אאא

הגאון רבי ברוך רוזנברג זצ"ל, מי שהיה עד לפטירתו חבר מועצת גדולי התורה וראש ישיבת סלבודקה במשך עשרות שנים, היה ידוע במידותיו התרומיות. כל תלמידיו ומכריו ידעו וראו תמיד את התחשבותו המופלגת בזולת, בה השתמש ביכולת העמקתו ולמדנותו, שהיתה מוכרת משיעוריו בישיבה.

אך המקרה הבא, אותו סיפר לאחרונה ברבים הרה"ג אליעזר טורק רב קהילת 'פרושים' במודיעין עילית באחת מדרשותיו, מפליא במיוחד.

בשנותיו האחרונות, עד לפטירתו בראש חודש אדר תשס"ד, החל רבי ברוך להיעזר בנהג ממקורביו בהגעתו בימות החול לישיבה שעל גבעת רוקח הנישאה בבני ברק - וכן לשמחות של תלמידיו הרבים.

באחד מהערבים התלווה אליו אחד ממקורביו לנסיעה לסידור קידושין לתלמיד מישיבתו. הגר"ב זצ"ל ירד מביתו לבוש ומוכן, אך רגע לפני שנכנס למכונית - התנצל ששכח משהו, סב על עקביו ועלה בחזרה לביתו.

כשחזר והחלה נסיעתו לחתונה, ראה התלמיד כי ידו של ראש הישיבה אוחזת בעט, שלא היה שם קודם לכן. הסתקרן התלמיד, ותהה בקול בפני רבו לפשר החזרה לבית והעט שבידו. התשובה שהשמיע הגר"ב רוזנברג זצ"ל היתה מפתיעה ביותר.

"נזכרתי מקודם", גילה ראש ישיבת סלבודקה, "כי העט המיוחד שקניתי לחתונות התלמידים נשאר בבית, וצריך עט מיוחד - כי כשהחתן והכלה יעברו על אלבום התמונות שלהם, טוב שהתמונה של הסידור קידושין תהיה להם יפה יותר, עם העט היפה שקניתי בשביל זה".

סיים הרב טורק את דרשתו במודיעין עילית: "מבהיל על הרעיון: זה עד כדי כך היה חשוב בעיניו, שטיפס בשביל זה בזקנותו את הארבע קומות עד לבית שלו".

"זה בין אדם לחבירו באופן מופלג. שהראש ישיבה שהיה מנותק מכל הוויות העולם הזה והיה שקוע כל חייו בעומק עיון התורה, חשב על הפרט החיצוני והגשמי הקטן ביותר - כשהוא נוגע לזולת".