אאא

הקרב בתוך 'אגודת ישראל' בין חסידות בעלזא לחסידות ויז'ניץ על המקום השלישי ברשימת אגודת ישראל, והדיבורים על אחדות חרדית כללית, הובילו את ביטאון חסידות בעלזא "המחנה החרדי" למאמר מערכת נוקב, בו מפורטת בארוכה דרכה של חסידות בעלזא לדגול בוויתורים, אך לא בכל מחיר.

המאמר כאמור, מכוון בעיקר לחברים באגודת ישראל, "השלום במהותו ובברכתו הוא כזה שכולל את הכל ואת כולם. אין מהות של שלום שתכליתה אינה שלום, שלוה, אחדות ושמחה. השלום הוא תוצר של השלמת הפכים, השלום הוא תוצאה של בירור דברים והשלמה של זה בצורכי האחר. אחדות ושלום, אינם ענין של סיסמה או כותרות. שלום הוא דבר נעלה ואיננו מושג מושאל, הוא אינו ענין פופוליסטי. שלום זו מציאות ולאותה מציאות צריכים לחבור באותה הארת פנים, כל המבקשים את השלום".

"כותב המאמר עוקץ: "כל עשיית שלום כרוכה בוויתורים, אך וויתורים חייבים להיות הדדיים. קהילתנו המעטירה איננה נדרשת להוכחות על יכולותיה בוויתורים למען השלום. כשרק חלק מהנוגעים בדבר מוותרים, יש מעלה עצומה של ויתור, אך ויתור הוא חלק ממרכבי השלום. כשכל אחד תורם את המרכיב שלו, מתאפשרת ברכת השלום שהכל שמחים ומרוצים בה".

"אלא שפעמים מושגים מושאלים משתרבבים לנושאים שאינם ממין הענין ונוצרים דימויים הרחוקים מהאמת כרחוק מזרח ומערב, והאמת צריכה להיאמר, לא מתוך התנצחות, לא כפטרונות, אך גם לא כנזקקים. הדיון הוא מתוך שאיפה אמיתית לשלום, מתוך רצון לכוננו, מתוך הבנה של מחירו, ומידיעה של הכוונה שבכוחות משותפים ורצון אמיתי השלום המיוחל יושג בכלי המחזיק ברכה הראוי".

"קהילת בעלזא מאז ומקדם מברכת על כל איחוד חלקי היהדות הנאמנה. יש בכך קידוש השם, יש בכך הארת פנים לדור הצעיר, מונעים בכך לשון הרע ורכילויות ושאר מרעין בישין. אך כמו השלום, כן האיחוד, הוא צריך להיות מתוך אחדות פנימית ושלימה".

"קהילת בעלזא המונה בלי עין הרע קרוב לשני רבבות מצביעים, היא שותפה ברעיון הגדול של 'אגודת ישראל'".

במאמר נכתב עוד: "התנועה הוקמה לא כמפלגה ולא כתחרות על משרה כזו או אחרת, אלא כרעיון וככורח של בני היהדות הנאמנה ונתמכה בכל עוז על ידי כ"ק מרן קדוש השם רבינו מהר"א זיע"א ויבדלחט"א על ידי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א"."

"קהילת בעלזא היא שותפה בכירה ברעיון ובכל המשתמע ממנו למעשה. משרה או תיק, מעולם לא היו משאת נפשנו. עניינים אלו הן פועל יוצא מהשותפות שלנו מהרעיון ועד למימושו בפועל".

המאמר המעודן, עובר בשלב זה לטון תקיף: "כל אחד נוטל את חלקו בדין. בין כל שותפים החיים בשלום ואחווה זה עם זה, יש לעיתים חילוקי דעות על ניהול השותפות, על הצורה שבה יש לפעול, במה יש להשקיע יותר ובמה פחות. אך חילוקי דעות אלו אינן קשורות לחלקו של כל שותף ושותף. כל אחד מבין שלזולתו מגיע את חלקו".

לדבריו, "כשמשקיעים בשותפות, לוקחים סיכונים משותפים וכשמרווחים מתחלקים ברווחים. לא קיימת שותפות שבה רק חלק מהשותפים מובטחים ברווחים והסיכונים מושתתים על האחרים. כשחברה חולקת את נכסיה, כל שותף מקבל את חלקו".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

עם זאת, "כשיש חילוקי דעות, ואך טבעי הדבר, יושבים כולם ליד שולחן ודנים בכך. כשחילוקי הדעות מתבררים בצורה נאותה, כפי שעושים יהודים טובים, לא רק שלא נוצר פירוד לבבות, אדרבא, להיפך נוצרת אחדות. השלום המיוחל מושג. כשהדברים אינם מתנהלים כך, אין מציאות אמיתית של שלום. 'קורבנות שלום', הוא מושג נוראי שהיה מי שניסה להטמיע אותו במזרח התיכון ללא הצלחה. כי אין קורבנות שלום. יש ויתורים הדדים מתוך הבנה הדדית, מתוך כיבוד הדדי".

"בכל שותפות יש מימד של אחריות. קהילתנו המעטירה מכירה בכך והוכיחה זאת. אך כפי שאין מציאות של שותפות שבה יש הנוטל מהרווחים ללא קשר לתשואה של החברה, ואת האחרים מותיר להסתדר ביניהם, כך אין מציאות שבה בשם ערכים נעלים של שלום ואחדות מגלגלים אחריות זה על האחר. בשותפות הכל שווים. בהתמודדויות, בסיכונים וברווחים. זוהי שותפות של אמת. של שלום".

בסיום דבריו מבהיר כותב המאמר: "בעלזא ידעה ותדע לוותר תמיד מתוך הכרת חשיבותה, לא כאילוץ. והמפורסמות אינן צריכות ראיה. בעלזא מגיעה תמיד לשולחן הדיונים מתוך הכרת חשיבות עצמה, חשיבותה של האחדות וההכרה בחשיבותו של האחר. ההכרה הזו חייבת להיות הדדית. היא חייבת לבוא לידי ביטוי בכל חלוקה, לא משום שמקום כזה או אחר הוא הקובע, משום שזו היא מציאות של שותפות. אחרת אין זו שותפות, אלא יחס כאל בני חסות".

"ברור שבכל שותפות כל אחד נוטל את חלקו. אך גם לחלוקה יש סדר. והסדר נקבע על ידי השותפים בעצה אחת. אחרת אין זה סדר כי אם אנדרלמוסיה. כפי שהשותפים כולם באגודת ישראל הסכימו שסדר החלוקה עם דגל התורה ישתנה ולא ישאר במתכונתו לעד, משום שיש סדר ומתוך רצון לאחדות ושלום, כך בסיעות המרכיבות את אגודת ישראל אמור להיות סדר מסוים, זהו אותו רעיון. אותה הסכמה. אגודת ישראל על כל חלקיה הפנימה שכדי להשיג שלום ואחדות, בכל פעם מפלגה אחרת תיטול חלק בראש. אין זה מההוגנות להסתמך על בסיס נתונים מלפני למעלה מארבעה עשורים, כשלכולם ברור באופן הכי נחרץ שהם שונו לחלוטין. כדי להיווכח בכך, אין צורך בבחירות פנימיות. לכל קהילה יש את ספר 'היוחסין' וספר הקהילה שלה".