אאא

"סיכון קיומי לקיומה של ישראל כמדינה ציונית דמוקרטית" - זו התחזית השחורה שרואה ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק בשל התנגדות נתניהו וממשלת הימין להיפרדות מהפלסטינים. את הנאום רואה השחורות - במהלכו לא הצהיר על חזרה לפוליטיקה - השמיע היום (שלישי) ברק בפני מאות בני אדם, חברי "הקתדרה" במוזיאון ארץ ישראל.

"בקרבת 'החור השחור' של לאומנות אפלה, משיחית, פועלים כוחות המעקמים את המרחב-זמן ואת המסלול של הפרויקט הציוני כולו. החתירה למדינה אחת, יהודית-משיחית ועם רוב מוסלמי של אזרחים ונתינים, מחייבת - אני חוזר, מחייבת - את ריסוק היסודות והמוסדות של המדינה הציונית-דמוקרטית. חמור ככל שיישמע, זה: 'או זו - או האחרת'. השתיים האלה לא יכולות להתקיים יחדיו".

"אני חוזר ומזהיר: קומץ זעיר מתמרן מנהיג חלש, לחוץ ולחיץ, שמאחוריו מפלגה פופוליסטית, על מתווה מסוכן מאין כמוהו הנוגד את האינטרס הלאומי ואת עמדות רוב הציבור, שני שליש לפחות להערכתי, רוב מוחלט של הציבור בישראל רוצה להבטיח רוב יהודי ואופי ציוני-דמוקרטי לישראל, ולכן מעדיף, גם בהיעדר אפשרות מיידית להסדר עם הפלסטינים, גירושים מן הפלסטינים. 'אנחנו כאן והם שם', תוך הבטחת המשך השליטה הביטחונית בכל השטח לכל טווח זמן שיידרש. אני קורא לאזרחי המדינה: זה הזמן להתעורר. המדינה על כוחה והשגיה היא שלכם, שלנו. לא של חבורת ההזויים בשוליים".

"אם נתעלם לרגע לצורך בהירות הטיעון, מקיצוני הליכוד המכורים בעיקר לסיכוייהם בפריימריז - נתניהו והקיצוניים, שמובילים אותו באפו, הם קבוצה המייצגת חלק זעיר מהציבור, אבל מתמרנת את הממשלה, בחינת זנב המכשכש בכלב', בשליחות של חזון הזוי ומסוכן עם נגיעה משיחית חזקה. אלה הם בנט ושקד, מאחוריהם יוגב וסמוטריץ׳, מהם אל הרבנים סדן ולווינשטיין, ומאחרי אלה זוהרות ומזהירות אלינו דמויותיהם של הרב ליאור, פטרונו של הרוצח ברוך גולדשטיין, שפסקיו ותורתו נחשדו כמקור ההשראה של רוצח רבין".

"כן, חברים," המשיך ברק, "זהו אותו הרב שלפני שנים אחדות זכה בתואר 'הסיירת של עם ישראל' מפי נתניהו. ומי לא יראה שם את הרב גינזבורג, מאבות 'תורת המלך', ספר שכותרת המשנה שלו היא 'הלכות הריגת גויים'. זהו האיש שתורת הנקמה שלו נחשדה כמקור השראתם של בריוני 'תג מחיר' ושורפי משפחת דוואבשה בדומא. וכמובן, גם אותו טרח נתניהו לברך ולשבח, באותו זמן לערך, בקלטת וידיאו ממוסקבה".

"לדאבון הלב, בשנים האחרונות, תחת שלטון נתניהו וגורמים קיצוניים, חל שיבוש עמוק בחזון. במקום להתמקד בעצמנו, בגיבוש אחדותנו הפנימית וכוחנו ובדחף היצירה של האזרחים (כפי שעשינו לכל אורך מימוש החזון הציוני), מצמיחים שלטון נתניהו והקיצונים חזון אחר, שבמוקדו: 'הם', ולא 'אנחנו'. החרדה ממה ש'הם' יעשו, במקום ההכרעה מה 'אנחנו' עושים. פחד עמוק מ'זרים', 'גויים' ו'עמלקים' מבחוץ, ומ'בוגדים' ו'משתפי פעולה' עם אויבינו מבפנים. שיסוי והסתה של ישראלים זה בזה וזריעת שנאת זרים, מוחלשים וקבוצות מיעוט. שנאת אחים ופרימת הרקמה החברתית, לקול תשואותיו של ה'בייס' המיתולוגי".

"את הגאווה הלאומית הבריאה של נושאי הציונות מחליף לנגד עינינו, גל של לאומנות אפלה, שטופת פחדים, חרדות ושנאה לכל מי או מה שלא נענה לגחמותיה. לאומנות אפילה, שאיננה מסוגלת להפיק מהתבוננות פנימה את תחושת הערך העצמי הדרושה לכל יחיד או חברה; תחושה שרכיביה הם: זהות, שייכות, כיוון, והעיקר - משמעות. הלאומנות האפלה בוחרת להשעין את הערך העצמי על ה'אחר׳".

