אאא

המשגיח: הגאון רבי משה חיים שלנגר

הם צועדים יחד בסמטאות העיר העתיקה, בדרכם מהישיבה או אליה. משוחחים בערנות, מתואמים להפליא. הם קובעים יחד מהלכים, מתייעצים איש עם רעהו ומרכינים ראש איש בפני רעהו. הם בני אותו גיל, כשמונים וחמש בממוצע, אבל בכל זאת שונים כל כך.

זר כי יקלע למקום - לא יידע מהו סוד הקשר בין המשגיח החריף בישיבת פורת יוסף העיר העתיקה, הגאון רבי משה חיים שלנגר יוצא הונגריה שעבר את מוראות השואה וניצול בחסד וברחמים, לבין ראש הישיבה הספרדי, שנולד וגדל בירושלים שבין החומות. אבל תלמידי ישיבת פורת יוסף יודעים היטב כי כל מהלך, הוראה, תקנה או מכתב - לא ייצא לאור לפני ששני מורי הדרך יתחדדו זה עם זה על הנושא.

הגרמ"ח שלנגר אף משמש בעל תוקע בישיבה בימים הנוראים לצידו של הגר"ש כהן המשמש שליח הציבור בתפילות הללו בהיכל הישיבה.

 (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
שער מגזין 'משפחה' 
הגדלה

 הקשר ביניהם - עתיק יומין: כארבעים וחמש שנה. היה זה הגאון רבי יוסף חיים קופשיץ, שהגיע באותן שנים לשמש כר"מ בכיר בישיבה, שהעלה את הרעיון למנות את המשגיח הנערץ, בין תלמידיו הגדולים ביותר של המשגיח הנודע הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל, שכבר אז נודע ברעיונותיו העמוקים ובשיחותיו שאין דומה להן - למנהל רוחני בישיבה. יודעי דבר מוסיפים, כי במשך השנים קיבל הגרמ"ח שלנגר הצעות רבות לכהן כמנהל רוחני בישיבות חשובות, אך הוא העדיף להישאר בפורת יוסף, לצד הגר"ש כהן. "כאן זו השליחות שלי", התבטא לא פעם.

הקשר בין ראש הישיבה למשגיח הדוק ורצוף מאד, על בסיס יומיומי ממש. הנושאים רבים ומשותפים, החל מסדרי התפילות, קבלת בחורים חדשים, שידוכים ועוד. שניהם מעריכים ומעריצים ביותר איש את רעהו, גם בין המשפחות של שניהם ישנו קשר הדוק, בשל העובדה ששניהם מתגוררים באותה חצר ברובע היהודי.

בשיחותיו הקבועות בישיבה, מעורר הגר"ש כהן תמיד את הבחורים להתנהג בכל ענייניהם על פי הוראת המשגיח. לדידו, זה הסמל, זוהי המתכונת.

כח הבן - רבי יעקב כהן

הוא מתגורר בהר נוף, אך מצודתו פרושה עד הבית הגדול שברחוב היהודים. הוא הבן השני במשפחת כהן, אבל הרב יעקב נושא בעול ההנהגה הציבורית ובעול הקשר שבין אביו הגדול למגוון עצום של אנשים, מקומות ותפקידים.

דרכו האישית נפגשה לא פעם בדרכו הסלולה של אביו הגדול: בצעירותו למד בישיבת פורת יוסף, תחילה בישיבה הקטנה שבקטמון ולאחר מכן בישיבה הגדולה ברובע היהודי, שבראשות אביו.

 (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
הרב יעקב כהן ואביו הגר"ש כהן 
הגדלה

 לפני כשבע שנים שוב הושקו נתיבי הדרכים של האב והבן: היה זה לאחר שהבן החליט לפתוח ישיבה קטנה בביתר עילית יחד עם הרב זמיר כהן, ולקרוא לה כשמו של אביו 'נתיבות שלום'. למותר לציין, כי אביו משמש בפועל כנשיא הישיבה והבן מתייעץ עם אביו הגדול בכל נושא ועניין הקשור לישיבה.

