אאא

רשת המתנדבים להצלת חיים שלנו שכוללת בישראל 5,000 אנשי רפואה התרחבה בשנים האחרונות ויצאה מגבולות הארץ. בראשיתה הייתה פעילותנו בחו"ל מושתתת על התגייסותם של חברי הקהילות היהודיות לדוגמה בפנמה ובאוקראינה. אך עם הזמן, היינו אור לגויים וממשלות, ערים וארגוני חירום מעבר לים זיהו גם הם את היתרון הגדול בשיטה שפיתחנו, לפיה אנשי רפואת חירום מתנדבים עוסקים בשגרת יומם – עד שמשהו קורה. אז הם עוזבים הכל ובמסירות נפש יוצאים להציל חיים ולסייע לחולים או פצועים שזקוקים לטיפול עוד לפני הגעת אמבולנס למקום.

כשפגשנו השבוע נציגים מהודו, שם אנו מסייעים בהקמת רשת מתנדבים להצלת חיים ממש כמו כאן בישראל, ושוחחנו איתם על קידום הפרויקט, הם שיבחו את רוח ההתנדבות שלנו בישראל. "זה לא מובן מאליו", אמרו לנו, "מתנדבים יוצאים באמצע אירוע משפחתי, במהלך יום עבודה ועל חשבון זמנם ולעתים כספם לסייע למי שזקוק לכך".

השיחה עברה להתמקדות בפיתוח ודחיפה של רוח ההתנדבות וגיוס מתנדבים. הייתי בטוח שבמדינה שאוכלוסייתה מיליארד ושלוש מאות מיליון איש ימצאו בקלות אנשים בעלי רוח התנדבות, אבל כשראיתי את ההערכה שלהם למספר הישראלים שפועלים בהתנדבות נזכרתי מיד בפרשת השבוע והבנתי – זה ב-ד.נ.א שלנו.

השבת, אנו קוראים בפרק א' של ספר שמות על המיילדות העבריות שלא נשמעו לציווי של פרעה ולמרות דרישתו, שמרו את הילדים העבריים ולא המיתו אותם. "ותיראנה המיילדות, את-האלוהים, ולא עשו, כאשר דיבר אליהן מלך מצריים; ותחיינה, את-הילדים", נכתב.

מסירות הנפש הזאת, להצלת חיים, תוך סיכון עצמי נמצאת בקרבנו עוד מקדמת דנא. וכששאלו אותנו עמיתנו מתת היבשת מה שכרם של המתנדבים? שהרי הם לא מקבלים תמורה חומרית עבור פעילותם. ענינו, כי השכר הוא הסיפוק שעוד אב חזר לילדיו, לאשתו ומשפחתו. עוד סבתא תוכל לבלות את השנים הקרובות יחד עם נכדיה. הורים יוכלו להמשיך לחבק את ילדם. ושכרם הוא גם משמיים. כפי שנכתב בפרשה: "וייטב אלוהים, למיילדות; ויירב העם ויעצמו, מאוד".

 

הכותב הוא מנכ"ל איחוד הצלה