"על הפחד הקמאי מ'חיות הטרף', מ'הזרים', מה'מיעוטים', מה'בוגדים', מה'סמולנים', מה'ליברלים', מה'אינטלקטואלים'. נשמע מוכר? נכון. אין פה חידוש היסטורי, אלו קווי זהות משותפים, לכל התנועות והמשטרים האולטרה-לאומניים ב-250 השנים האחרונות. גם לכל החברות והתנועות הפוליטיות, שסגדו בגרסאות שונות לקסמו האפל של הצירוף: 'גזע, דם ואדמה'. ספרי ההיסטוריה מספרים לנו גם את סיפור כישלונן וחורבנן. חשוב לא לשכוח זאת".

"לא מקרה הוא בעיניי שממשלת הלאומנות האפלה המובילה אותנו היום איננה חוברת אל צרפת או בריטניה, גרמניה, הולנד והסקנדינביות - המדינות המובילות את ערכי החירות, הקדמה והשוויון ביבשת השכנה; אלא חוברת אל מוקדי הלאומנות האפלה של אירופה: הלא הם הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, וכמובן פולין. בעבור האחרונה מוכן היה ראש הממשלה, למרק את עוונות העבר, גם במחיר בגידה בזכר הנספים, ועלבון לניצולים - ובלבד שיגמלו לו לעת צרה בהצבעות בבריסל. וכמאמר התלמוד, הריהם כ'זונות המפרכסות זו את זו'. הקרבה הזאת טבעית. אלו הן מדינות אירופה המאמינות בדמוקרטיה-לא ליברלית".

"גם שם מצויים תחת מתקפה: בתי המשפט, התקשורת החפשית, וארגוני זכויות אדם. גם שם משוכתבת ההיסטוריה, על רקע פוליטי, במערכות החינוך והחקיקה. גם בהן פשתה שחיתות עמוקה. וגם בהן מככבות שנאת זרים, ואיך לא? גם שנאת יהודים. כן, אנטישמיות. נכון. רק יהודים, לא ישראלים. לפחות לא בשלב הזה. ישראל הלאומנית האפלה - מוחרגת. היא מ׳שלנו׳. וכבר נאמר: "אמור לי מיהם חבריך ואומר לך מי אתה'".

"ישראל פועלת ב'שכונה' הקשה ביותר בעולם. וישראל אכן מוקפת איומים רבים, הם מתגברים לעיתים, ותמיד משתנים ומתחדשים. ׳וילה בג׳ונגל׳ קראתי לזה כשהייתי הרמטכ"ל. זהו נתון. אדם איננו בוחר את הוריו ועם איננו בוחר את שכניו. הם מי שהם. עוצמתנו הצבאית והאסטרטגית היא תנאי הכרחי לקיומנו. ׳קיר הברזל׳ שהגה ז׳בוטינסקי ובנו בן־גוריון ויורשיו: דיין, רבין, דדו, גם אנוכי ביניהם, יחד עם רבים רבים אחרים - הוא הערובה לקיומנו. הוא גם נקודת המשען למנוף שיביאנו בעתיד אל השלום. גם אם יתעכב".

"אך ההנהגה הנוכחית של ישראל איננה שם. היא על נתיב אחר. שועטת אל השקיעה לתוך 'מדינה אחת, יהודית - משיחית', וממשיכה, לדאבון לב, להרוס, יום אחר יום, את הישגי הציונות והמדינה הציונית־דמוקרטית: את מדינת הרווחה, את אתוס השוויון, ואת הסולידריות והצדק של הכרזת העצמאות. הממשלה מפקירה את האזרחים, ונגררת אחרי קיצונים דתיים-משיחיים, ושוב ושוב מתרכזת 'בהם' ולא 'בנו'. לא במה שהאזרחים צריכים, רוצים, ומגיע להם".

"מתחת מסך העשן וההפחדה מה'עמלקים' ומ'הבוגדים', מתקיים תעתוע שמאיים להסתיר מהעם ומאזרחים את כוחם והישגיהם, ולתלות את הכל ב'מנהיג' במרכאות, שאין בלתו. אין דבר הבל גדול מזה. שקר ואחיזת עיניים. הישגי 8200 והמוסד, הסייבר והסטארט-אפים, החקלאות המודרנית ומוסדות המחקר, הכלכלה והייצוא, כיפת ברזל, מובילאיי וישקר - כל אלה אינם בזכות נתניהו, אינם בזכות בנט, אינם בזכות לפיד, וגם לא בזכותי. הם בזכות רבבות רבבות אנשים ונשים, בהם גאונים יצירתיים בתחומם. אלו הישגים של האזרחים והעם. וכיוון שההישגים, והכוח שנובע מהם, הם של האזרחים והעם, ההנהגה איננה רשאית מבחינה מוסרית ליטול מן העם את פירות הישגיו - ולהעבירם בחסות תעתועים, מסכי עשן ו'הפחדות' לקיצוניים ביותר".