"הרב יעקב כהן דומה מאד לאביו בחכמת החיים, בשנינותו ובתקיפותו הידועה לשם שמים", מציינים בני המשפחה. "לאורך כל השנים הוא נמצא בקשר קרוב מאד לאביו ומתייעץ עימו רבות, בכל מהלך. אביו מצידו מעריכו מאד ומעביר דרכו מסרים ציבוריים ודעתו נשמעת בסוגיות שונות הנוגעות להנהגתו". ואכן, כיום, הרב יעקב הוא האדם הקרוב ביותר לגר"ש כהן.

מטבע הדברים ובהיותו מקורב לבית אביו, הגר"י מקבל בקשות רבות המופנות לאביו הגדול בכל הנוגע לחתימה על מכתבים, קריאות קודש וכדו', ובכל עניין ציבורי. הוא אף נחשב לידיד קרוב של אריה דרעי, ומהווה חוליה חשובה בקשר שבין אביו לסוגיות הפוליטיות השונות.

 החתן - רבי יצחק זיאת

הוא נחשב לחתן המבוגר ביותר בביתו של ראש הישיבה, ולא מעטים אף מצהירים בידענות כי הוא גם האהוב והנערץ עליו ביותר. לא פלא שהוא מגיע פעמים רבות להתארח בביתו, בעיקר בשבתות ובחגים. חמיו מרבה לשמוע את דעתו בנושאים שונים, אישיים כציבוריים, ומחשיב מאוד את חכמתו ותבונתו. "מעשיו שקולים וברורים, הכל בחכמה ובפקחות", התבטא על אודותיו פעם הגר"ש כהן, בעידנא דחדוותא. ומי שמכיר את ראש הישיבה שמילותיו שקולות בפלס ואת דרכו הממעטת להשמיע דברי שבח והלל, גם - ואולי במיוחד - כאשר מדובר בבן משפחה, מודע לעוצמת המילים.

הגר"י, כבן ארבעים, דמות ידועה בשכונת רמות ג', שם הקים את בית הכנסת הספרדי המרכזי 'מאורות משה' שבו שוכנים מספר כוללים שיסד ונמצאים תחת חסותו. במשך מרבית שעות היום הוא לומד בכולל, כאברך מן המניין, אך כאשר יש צורך להיקרא לדגל, במיוחד בערבי בחירות או באירועים ציבוריים חשובים - הוא מצטרף לחותנו הגדול.

במשך זמן רב ריכז את פעילותה של תנועת ש"ס בשכונת רמות, ופעילי השטח של התנועה יודעים שבכל נושא הקשור להגדלת תורה ולהאדרת מצוותיה - יהיה ראש וראשון. "במרץ ובחכמה, בפקחות ובשיקול דעת, כפי שרק הוא יודע לעשות", הם מתארים בחן.

 האחיין - הר"ר דוד בן-שמעון

"אני לא צריך גיחזי", אמר פעם הגאון רבי שלום הכהן בתשובה לשאלת אחד ממקורביו, מדוע אינו מחזיק גבאי אישי שיענה לכל הפונים הרבים אליו, ויקבע תור מסודר לכל שואל ומבקש. ואכן, ראש ישיבת 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה ידוע כיחיד בדורו: אין לו אנשי חצר, עסקנים ובוחשי קדירה.

עד לא מכבר, כל מי שרצה לפנות אליו בשאלה או בבקשה, והיו עשרות כאלו ביום, שם פעמיו לישיבה, והמתין בסבלנות עד שראש הישיבה יסיים את שיעורו היומי ויתפנה אליו. לחילופין, ניתן היה להתקשר לטלפון האישי שבבית הרב, שם תדיר זכו הפונים למענה אנושי מפיו של ראש הישיבה או הרבנית. גם כאשר בקש ראש הישיבה לנסוע לשמחת תלמיד, לעניני הבד"צ או לכל עיסוק ציבורי אחר, הוא היה נוסע באוטובוס... רק בשנים האחרונות, נעזר במוניות.

