כיצד נוכל לזהות ילד עם בעיות קשב וריכוז?

הפרעות קשב? הפרעת התנהגות? "סתם" היפראקטיביות? מה שבטוח הוא שיש לעצור רגע, להקשיב ולהבין את הילד, ולתת לו את הטיפול המתאים, לפני שיהיה מאוחר מידי (חינוך ילדים)

הרב אבי אביטן | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

יש לו לב טוב, נשמה ענקית, המון פוטנציאל- אבל שובב, מפטפט הרבה, זז בכיסא כאילו יש לו קוצים בגופו, לא מרוכז ועם מרץ שמתועל למקומות הלא נכונים.

משהו מהדברים האמורים לעיל מוכרים? שמעתם אותם כבר? על הבן שלכם, אולי אפילו על עצמכם כשאתם הייתם נערים? ובכן, לא פשוט לשמוע את הדברים הללו מהמחנכים של ילדנו. דברים אלו פעמים רבות גורמים לנו לתהות בנינו לבין עצמנו- "מדוע הילד לא רגוע", "מדוע הוא אינו מסוגל לשבת בשקט" ו"האם הוא עושה את עצמו שאינו שומע לנו".

כמה שאלות... כולן רלוונטיות ואת כולן אנו שואלים מידי יום, ומן הסתם עוד רבות אחרות. האם לילד יש הפרעת קשב וריכוז, או אולי הפרעת התנהגות חלילה, ואולי הוא סתם נמרץ? הרי ידוע שישנם ילדים שאינם "היפראקטיביים" שסובלים מהפרעות קשב וריכוז לעומת ילדים נמרצים שאינם סובלים כלל, סתם צריכים להוציא קצת מרץ. את התשובות לשאלות אלו, נשאיר למומחים שיודעים לעשות את ההבחנה באופן מדעי ורפואי.

אך מעבר להבחנה, ישנן עובדות והתנהגויות וחיים שלמים שמתקיימים כאן ועכשיו, ולנו- הורים והמורים, יש תפקיד והוא חשוב לא פחות מאבחנה רפואית או מקצועית.

תפקידנו כהורים ומורים הוא לעזור, ובוודאי שיש ביכולתנו לעזור. דבר ראשון עלינו להבין את הילד ולנסות לסייע- בהקשבה, בחיבוק, ובהבנה שאין הדברים נעשים מתוך כוונה לעשות רע אלא מתוך מצוקה.

לא פעם, ילדים אלו מנסים לצעוק לנו לעזרה בכל צורה שהיא, אך אינם משמעים ציוץ. לפעמים הזעקה היא פיזית והתנהגותית, לפעמים מילולית, לפעמים מסתגרת ולפעמים מתפרצת. אך ההתמודדות הכי טובה היא להבין שכל התנהגותו של הילד לא נובעת מתוך רצון להציק אלא מתוך בעיה וחוויה שהילד חווה שאינה תמיד בשליטתו.

כהורים ומורים ניתנת לנו הבחירה. בחירה איך לעזור לילד. אפשר לבחור להגיב מתוך תסכול וחוסר סבלנות, לצעוק על הילד ובכך לעשות את הפעולה ההפוכה, ואפשר פשוט לעצור רגע...

לעצור ולהגיד לעצמנו "איך נתמודד עם ילדנו במידה ויעלה לו החום? האם גם נכעס עליו, האם גם אז נהיה מתוסכלים ונוציא עליו את התסכול?" הרי זה ברור לכל הורה ומורה וגם לכאלה שאינם, שלא. לעולם לא. הילד לא בחר להיות חולה ואין בהוצאת קיטור על הילד שום מהלך מרפא.

אם כך, גם כאן המחשבה צריכה להיות שהילד שלנו סובל. ועל כן, בוודאי ובוודאי שנעזור לנו ונבין אותו. זו הדרך לקבל את ההתנהגות ש"אינה מקובלת".

ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, זקוקים פשוט לעזרתכם. הורים ומורים, בידכם להציל את ילדכם ובכך לנצח את הקושי שנמצא בילד. הושיטו לו יד, כי כמו בכל דבר בחיים - עם הטיפול הנכון, גם זה יעבור.

הכותב הוא מנהל בית הספר נעלה- תיכון טכנולוגי בביתר עלית

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר