אאא

אחת הפרשות המסעירות שיש. שמעוררות המון שאלות קשות. האם במרמה הושגה הבכורה והברכה?! האם יצחק היה עיוור?! האם לאום שמקדש את המוות ראוי לבכורה ולברכה?! מדהים עד כמה פרשת "תולדות" נוגעת בשורש קיומנו...

התשובה היא די פשוטה:

הבכורה לבדה לא מבטיחה לך את הברכה (עיין ערך משה ואהרון, יהודה וראובן, יצחק וישמעאל, אפרים ומנשה ועוד),
הבן הנבחר הוא זה שנמצא מסוגל וראוי לשליחות.

כך שבעצם עשיו למעשה "מוותר" בעצמו על הברכה בעצם שנאתו ליעקב, כי היכן שיש שנאה אין ברכה.

הוא מוותר ויודע מי האח הראוי לברכה. רבקה רואה ופועלת ויצחק לא היה עיוור.

 המילים:

הברכה והבכורה אחים הם
שניהם הולכים יחדיו
הולכים יחדיו כי הם נועדו
ולא בגלל מרמה או שקר וכזב

ולא ניתן ממש,לא לא
למכור או להחזיר אותם
ולא ניתן לצעוק מרה,אהה
ולהלין כי אינם

ולא ניתן להיות, לא לא
שונא חיים ופרא אדם
ולטעון לבכורה ולברכה
עם חרב טבולה בדם

אחי התאום והאדמון
אתה יכול בוודאות
לברך ולהיות מבורך,מבורך
לחיות ולנהוג "במבורכות"

והבחירה בידך היא
לקדש ולברך את החיים
לשמוח בזריחת אחיך התם
ולא להלך עליו איימים

כי אם נקרא היטב מה שקרה
האם בנזיד עדשים מדובר?!
והאם יצחק היה עיוור,עיוור?!
או על רצף הסטורי מסופר?!!

בבטן אמם התרוצצו הבנים
יפרדו לכדי שני לאומים
ולאום מלאום יאמצו
ורב יעבוד צעיר

ויבז עשיו את הבכורה
וישטום את יעקב על הברכה
ויאמר בליבו להרוג את יעקב
ובליבו זאת לנצח יצרוב
וישנא עשיו ליעקב...