 (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
דוד בן-שמעון והגר"ש כהן (צילום: פלאש 90) 
הגדלה

 לפני כשנתיים חל השינוי בבית שברחוב היהודים: חכם שלום התמנה לנשיא 'מועצת החכמים' ומתוקף תפקידו היה עליו לנסוע למקומות רבים ולהיות בקשר הדוק עם אישי ציבור שונים. נוצר צורך למנות לרב נהג צמוד, שישא בעול הציבורי ויקל מעל ראש הישיבה את הנטל.

"אם כבר נהג ועוזר", התבטא הגר"ש כהן, "אני רוצה שיהיה זה בן משפחה". הנימוק היה ברור: מדובר בדברים רגישים מאוד, וצריך הרבה מאוד אמון אישי כדי לשאת בתפקיד בצורה הראויה.

וכך, התמנה הר"ר דוד בן שמעון, אחיינו של ראש הישיבה ובנו של הגאון רבי מסעוד בן שמעון מבני ברק, לעוזרו האישי. הוא למד בישיבת מיר ומתגורר בבית שמש. לומד בכולל בקביעות, אבל את שעות הצהריים והערב הוא מקדיש לדודו הנערץ. הוא מגיע לביתו שברובע, עונה לטלפונים, מתאם פגישות, מציג את השאלות הדחופות בעצמו ומסיע את הרב לכל מקום. הוא יודע הרבה, אפילו הרבה מאוד, אבל דבר אחד ברור: פיו נשאר חתום. מאומה לא דולף החוצה.

 איש הפעלים - הר"ר צבי כהן

הוא נחשב כזרוע המבצעת של ש"ס בעיריית ירושלים, ומהווה מודל וחיקוי לכל הארץ. הוא נחשב יד ימינו, מקורבו ונאמנו הבלתי מעורער של אריה דרעי, שהציב אותו בתפקיד המוניציפלי החשוב ביותר לתנועה, שם חולל פלאות במאבקים ציבוריים רבים שהחשוב בהם הוא הטיפול בסמינרים בעיר, אבל את כל כוחו והשראתו הוא שואב מנשיא המועצת. "רץ כצבי", קורא לו הגר"ש בחיבה גלויה, "שליח ציבור אמיתי שעובד לשם שמיים בלבד". מושא הדברים הוא הרב צבי כהן, סגן ראש עיריית ירושלים ומחזיק תיק החינוך החרדי בה.

הקשר ביניהם הדוק מאוד. הם משוחחים פעם ביום, ולעיתים אפילו מספר פעמים ביום. הפגישות נערכות בצורה ספונטנית, באירועים ציבוריים שונים, בשמחות משפחתיות של הגר"ש שבהן נראה כהן יושב ליד ראש הישיבה ומשוחח עימו ארוכות, או על פי הצורך. "לפעמים הם נפגשים בשבע בבקר, בתחילת היום, ולפעמים בשתיים עשרה בלילה", מספר מקורבו. "הנושאים רבים ומגוונים, החל מהבעיות שמתנקזות לפתחו כממונה על תיק החינוך החרדי, מאבקי השבת בעיר ונושאים רבים נוספים".

לעיתים קרובות, מפנה אליו ראש הישיבה אנשים רבים מכל רחבי הארץ שנתקלים בבעיה כזו או אחרת, כשהוא יודע היטב שצביקה ועוזריו יתנו להם את המענה הטוב ביותר.

כהן, מצידו, משתף את מורו ורבו בכל המהלכים ומתייעץ כשעולות שאלות על הפרק. את המענה המדויק והישר כפלס הוא מקבל על אתר. אגב, בכל הזדמנות כזו - שלא כדרכו ושלא כשיחו ושיגו של מרן הגר"ע - מרעיף ראש הישיבה שפע של ברכות על ראשו.

