עו"ד יעקב וינרוט ז"ל  (צילום: יונתן זינדל - פלאש 90)
אאא

"הציבור החילוני מתעב בתיעוב של ממש, ובז בוז עמוק, לכל ערך שיצא מהציבור החרדי בעיניו, או שיש לו קשר עם הציבור החרדי. אנחנו מצידנו – חוץ מאשר לבעוט בהם, לא עשינו דבר. איך יבוא הפתרון?".

לפני למעלה משנה, ימים ספורים לפני ראש השנה תשע"ח, העניק פרקליט הצמרת עו"ד הרב יעקב וינרוט ז"ל, ראיון נרחב ברדיו 'קול חי', לעיתונאים יוסי אליטוב ואריה ארליך, במרכזו הציב שאלות נוקבות וקשות על התנהלות הציבור החרדי במספר מישורים.

הערב, שעות ספורות לאחר סתימת הגולל על קברו, בהלוויה רווית יגון וכאב, "כיכר השבת" חוזר אל עיקרי הראיון ודבריו המהדהדים.

על מלחמתו האישית במחלה, אמר כי "המלחמה האישית היא מחוץ לסוגריים. שמתי את המלחמה הוז מחוץ לכל חשבון. היתר תלוי בריבונו של עולם. לא באף אחד אחר".

אתה יכול להתרכז בעבודה השוטפת תוך כדי המלחמה?

"זה הדבר הכי קל. הדבר הכי קל זה להתרכז; הדבר הכי קל זה לעבוד. אלה אינן בעיות".

איך מצליחים להתרומם מעל הכל ולהגיע למצב של מוח שליט על הלב?

"זה לא עניין של מוח שליט על הלב. זה עניין שאדם מכיר בסופו של דבר מי ברא ומי נברא, והוא יודע את המשמעות של המילים שהוא אומר בכל בוקר: כשיהודי יודע שכאשר הוא הולך לישון בלילה הוא מפקיד את נשמתו אצל בוראו - אין לו כל קושי להתמודד עם הבעיה הזו".

האם בתקופה בריאותית כזו – האמונה הזו, שטבועה בכל יהודי, מקבלת משנה תוקף?

"קשה לי להגיד משנה תוקף. יותר נכון לומר: משנה דגש. כרגע אני פשוט חוֹוה את האמונה הזו יותר. ממילא, כשאני מתפלל אני מכוון יותר. לא בכדי יהודי מתחיל את היום שלו ב'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך'. אלמלא החמלה, אלמלא ה'רבה אמונתך' – האדם לא זכאי לקבל את נשמתו בחזרה בכלל".

אבל יש יהודים שלא זכו להגיע להבנה הזו. האם אפשר לעשות את הקפיצה הזו? האם ייתכן לומר להם דברים שיביאו אותם לאותה גדלות הרוח שנשקפת ממך בימים כאלה?

"אין דבר כזה יהודי פשוט. זה לא קיים בכלל. המילה 'יהודי פשוט' זה אוקסימורון. ליהודי יש נשמת אלו-קה ממעל, ולכן הקטן שבקטנים שלנו – הוא ענק שבענקים. זה שאנחנו עיוורים ולא רואים זאת – זה משהו אחר. אדם שרוצה להגיע להכרה הזאת, אינו צריך דבר חוץ מלברך 'אלוקי נשמה' בכוונה להגיד 'המחזיר נשמות לפגרים מתים' בכוונה. לא צריך פה איזה שהם מקורות פילוסופיים, לא צריך פה איזה שהם מקורות של למדנות.

"אין יהודי שלא יכול לכוון. אני לא מכיר יהודי שלא מסוגל לכוון את הכוונה הפשוטה הזו. להיפך, אנחנו אלה שמאבדים את המשמעות של התפילה הפשוטה. זה החיסרון שלנו. אנחנו שוחקים אותה עם השגרה שלנו. אבל כאשר אתה שומע את המילים ורואה את האותיות – אם אתה מתפלל מתוך סידור – יש לך את הפֵּשֶר של הכל, יש בידך את הפתרון להכל.

"אני לא מטיף לאף אחד. אבל אני חושב שכל אדם יודע את זה. הבעיה היא ההתמודדות איך לא ליפול קורבן לשיני השגרה. כי את הדברים הפשוטים האלה כל אחד יודע".

מאיפה היכולת שלך להביט על העולם שבו אתה עצמך שוחה במבט עילאי של הפרדה בין עיקר לטפל, ובין חיי נצח לחיי שעה?

"הציבור החילוני מתעב בתיעוב של ממש ובז בוז עמוק לכל ערך שיצא מהציבור החרדי בעיניו, או שיש לו קשר עם הציבור החרדי. אנחנו מצידנו – חוץ מאשר לבעוט בהם, לא עשינו דבר. איך יבוא הפתרון? אני יודע שפתרונות במקרים כאלה הם על דרך הפיצוץ. אף אחד לא יודע מה יקרה, אבל לא יכול להיות שלא יהיה פיצוץ; יהיה פיצוץ קשה מאוד. כל עוד הייתה בנו תפיסת מיעוט – הסתדרנו; מיעוט יודע מתי להתנגד לרוב ומתי לשמור על הפינה הקטנה שלו. אנחנו היום חלק מהרוב. אנחנו חזקים. אז אנחנו חושבים: נגרש את החילונים מעיר פלונית, נגרש אותם מכל מקום. בסוף זה יגיע לידי כך שיהודי חרדי לא יוכל לקנות דירה באף מקום".

ומהיכן היכולת להתמודד עם אתגרים בריאותיים ואחרים ויחד עם זאת להישאר עם ראש מעל המים ולהסתכל אל העולם החילוני מלמעלה למטה מבלי להתייפייף ולהסביר כמה אנחנו כן נאורים ועדכניים?

"ודאי שאני נגד להתייפייף. זה מובן מאליו. אין מה להתייפייף, ואין דרך שאני יכול להצביע עליה מבלי שגדולי ישראל ישבו על המדוכה, ישמעו מפי האנשים שחיים בשטח מה רוחש בשנים האחרונות, מה קורה בשנים האחרונות – ויאמרו מה לעשות. עד אז אני לא רואה דרך לעשות משהו. אני לא מתראיין ולא משוחח על הדברים האלה. הם הפכו אצלי לפצע. היום זה כבר פצע ישן. אז ללכת ולחטט בו מחדש? אני לא אוהב לעשות את זה".

האזינו לראיון המלא באדיבות רדיו 'קול חי'