היו שחשבו אתמול (רביעי) שנתניהו פראייר. מבטיח מראש שני תיקים בממשלה, משריין במשבצת שלו נציג ממפלגה מתחרה, ומעל הכל - משקיע שעות על גבי שעות ביצירת החיבור בקצה הימין.
לכאורה, מה לראש ממשלה ולעיסוק בסיפורי סמוטריץ' ובן גביר. רוצים להתאחד, שיתאחדו. רוצים לריב, שיריבו. ראש ממשלה צריך לחשוב על מפלגתו, ולהשקיע בקמפיין שלה. מה הוא בוחש במפלגות אחרות. שיעשו מה שהן רוצות.
המהלכים של נתניהו לאיחוד בימין עוררו גם כעס על התערבותו הגסה במשא ומתן בין המפלגות. בתחילה, סמוטריץ' ופרץ סירבו בכלל להגיע לפגישה שזימן נתניהו, בה רצה לדון ולשכנע אותם להתחבר עם עוצמה יהודית. בלית ברירה, נתניהו הפעיל לחץ על הרבנים מהמגזר הדת"לי, החל מאביו של סמוטריץ' וכלה ברב דרוקמן ובכירים נוספים.
אלא שנתניהו הבין מזמן, את מה שהמפלגות החרדיות לא הבינו עדיין: הבחירות האלו יהיו קשות, והקרב יהיה לא פשוט. במצב שכזה, אין פריבילגיה לקחת סיכונים. במצבי חירום, מהדקים חגורות, כדי לא להתרסק.
נתניהו ניסה להסביר את זה גם למפלגות החרדיות, כדי שגם הן תתאחדנה, אך אלו העדיפו לשחק במשחקי כבוד ומזל.
פתאום היה לחוץ ליהדות התורה להגיש רשימה לפני הזמן. אחרי שהתרגלנו שמגישים את הרשימות בדקה ה-90, פתאום באים ומגישים רשימה בבהילות. העיקר למנוע ניסיונות של איחוד חלילה.
יהדות התורה וש"ס החלו מהדרים לפתע בענייני לוחות זמנים. בעינינו חזינו אמש כיצד נראית "פזיזות מהשטן".
נתניהו התייחס לפיצול בימין כאל מצב חירום, שדוחה הכל. הוא ביטל פגישה עם פוטין במוסקבה, בכדי לטפל בפיצול בימין. לא פחות.
המרחק בין הרב פרץ לבן גביר, גדול הרבה יותר מהמרחק בין גפני לדרעי, אך למרות זאת הם גילו בגרות, ובעיקר אחריות. אבל אצלנו מעדיפים להיתפס על סוג החליפה או שם המשפחה, במקום לרוץ יחד ולהבטיח ייצוג מכובד בכנסת, בכל מקרה.
נקווה שלא נתעורר אחרי הבחירות, בבוקר ה' ניסן, ונגלה שנשארנו רק עם מפלגה חרדית אחת, בעוד השנייה נמחצה ונמחקה, בלחץ קמפיין ה'געוואלד' של נתניהו והליכוד, מפני עליית השמאל.
הציבור רוצה אחדות. הציבור ציפה לאחדות. נקווה שהציבור לא יעניש את המפלגות החרדיות, על כך שהן רצות בנפרד.