כהן ידוע כמי שמבצע את דברי הגר"ש ללא עוררין. בהצבעה על ה'ספורטק', תוך כדי ישיבת המועצה, צלצל הטלפון שבכיסו, הוא שמע את הנאמר לו בפנים חתומות והורה לחבריו לסיעה להתנגד. הוא לא שאל מדוע, ולא ניסה לערער. הצייתנות והנאמנות ללא סייג - עומדות לו בבית הגר"ש כהן.

 המרא דאתרא - הגאון רבי אליהו מדינה

"מדוע אתם באים אלי?" שאל פעם הגר"ש כהן עסקן שהגיע אליו בבקשה להחתימו על נושא שקשור לקדושת ירושלים העתיקה. "יש כאן מרא דאתרא, תלמיד חכם גדול שידיו רב לו בכל נושא. הוא יעזור לך". כוונתו של הגר"ש כהן היתה ברורה: הגאון רבי אליהו מדינה משמש זה עשרות שנים כרבה של ירושלים העתיקה.

הוא תלמידו הקרוב של 'חכם שלום', וקיבל תורה מפיו בישיבת פורת יוסף בקטמון וברובע היהודי. הוא מתקרב לשנתו השבעים, אך מתבטל בפני ראש הישיבה כתלמיד צעיר. בכל נושא ציבורי או מקומי, לפני כל חתימה על מכתב או בקשה כזו או אחרת מגורם מוניציפלי או ממלכתי, שם הגר"א מדינה פעמיו לעבר ישיבת פורת יוסף, כדי להתייעץ ולקבל את ברכת הדרך.

הרב מדינה מקפיד להחתים את מרן הגר"ש על כל מכתב הנוגע לקדושתה של העיר העתיקה, בטרם יחתום עליו בעצמו. לכולל האברכים שהוא מחזיק בליבו של הרובע היהודי, מתנקזים רבים מתלמידי 'פורת יוסף', ובשיחותיו הקבועות לאברכים הוא מזכיר אפיזודות מרתקות, ווארטים עתיקים או אמרות מפתח ששמע מפי ראש הישיבה.

למרות שהוא משמש כרב קהילה ורב 'בית הכנסת ע"ש יוחנן הסנדלר' ברובע, מגיע הגר"א מדינה פעמים רבות להתפלל בישיבת פורת יוסף, ומצטרף באופן קבוע לשיעורו הקבוע של ראש הישיבה בשבתות. בימים הנוראים, בראש השנה וביום הכפורים, עובר הרב מדינה לפני העמוד בישיבת פורת יוסף בתפילת השחרית.

 היושב-ראש - השר אריה דרעי

הוא היה אז צעיר ומצליח, בראשית הקריירה הפוליטית שנסקה לשיאים לא מוכרים. אריה דרעי הפך עד מהרה לאיש המשפיע ביותר בש"ס, ובציבוריות הישראלית. באופן טבעי, היו לו שאלות, דילמות והתלבטויות. לא רבים יודעים כי רבות מהן נפתרו - כבר באותה העת - במעונו האישי של נשיא מועצת החכמים.

תושבי הרובע היהודי נזכרים בערגה כיצד טיפס במדרגות הצרות ופסע נמרצות אל הבית שברחוב היהודים, שם זכה תמיד לאוזן קשבת ולהערכה גלויה. גם כאשר נאלץ לשלם מחיר אישי כבד והודח מפעילות פוליטית, נשמר הקשר בין הגר"ש כהן לדרעי, כאשר 'חכם שלום' מצידו מתייעץ עם דרעי בכל הנושאים הפוליטיים הסבוכים, והיו לא מעטים כאלו, כשהוא נהנה מכושר הניתוח המבריק והענייני של 'רבי אריה'.

 (צילום: קובי גדעון, פלאש 90)
אריה דרעי והגר"ש כהן (צילום: יעקב כהן)
הגדלה

 כשפרצה סערת הגיורים, שוב נקרא אריה דרעי אל הדגל. הוא הגיש בפני הגר"ש כהן את טיוטת ההצעה שהיתה מקובלת על הגרי"ש אלישיב וראשי העדה החרדית, כדי שיציג אותה בפני מרן הגר"ע. בכך מנע את הקרע האיום שהיה עלול להיווצר בין הציבור האשכנזי לספרדי.

כשחלפו שנות הגלות הפוליטית מתוקף החוק, היה זה הגר"ש כהן שפנה לגר"ע יוסף זצ"ל בבקשה 'להחזיר את הפיקדון'. קרי: להשיב את דרעי לראשות התנועה. ההנהגה המשולשת לתקופה קצובה לא צלחה, והמחיר היה כבד מנשוא. מרן הסתלק לעולם שכולו טוב, ולראשונה עמד הגר"ש בחזית המאבק הציבורי הכבד שאיים לפלג בצורה חסרת תקדים את הציבור הספרדי ולקרוא תיגר על ההנהגה הרוחנית של מועצת חכמי התורה - מועצה, שבראשה עומד הגר"ש.

מאוחר יותר, בעקבות פרשת הקלטת, התפטר דרעי, ושוב היה זה הגר"ש שציווה עליו בגזירת התורה לחזור לתפקידו, וליכד את השורות מאחוריו. התוצאה הסופית היתה לא רק מפלגה אחת, מאוחדת ומלוכדת אלא גם הכרזה כלל ציבורית שהתלכדה סביב מנהיגותו של הכהן הגדול מאחיו שהוכיח שוב ושוב שכל פעילותיו חפות מכל נגיעה פוליטית, לשם שמיים בלבד. מאז, נמשך הקשר הרציף. דרעי מעדכן את ראש ישיבת פורת יוסף בכל פעולה, וידיו רב לו גם בדאגה לענייניו האישיים והרפואיים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

 המזכיר - הר"ר מאיר פנחס

הוא לא למד ב'פורת יוסף' ומעולם לא התגורר ברובע היהודי, אבל בשנה וחצי האחרונות, מאז חול המועד פסח תשע"ד שבו מונה הגר"ש לנשיא מועצת חכמי התורה, הוא מתפקד כיד ימינו וכמזכירו האישי.

כמי שהתנהל כל העת ללא עוזרים, בפשטות אמיתית, התקשה חכם שלום להשלים עם השינוי שחל בחייו. אבל כאשר הבית הפרטי והצנוע שברחוב היהודים הפך לאבן שואבת לראשי הישיבות הספרדיות, למנהיגים פוליטיים מכל הזרמים, לעסקנים ציבוריים ולעמך בית ישראל המבקשים עצה ותושיה - נוצר צורך דחוף למצוא אדם שיקבל את הפניות, יסנן את הבקשות, יעביר את המידע הרלוונטי ויוציא לפועל את ההחלטות.

הבן, רבי יעקב, שהכיר אישית את ר' מאיר פנחס, הוא שהביאו לבית הוריו. במרבית הפגישות הנערכות בביתו של נשיא ה'מועצת' הוא משתתף, שומע ורושם, ודואג לטיפול המשך. הוא שוהה בבית מרן הגר"ש מידי ערב, נותר עד לסיום קבלת הקהל ושב בבוקר, לאחר תפילת שחרית, במידה ונקבעו פגישות לאותה העת.

הוא נוסע עם הגר"ש כהן לכנסים ולאירועים, כאשר הוא מצייד אותו בכל הנצרך ודואג לבריאותו ומפנה אל ראש הישיבה רק את שיחות הטלפון ההכרחיות ממש. לפני כחצי שנה, בתקופת הבחירות, עלתה מחשבה להקצות לרב לשכה מיוחדת לקבלת קהל. עד מהרה נמצאה דירה בהר נוף, בבנין שבו מתגורר הבן רבי יעקב, שם היה אמור הגר"ש להתגורר ולקבל קהל, ואפילו להתפלל בבית הכנסת ששוכן באותו בנין. הדירה המתינה שלושה חודשים, אבל חכם שלום סירב לעזוב את הרובע היהודי ואת הישיבה והעדיף להשאיר את כל הפעילות הציבורית בביתו - כשעוזרו הנאמן ממשיך לרכז אותה מתוך הבית הקיים ביד אמונה.