"במקום התעתוע הזה יש לחזור אל המתווה המקורי, אבל מעודכן, אל 'ציונות 2.0'. לדבר ולהצטלם הרבה פחות, ולהתחיל לעשות. להחזיר כוח והשפעה על כיווני הפעולה - לעם, לאזרחים, למי שממנו צמח הכוח הזה. לכונן ישראל שהיא אכן בית, עם התחושה המעצימה הזאת של ׳ביחד׳. בית שיבטיח לכל אחד ואחד הזדמנות. ויצפה מכל אחד ואחד לאחריות. ממשלה שתתחיל לדאוג לעם, לא לסרטוני הפרסומת של השרים. שתדאג לאזרחים: לדירות במחיר סביר לצעירים, ולחיים של כבוד למבוגרים. לתנופה אחרת לסגירת פערים: הלא אנחנו יודעים- ישראל, שהיתה במקום הראשון בעולם בשוויוניות, רק לפני 40 שנה, גלשה בשנים האחרונות, אוי לבושה, אל המקום הראשון בפערים בין כל המדינות המפותחות".

"הממשלה ממשיכה להפקיר ולהתעלם מהאזרחים שפירות כשרונם ועקשנותם - הם שבנו את עוצמת ישראל. ממשלת ׳ציונות 2.0׳ תפעל לסגירת הפערים. להשוואת הזדמנויות בחינוך. כך שלילד בן 10, בנה של אם חד הורית מיוצאי אתיופיה בנצרת עילית, תהיינה הזדמנויות להגשים את חלומותיו, הזדמנויות דומות לאלו שיש לנכדים שלי ברמת השרון. כי הממשלה תתערב ותשקיע הרבה יותר פר תלמיד בפריפריה, ותגשר בכך על הפער העצום שיוצר ׳קו ההתחלה׳ הכלכלי הכל כך שונה. זהו מרכיב יסוד בחובתנו, בניגוד למצב הנוכחי, לחזור ולחתור אל 'חברת המופת' ואל צמצום הפערים. במעשים, לא בדיבורים".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

"זה אפשרי. במיוחד היום, בזכות הכוח והמשאבים שנצברו בישראל ובזכות האזרחים והעם. וגם מכוח תנאים אזוריים ועולמיים נוחים מאוד. ואז, העם והאזרחים יקבלו ממשלה שדואגת להם, יקבלו את זכויותיהם, תהיינה להם דירות טובות במחיר סביר, הוריהם יוכלו לקבל שרות רפואי איכותי, ולחיות חיים של כבוד. ילדיהם לא יקופחו מול ילדי עשירים מהמרכז. תחוזק 'רשת הביטחון' של הרווחה. כך תשוב ישראל אל הנתיב המוביל לחברת מופת מתקדמת ומאירת פנים. ולא מרחב מתסכל, שבו מה שמגיע לך נחטף ממך, ומועבר לגורמים קיצוניים שאוחזים את ההנהגה במקומות רגישים".

"בצומת הזה הכרחי לבחור בין שתי דרכים, שונות במהותן ויעדיהן. מצד אחד, דרכה של ממשלת נתניהו והקיצוניים - שעיקרה המשך שקיעה לתוך חזון המדינה האחת, יהודית-משיחית ועם רוב מוסלמי שתהפוך בעל כורחה ללא יהודית, לא ציונית ולא דמוקרטית, אך טובלת עד צוואר באלימות. זהו חזון שסופו היעלמות ב׳חור השחור׳ של קיצוניות, לצד שחיתות רחבה והפקרת והזנחת האזרחים והעם".

"מהצד השני, אל מול החזון הלאומני-משיחי הקודר הזה, ניצב חזון של עתיד ותקווה. חזרה אל יעדי המקור של הציונות וישראל - הוא כולל התעשתות חדה ויציאה מהמיצר, שינוי כיוון והתחדשות. עוז לתמורה בטרם פורענות. המראה מחדש של החזון הציוני-דמוקרטי, אל העתיד הפתוח. כשאנו אוחזים בארבעת העיקרים: ביטחון תחילה, שלמות העם, הכרזת העצמאות כ׳חוקה׳ דה פקטו. ואחרון חביב: הכוח - מהאזרחים, פירות ההישג וההכרעות -לאזרחים".

"אם יימצאו בתוכנו הבנת הכורח והדחיפות, לצד הבנת הצורך לשלב ידיים, קיימת אפשרות הסטורית, מעשית מאוד, לכינון הנהגה אחרת. חזקה ומלוכדת, מפוכחת ונטולת פחדים, שתביא איתה חזון, תקווה, וכושר מעשה. אומץ לקבל החלטות וכוח לבצע אותן. הנהגה שתיתן לעם את פירות הישגיו, ותשתף אותו ישירות בהכרעות, ב׳בית אחד׳, הבית שלנו, במדינה ציונית - דמוקרטית, חזקה, בוטחת ופורחת, היא מדינת ישראל".