אברהם הוא מנהל מוסד מסויים בארץ, יום אחד נסע לארה"ב לגייס כספים עבור המוסד שבניהולו, הוא ביקר אצל יהודי עשיר בברוקלין וכשסיפר לו שהוא גר בירושלים אמר לו העשיר אני רוצה לבקש ממך טובה.
כשהייתי בחור צעיר, שנה אחת בפורים ישבנו קבוצת חברים והתלוצצנו, אני התלבשתי דווקא על אחד התלמידים שהיה פחות מוצלח והכיתי בו בבדיחות מכל זווית אפשרית. הוא כמובן נעלב עד עמקי נשמתו, עזב את המקום ומאוחר יותר הפסיק ללמוד בישיבה. אני גם יודע שהיום מצבו הכלכלי אינו טוב. אני מצטער מאוד על מה שעשיתי ועוללתי לו מתוך קלות דעת, ואני רוצה שתיגש אליו. שמו הוא כך וכך, ותבקש בשמי את סליחתו. העניין לא כל כך פשוט. אני נשוי כעשרים שנה ואין לי עדיין ילדים. ואני מרגיש שזה קשור לפגיעה בו ולהתנהגותי הלא ראויה כלפיו".
אברהם הבטיח לעזור והמארח מצדו הבטיח תרומה נדיבה למוסד של אברהם אם השליחות תצליח. מיד שהגיע לארץ צלצל אברהם ל144- וביקש את הטלפון והכתובת של האיש, שרק את שמו ידע. היו שני שמות כאלה. הוא טלפן אל אחד מהם ושאל אם למד בישיבה פלונית. התשובה הייתה שלילית ואז פנה אל הכתובת השנייה. כשהגיע לכתובת ראה אדם שיצא מן הבניין. "האם אתה מכיר את פלוני" שאל. "כן" היתה התשובה. "זה אני". "אפשר שנעלה לדירה שלך ונדבר כמה דקות ?" השניים ישבו בסלון הצנוע ואברהם הזכיר את שמו של האיש מברוקלין.
ים של גידופים וכעס רב יצאו מפי בעל הדירה. "לעולם לא אסלח לו על מה שעשה לי". כשהוא קצת נרגע, סיפר לו אברהם שלחבר שפגע בו אין ילדים, והוא תולה הכול באותו אירוע קשה בפורים. "אם ככה אני סולח לו" אמר בעל הדירה. "לא. לא ככה סולחים" אמר אברהם, הוא צלצל לחבר בברוקלין, וחיבר בין השניים, שבכו שעה ארוכה עד שהוציאו מילה מהפה. כעבור שנה נסע אברהם שוב לברוקלין והחליט שלא ללכת לבית של העשיר, כי לא שמע ממנו דבר מאז אותה שיחת טלפון קורעת-לב. כשהגיע לבית הכנסת לתפילת מנחה, בא לקראתו האיש בכבודו ובעצמו, וסיפר לו שלפני כשבועיים נולד להם בן וכמובן זכר את הבטחתו ותרם לו סכום נכבד למוסד.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על כך שעם ישראל דיברו סרה על השם ועל משה והשם שילח בהם את הנחשים, העם באו למשה ואמרו "חטאנו... התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש" ומשה רבנו אכן מתפלל עליהם אומר רש"י שמכאן לומדים שאסור להיות אכזרי וכשמישהו מבקש סליחה צריכים למחול לו.
האמת שכבר בספר בראשית ראינו סיפור של מחילה כאשר אבימלך לקח את שרה מאברהם ואחר כך מבקש ממנו סליחה ואברהם מתפלל עבורו אבל לא ראינו שמשם רש"י לומד שצריכים למחול, למה דווקא ממשה למדים זאת?
מסביר הרבי מליובאוויטש, במחילה יש שלוש רמות,
יש רמה שאדם סולח על החטא עצמו ומתפלל שיוסר העונש מן החוטא, רמה שניה היא שהוא סולח גם לאדם עצמו וכבר אין לו שום טינה כלפיו. אך הרמה הכי גבוהה היא שהוא מוחק את החטא מעיקרו ומבחינתו כאילו לא היה כלום.
אברהם סלח לאבימלך על החטא עצמו אבל משה רבנו סלח לעם ישראל בדרגא הכי גבוהה שמבחינתו כאילו לא דיברו עליו מלכתחילה, כשאדם סולח בכזו רמה הוא מלמד אותנו עד כמה צריכה להיות הסליחה כשמישהו חלילה פגע בנו.
יהי רצון שכשם שהקב"ה דורש מאיתנו סליחה מלאה לחבר כך יסלח הוא לנו על כל מה שצריך ויביא לנו גאולה שלימה בקרוב ממש.
שבת שלום