הגאון רבי משה הלל הירש  (צילום: יעקב נחומי - פלאש 90)
אאא

מקומות העבודה של נשים חרדיות, היא סוגיה מורכבת שהעסיקה השבוע את בכירי הרבנים הליטאים, שהתכנסו לכינוס חירום יחד עם מנהלי הסמינרים והורי הבנות, על מנת לקבוע תקנות וכללים מחודשים לבנות צעירות הנישאות ומקימות את ביתם על אדני התורה והיראה.

ל'כיכר השבת' הגיעו דבריו החריפים של חבר מועצת גדולי התורה, ראש ישיבת סלבודקא, הגאון רבי משה הלל הירש, שדיבר באריכות על הסכנות והמכשולים והבהיר כי למרות זאת - כיום, אישה חרדית לא יכולה לעבוד רק בהוראה.

"בהתחלה, הרבה שנים, עיקר העבודה של האישה היה הוראה", פתח ראש הישיבה את דבריו, "אז לא היה שום בעיה. השעות וגם העבודה התאימו עם חיים של אברך כולל. היום, שאין מספיק בגלל ריבוי של האברכים, אין מספיק בהוראה, היה מוכרח להרחיב את הלימודים גם בבית יעקב כדי שהבנות לא יברחו מבית יעקב למקומות אחרים באקדמיה, ללמוד על דברים שצריכים ללמוד כדי להשיג עבודה חוץ מהוראה".

ראש הישיבה סיפר על שלל הבעיות במקומות העבודה: "מצד אחד יש בעיות גם בלימוד עצמו, לפעמים גם במקומות עבודה. מצד שני אם אין את זה, אין כוללים, זה נקרא שעת הדחק. היה מוכרח לרבנים לעשות איזה החלטות מה מותר ומה אסור. היו צריכים הרבה מחשבה איך לעשות את זה".

"יש באופן כללי 3 קטגוריות שצריכים להיזהר ביחס למקום עבודה. א. הקשר עם גברים כמו שאנחנו יודעים מר' אהרון לייב. (הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. א"ר) קשר ממושך עם גבר שיושבים ומתכננים תכניות, יום אחרי יום, זה מאוד מסוכן, יש סיפורים על סיפורים, על זה, סיפורים שאף אחד לא יודע ולא יצא, מדברים שבלב, ורק יחידים יודעים".

"דבר שני", הוסיף ראש הישיבה והתריע, "הקשר עם המקום באופן כללי, יושבים עם עובדות חילוניות, שומעים הסיפורים שלהם. עצם הדבר ששומעים סיפורים לא יפים על החיים שלהם, זה לפעמים גורם דברים לא טובים. לפעמים שומעים כאילו החיים שלהם טובים, כאילו זה לא נורא חיים חילוניים, לפעמים שומעים כפירה וזלזול בדרכנו.

"הדבר השלישי זה עומס העבודה, בין בכמות בין באיכות. כל הזמן צריכים לחשוב על זה, זה גורם שהבת למעשה לא בבית כל כך. חלק גדול מה שאמא צריכה לעשות - היא לא עושה, וגם הרבה פעמים זה משנה את הבת, בית יעקב. אפילו אם היא לא תחלל שבת, אבל יהיה שינוי איך היא מתלבשת, איך היא מדברת. הבת עם העדינות שלה והקשר לקב"ה שלה - זה יורד מאוד מאוד".

"יש כמה בנות שהולכות לבד, בלי דרך הסמינר", המשיך הגרמ"ה, "אסור לאבא להתפתות לצורך פרנסה. יש זמנים שאף על פי שמדובר בצורך פרנסה אלו זמנים של ניסיון שצריכים לקום וללכת. מה יהיה עם פרנסה? הקב"ה ייתן. דבר שיש איסורים בזה זה לא השתדלות, האבא צריך להיות חזק, להסביר לחתן ולבת כי זה לא המקום".

חבר המועצת הוסיף ואמר כי "חלק מהבעיה זה רמת החיים שאברכים לקחו על עצמם, שמחייב פרנסה גדולה. אם היו יורדים קצת מרמת החיים ולא היו צריכים פרנסה כל כך גדולה, היה שייך ללכת למקומות עם פחות פרנסה אבל פחות סכנות. אפילו אלו שעובדות והיו מציעים להם חצי יום בלי פרנסה גדולה, האברכים לא נותנים ורוצים כל היום. חלק מהבעיה זה מהבית עצמו. אם כולנו נהיה בערנות ונעשה כמה שאפשר, אז הכל יהיה על פי דרך התורה".