אאא

בימים האחרונים עולם הישיבות סוער בעקבות 'מרד' שהוכרז על ידי תלמידים, נגד הנהלת המקום בו הם קבעו את חוק לימודם. הדבר העלה בזיכרוני מעשה שהיה לי בימים אלו עם תלמידי ישיבה; בלשון חז"ל: "בדידי הווה עובדא".

• "הסכם שלום" ראשוני בין הנהלת הישיבה למובילי המרד

• הסערה בחברון: ראש הישיבה החליט על פסק זמן משיעוריו

היה זה כבר בתוך ימי בין המצרים, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהגעתי לבדי למעיין עין עוזי שבהרי ירושלים, הצופה מצדו האחד על עין כרם ומצדו השני על מושב אבן ספיר המטופח.

במקום פגשתי בחמישה בחורי ישיבה מקסימים, שישבו סמוך לשפת המעיין. אחד מהם החזיק בקבוק יין אדום והיה נראה מכונס במחשבותיו, ושאר חבריו היו עסוקים בסמארטפונים (חלקם לא כשרים) שלהם, כשברקע התנגנו שירים לועזיים בקול רם מתוך רמקול נייד המחובר לנגן או דיסק או קי.

איחלנו שלום זה לזה, והפטרתי לעברם בחצי חיוך: "זו מוזיקה וואקלית, נכון? היא ממש יפה, מעולם לא שמעתי מוזיקה כל כך יפה". חלק מהבחורים כנראה חשבו שאני בור בענייני מוזיקה, והשיבו: "כן. זו מוזיקה וואקלית. היא משהו מיוחד...".

התיישבתי במרחק מה מהם, לא מדי צמוד, כי גם גם אני רוצה מעט שקט לעצמי. הנחתי להם לנפשם - ושקעתי בהרהורי האישיים.

כעבור מספר דקות, הם פתחו עמי בשיחה על דא ועל הא, שמהר מאוד זרמה לנושא שמבעיר כעת את עולם הישיבות, בו פתחתי את הטור הזה.

כבר בתחילת השיחה, אני מתרשם שמדובר בבחורי ישיבה ב'ועד חמישי', בני 21 לערך, נבונים ובעלי ראש טוב. כל מכריהם בוודאי יתפעלו מרמת השיחה שלהם. מתברר, כי למרות שהם שומעים מוזיקה "וואקלית" בימי בין המצרים בפרהסיא, רחמנא ליצלן, בתוככי נשמתם הם עדיין 'ישיבע בוחרים' ברמה גבוהה.

התחלנו לשוחח על עולם הישיבות, כשאני עורך באוזניהם השוואה בין מצבו כיום לבין הזמן בו אני הייתי בחור ישיבה. "ארמוז", כי מדובר על תקופה של יותר מ-30 שנה.

גוללתי בפניהם סיפורים שונים על הימים ההם, חלקם "סיפורי גבורה" וחלקם סיפורי כישלון. גם גיליתי להם, בין היתר, מדוע 'העיפו' אותי אז מהישיבה: נסעתי עם חבר ב'ליל שישי' של חודש אלול לירושלים, כדי להגיע לסליחות לכותל המערבי, כשמי שלקח אותנו כ'טרמפ', ושאל אותנו כבדרך אגב איפה אנחנו לומדים ושמע את תשובתנו האמיתית, מיהר להלשין עלינו להנהלת הישיבה.

בשלב מסוים במהלך שיחת הנפש המרתקת, הצביע אחד הבחורים על חברו שישב לידו, ואמר לי: "תשמע. לבחור הזה יש תיאוריה ערוכה על המצב היום בעולם הישיבות. אני לא יודע להגיד את זה כמוהו - והוא יודע מה שהוא אומר".

פניתי לחבר המדובר, ביקשתי לשמוע ממנו את דעתו המסקרנת, וזה לקח נשימה עמוקה, והתחיל להרצות בפני את דבריו, בחצי היסוס שהפך תוך זמן קצר לשטף מלים, שנאמרו במן סוג של ביטחון פנימי.

ואלו היו תורף דבריו המחכימים: "תראה, אני לא יודע אם תאהב לשמוע את מה שאני חושב, אולי גם תחלוק עלי, וזו גם זכותך, אבל אני בכל אופן חושב שעיקר הבעיה בדור שלנו הוא שהכל נהיה חיצוניות! אין פנימיות! אין אמת! אין ואין ואין".

הוא שתק לכמה שניות, השפיל את מבטו לצד, ורגע לפני שהספקתי להשחיל שאלה, הוא המשיך בשלו, ואף פירט ונימק: "החזון איש בזמנו, ולאחר מכן הרב שך, סברו כמנהיגי עולם התורה שקריטי שכל בן תורה ישמור על החיצוניות שלו כדי שייראה 'בן תיירה'; חשוב מאוד שלא יצא בלי כובע וחליפה לרחוב, שילבש כיפה המעידה על מהותו, שהתספורת הנעליים, החולצה וכל המראה שלו יהיה באותו קו ישיבתי הדוק, שלא יהיה ניתן להטיל ספק קטן בכך".

התלמיד המתוק המשיך להסביר לי את שיקולי גדולי הדורות הקודמים, הידועים לכל, כי שמירה על חיצוניות זו מונעת מלהיכשל בעוונות ואיסורים, ומלהיגרר אחר תאוות העולם הזה וכו' וכו'.

וכאן באה התפנית בדבריו, אותם הוא הרצה בלהט: "הבעיה של חלק מעולם הישיבות בדור הזה, היא שכיוון שהשקיעו כל כך בנושא החיצוניות, היא הפכה לעיקר. העיקר לעומת זאת, מהותו ופנימיותו של בן תורה, נהיה טפל".

תביא דוגמה, אני מבקש. והוא עונה: "פעם ה'משגיחים' בישיבות היו מרבים לעורר בשיחות שלהם על החשיבות שבהגעה בזמן לתפילות, ההתגברות כארי לקום בבוקר והמעלה הגדולה שבזה; על החשיבות של שמירת הסדרים ועוד על זה הדרך".

"היום לצערי, על מה מוחה המשגיח? על כך שהלכו לראות את האירוויזיון או את המונדיאל בימים אלו ועל כך שאסור לגלוש בסמארטפונים שלנו למקומות פסולים באינטרנט. אתה מבין לאיזו דיוטא תחתונה הגענו? ולמה הגענו לזה", הוא ממשיך ומסביר לי בשטף, "כי התרגלנו והרגילו אותנו לעסוק בחיצוניות. לכן זה 'לא מתאים' שנלך לראות מונדיאל, כי זה 'לא מכבד' אותנו כבחורי ישיבה...".

"שים לב מה הוא עושה בזה: לקח קטע מסריח, שולי, ועשה אותו לעיקר! כבר אין בעיה של ביטול תורה ושל ביטול הזמן... הבעיה נהייתה 'מה יאמרו, מה יגידו'? וכך זה לאורך כל החיים במגזר שלנו.

"ועל זה צריך לבכות! על זה מאוד כואב לי", סיים בחור הישיבה הנחמד, כשהוא מותיר אותי מהורהר, ועם מועקה כבדה.

• כזכור, השבוע, ביום חמישי הקרוב, יתקיים כנס 'מתמודדים co.il', בו ידונו מיטב המומחים באתגרים ובדילמות שמציבה הגלישה באינטרנט בימינו, בהרצאות ופאנלים מול קהל מגוון.