אאא

בימים אלו שרוי ספר תורה בצער. ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין מתאבל בימים אלו ויושב שבעה בעקבות פטירת בנו הרב שמעון יוסף זצ"ל, בפתאומיות, והוא בן 65.

כשגדול בישראל שרוי בצער, עם ישראל כולו משתתף באבלו. מי בניחום ממש ומי בלימוד לזכר נשמת בנו, שנחטף מהעולם בפתע פתאום, דקות לאחר ששוחרר מבית החולים וביקר בביתו בשכונת רמת אלחנן בבני ברק.

אך למרבה הצער והבושה, עולם התורה נאלץ לחוש על בשרו מהו ביזוי התורה וכיצד מושפלת הנהגתה, על-ידי מי שחושבים כי הם אלו שמכבדים את התורה הקדושה ודואגים להאדרתה.

על מה יצא הקצף?

אחת ההודעות הראשונות שהופצו על הניחום, וכאלה מטבע הדברים היו לא מעטים, הייתה על גדעון סער, השר לשעבר שלא מפסיק לחשוב ולדמיין על העתיד, או פוליטיקאי גלוי ראש אחר, שהיה מראשוני המנחמים את ראש הישיבה.

וזה לא נגמר רק בגדעון סער. זה המשיך בנשיא המדינה ראובן ריבלין שביקור הניחומים שלו לווה בדרמה משל מדובר באחד מגדולי תלמידי החכמים בשוק ולא בפוליטיקאי שבארסנל המשפטים שהשמיע - ישנם כאלו לא מעטים נגד כל היקר והקדוש לציבור החרדי.

והיו שם גם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך ועוד אי אלו שרים וחברי כנסת ומועמדים ופוליטיקאים ומעל הכל אבי גבאי, יו"ר המחנה הציוני, ששעות לאחר שהתריס נגד השבת וחילל אותה בריש גלי, בא במסע של צביעות לנחם את אחד ממנהיגי הדור.

אין אנו באים חלילה בשיג ושיח כלפי ראש הישיבה שליט"א, קטונו בכל מובן. בפרט אם גבאי התקבל לנחמו - בהוראתו. תורה היא וזו הוראתה.

אבל לכל אותם יח"צנים שמערבבים מסביב ומדמים כי כל פוליטיקאי חילוני שבא לנחם הרי שהוא מעצים את כבוד התורה ולומדיה - גורו לכם, סלקו ידיכם מהתורה הקדושה, הרפו מביזיון גדול הדור, הניחו לציבור החרדי להוקיר את מנהיגיו בדרכו הוא, בדרך התורה, ולא בדרכים שלא מהעולם שלנו.

קנה המידה לגדול בישראל איננו שורת המנחמים החילונים, גלויי הראש, מחללי השבת או זוללי הטריפות. לא ולא, כל ראש ישיבה שבא לנחם, כל דיין וכל רב, כל אברך וכל בן ישיבה, מייקרים את גדלות התורה וההנהגה עשרת מונים.

תורה היא, וזהו כבודה. בינו זאת.