תקופת בין הזמנים הישיבתי והחופש הכללי חולקים כמידי שנה שלושה שבועות חמים במיוחד, וכשחם, כל דבר קטן מספיק בכדי להצית את מדורת השוני והבידול בין הקהלים הכל כך שונים. ציידי התמונות שבו מהפגרה הארוכה שהתחילה ביום הזיכרון והחלו לתור אחר החרדי שישחרר בטבעיות עטיפת במבה צהובה וצועקת. וכמו בכל שנה, קו המתח של היהדות החרדית גואה, ובצדק. הרי מספיק טיפש אחד בשביל לשרוף יער שלם, וטיפשים לא חסרים לצערנו.
בתקופה הזאת נשמעים בעיקר שני קולות מרכזיים.
הללו גורסים "תנהגו כאוות נפשכם, אל תתנו למחרחרי המלחמה החילוניים להשפיע לכם על פרק הזמן הקצר בו אתם מחליפים כוח, תתפרקו, תבלו, ואל תתנו דין וחשבון לאף אדם, חילוני ככל שיהיה". זה קולם של החרדים הפרקטיים, אלו שהבינו היאך עובד הגלגל והגיעו למסקנה כי ככל שנחשבן יותר, נסבול יותר.
ומאידך, גרסת עדיני הנפש החוששים לחילול שם שמיים המפצירים בשער בת רבים בהמוני בחורי ישראל המתפזרים לכל עבר לשמור על כבודם, כבוד התורה, ולנהוג באופן הראוי והמכבד זה שיזכה אותם בהילולי אשרי יולדתו, ואם אפשר גם אשרי רבו שגידלו לכך.
על פניו נראה שה'הללו' ראשונים צודקים. די להיזכר במקרה האחרון בו התנוססה תמונתו של החרדי התורן שנחשד במתן שוחד, דבר שבשגרה במציאות הישראלית, אך כשזה חרדי, תתפנה התקשורת מעיסוקיה האובססיביים בצבע השמפניה שבבלפור ותתפלש באובססיביות השנייה-ראשונה שלה - חרדים.
וכשנתפס דתי/חרדי בחשד לביצוע מעשים חמורים, מכריזה התקשורת החילונית על יום חג, הנה, העגלה המלאה מתחילה להתרוקן ולהשתוות אלינו. הפונט יודגש והצבע יזעק, כדי שלא יהיה מצב לפספס את איוולתו של החרדי התורן שסרח.
המסקנה ברורה. הם מחפשים אותנו, אין עניין לנסות ולרצות אותם.
לכאורה.
באופן אישי, בכל פעם שיוצא לי להיתקל בהתעסקות של כלי התקשורת השונים ברפש שמייצרים אנשים מקרב הציבור החרדי, אני נרגע ובשקט גם שמח.
שלא תבינו אותי לא נכון, גם אני בדיוק כמוכם נעצב למראה תמונת חרדי מרוחה תחת כותרת מפלילה וצווחנית, אך יעברו יומיים והאיש שבתמונה ישתכח מהלב ומה שנשאר זה משהו גדול יותר.
משהו גדול יותר, זאת הציפייה הברורה מאליו, מהציבור החרדי, להיות משהו אחר, להתנהג אחרת, ולהיות טובים יותר.
אתם באמת מצפים שכל עוולה והתעסקות מגונה בציבור הכללי, תתפוס את הכותרות הראשיות? אתם מבינים שזה אומר שהכותרות יישארו זהות במשך שבועות וחודשים?!
אני רוצה לרצות להיות דתי כי מצפים ממני!
ביום שיפסקו הכותרות על הדוס המטריד/גנב, אז אתחיל לחשוש, כי אבין שהיהדות שלנו נמצאת בסכנה. כבר לא מצפים ממנה, אין בה את הכוח הטוב.
אז פעם הבאה שתתקלו בכותרת שתפגע בכם ותדמו בלבכם להיעצב בגללה, זכרו את זה שגם כשכולם בכו למראה החורבן, מצא רבי עקיבא לנכון לשחוק, הוא לא שחק באירוניה, וגם לא לאיד, הוא שחק כי הוא ראה את המעבר והוא הבין את הנחמה שטמונה בתוך המציאות העגומה והמחוללת.
תחגגו, תבלו, תנפשו ותתפרקו, ארבע לשונות של חופשה ויותר, רק תבינו מדוע מחפשים אתכם ותשכילו להתנהג בהתאם.
עוד פחות משבוע, א-ל-ו-ל!