העולם שסובב אותנו הוא די קשה ואכזרי, והילדים בכל מקרה נחשפים אליו במידה זו או אחרת. אבל לעיתים ההורים בניסיון להגן על הילד מפני האמת הקשה משקיעים מאמצים רבים כדי להרחיק אותו מהאמת הזאת, עד כדי כך שמפסיקים כל שיחה על נושא קשה ברגע שהילד מתקרב. אך במקרה הזה הילד, בניגוד למצופה, לא מרגיש כאילו אין סביבו שום בעיה או כאב, הוא מרגיש מאוים. וגרוע מכל הוא אפילו לא יודע מה הסכנה, כי אותה מסתירים ממנו בקפדנות במקום פשוט לדבר אתו על המתרחש בשפה המותאמת לגילו. ואז במקום ילד רגוע ומאושר גדל לנו בן אדם מלא פחדים וחששות, אותם הוא לא מסוגל להגדיר אפילו. לעיתים קרובות התחושה הזאת מלווה את הבן אדם לאורך כל חייו.
האירועים בחברה ובמדינה הם כמובן רק פן אחד של החיים שלנו. לעיתים האירועים שמשפיעים עלינו יותר מכל מתרחשים דווקא בפן האישי. לצערנו, יחסים בין קרובי משפחה ובין חברים גם לא תמיד מלאים אהדה וצדק. מסתבר שככל שהילדות של האנשים הייתה שקטה והוגנת יותר, כך קשה להם יותר להתמודד עם מצבים כאלה בחיים הבוגרים. ומה הפתרון? לא לנסות לשמור על שוויון וצדק במשפחה בכל מחיר. לפעמים אחד הילדים מקבל מתנה כשאחרים לא מקבלים, לפעמים אמא מענישה את שני הילדים, למרות שרק אחד אשם במריבה, לפעמים אבא כועס על ילדים כשמאחרים דווקא באשמתו... כל אלה לא פוגעים בילדות של צאצאינו, כל אלה דווקא מכינים אותם לחיים. החשיבות של האירועים האלה גם לא בעצם העובדה שהילדים לומדים שהעולם אינו צודק. חשוב יותר שהילדים לומדים לעקל את העלבון, להתמודד עם הרגשות השליליים ולהמשיך הלאה בלי לייסר את עצמם בשאלות מיותרות על מהות העולם.
הורים רבים נוטים לעיתים קרובות לראות בקנאה שהילד מפגין סימן שלילי לחלוטין, ומטיפים לילד כמה לא יפה לקנא. בפועל שלב הקנאה הוא שלב טבעי בהתפתחות הילד, שרואה שיש סביבו אנשים שגם מסוגלים לעשות יותר וגם מורשים לעשות יותר. הוא רואה שאחיו הגדולים מקבלים יותר זכויות והזדמנויות, והקנאה זה דבר טבעי במקרה הזה. אך בהורים תלויה המסקנה שהילד יסיק מהקנאה שלו. אם הילד ילמד את הקשר בין נתוני פתיחה להזדמנויות הנפתחות, סביר להניח שגם בעתיד כשהוא יחוש קנאה הוא יחשוב כיצד לשפר את מצבו כדי להשיג את התוצאות הרצויות. הילד שלמד רק כי קנאה היא רגש נבזה, לא ילמד כיצד לנווט אותה למעשים חיוביים, וישקיע את מרצו בניסיון לדכא את הרגשות או לשכנע את עצמו, ולפעמים גם את הסביבה, בכך שהדבר הרצוי בעצם לא טוב כפי שהוא נראה.
בתור מבוגרים אנחנו יודעים היטב כי הרבה יותר קל לנו להתמודד עם כישלונות ואכזבות כשאנחנו מרגישים תמיכה מלאה מצד יקירינו. והתחושה הזאת, בעצם הביטחון הזה בכך שמה שלא יקרה בחיים, תמיד יש משפחה שתתמוך ותעזור, זה גם הדבר שילדינו לומדים בילדותם. הורה תומך ואוהד לא מנסה להגן על הילד מפני כל זכר לבעיה או חוסר צדק, אלא מלמד אותו להתמודד עם הפנים האמתיות של החיים. דרך אגב, גם שיחות פתוחות בנושא עוזרות לילדים להבין שגם כשהחיים לפעמים לא נחמדים כלפינו, עדיין יש יותר צדדים טובים וחיובים. גם הסיפורים על התמודדות של ההורים עם בעיות דומות בילדות או בגיל מבוגר יעזרו מאוד לילדים.
]]>
