סוף לתופעה המגונה (חדשות בארץ)