אאא

כמעט והגענו לישורת האחרונה.

שבועות של קרצופים ושפשופים מגיעים לסיומם. הפנלים קיבלו מקום של כבוד. בין האריחים התגלו כמקום מסתור לאבק ואולי אף לפרורי חמץ. מסילות התריסים והחלונות. מעל לארונות ובעומק הבוידע'ם, אין מקום שיד עקרת הבית וסמרטוטיה לא הגיעו לשם.

ריחות חומרי הניקוי. שצף הקצף סמרטוטים מונפים. שואבי אבק נשמעים כבמקהלת ניקיון אזורי. לאחר שנשות ישראל החרוצות סיימו את השאיבות בבתיהן, ירדו הגברים לנקות את רכביהם ורכבי שכניהם, ותחת כל עץ רענן וחניה פנויה ניתן למצוא "שטיפת מכוניות מכשירה לפסח".

הפזמונאים שמזמרים כי "אבק הוא לא חמץ " וכו'.

מאידך, המצדדים בחשיבות הניקיונות והקרצופים. כידוע אמרתו של סנגורן של ישראל שהקרצופים והשפשופים הינם כתקיעות השופר בר"ה. ההשפעה על הדורות הבאים בזכרם את ההשקעה על משהו חמץ חילחלה בליבם וגם במצבים רוחניים ירודים נלחמו על שמירת חג הפסח כהלכתה.

אלו לצד אלו כבר זוקפים את גוום, ומביטים בעיניים טרוטות ועייפות על הבית שהולך ומקבל צורה של פסח.

ולצד מערך הניקיונות והסדר בבית, מתמשך לו מסע קניות מפרך. גיהוץ אשראי שמסתחרר מרוב שיוצא ונכנס מהארנק.

אברכים. בני תורה וכל עמך ישראל מקפידים על "ושמח את אשתו" ודואגים לבגדים חדשים ותכשיטים נאים. הם עצמם ממתינים בסבלנות אין קץ בתורים הארוכים המשתרכים אצל הספר. בסופר. במרכזי הקניות. בהגעלת הכלים. ובכל מקום שקשור איכשהו לחג הפסח.

צעירים ומבוגרים נראים ברחובות העיר כששקי תפוחי אדמה. בצל. מיץ ענבים וכל-טוב "קמחא דפסחא". מכירות שכונתיות או קהילתיות. מכירות מסובסדות וחד פעמיות בידיהם.

ערב פסח. ככל שמתקרבים ליעד, האווירה נכנסת להילוך גבוה.

מה עוד יש להספיק? מה עוד יש לסיים? ניתן לחוש את המתח באוויר.

עד כאן ה(ת)קפה א' של ערב פסח.

 • • •

לליל הסדר חזרנו מבית הכנסת כשמחצית מרזרבת האנרגיות כבר בוזבזו על הניסיונות להשכיב את הילדים בצהריים, ומניסיונות כושלים להירדם ולאגור כח לקראת הלילה הגדול והארווווך...

מי יושב איפה? מי ישב על-יד מי? נווו, לך תשטוף את הגביעים לקידוש. תמזוג את היין.

קדש- אות הפתיחה הגיע. לאחר שכל אחד מצא את מקומו והבין את תפקידו שנפל עליו בפתע פתאום. אלא מיד עם סיום השהחיינו החלה להתפתח 'שפת הסימנים' נו-אוו הסיבה. אהה. נו נו. ואז סימון עם האצבע לשתות בהסיבה שמאלה ולא ימינה. לכיוון השני סימון עם העין שלא יישפך יין על החולצה החדשה שאמא קנתה בכוחותיה האחרונים.

ורחץ. כרפס. יחץ- ממשיכים בסדר. וכשמגיעים למגיד, כבר חשים את קושי השעבוד של ערב פסח. חלק מהעיניים נעצמות. הצעירים מביעים חוסר עניין בטקסט המתמשך, ומחפשים עניינים אחרים. הצעירים כמו גם המבוגרים יותר חשים את הרעב המקרקר, מזה כמה ימים שלא באה ארוחה נורמלית לפיהם.

האבא- כמנהל הסדר מנסה להעביר רעיונות תוך כדי ניסיון להשליט סדר בשולחן.

לקראת סיום ההגדה ישנה "התעוררות גדולה". שוב בשפת הסימנים מזכירים לכולם לשתות בהסיבה.

רחצה. מוציא-מצה. מרור וכורך- הינם מנת הפתיחה שולחן עורך. הפתיחה שטומנת בחובה מתח. כן כזית, לא כזית. בנשימה אחת או שאפשר עם הפסקות.

חייבים לסיים הכל? אסור לשתות באמצע?

ובשולחן עורך- מרתון אכילה. עקרת בית שבה לתזז בין המטבח לסלון בהגשת המאכלים לפינוי הצלחות. שכן בעה"ב דוחק "חצות-חצות- אפיקומן"

וכשמגיעים לנרצה, הבית נראה כמו "חד גדיא" הוא ינקה. הוא יפנה. הוא התחיל, והוא נרדם.

 • • •

אז איפה אתם בליל הסדר???

אף אדם אינו רוצה למצוא את עצמו בליל הסדר בצורה שכזו.

על מנת לערוך "סדר ליל הסדר" כראוי וכיאה, יש להיצמד לכלל אחד פרט להרבה תפילות, הכלל הוא: "תיאום ציפיות"

1. תיאום ציפיות מול עצמי- מה אני מצפה מעצמי בלילה הקדוש הזה.

להקדיש את הזמן לרעיונות וחידושים ששמעתי בדרשות כאלו ואחרות. סיפורים שקראתי בעלונים מזדמנים או אפילו ישבתי והכנתי?

לא לוותר על קוצו של יו"ד בכל הנוגע לכזיתים וכביצים. שיעורים וזמנים נוספים?

או בעצם להשקיע את עצמי בשביל הילדים- לקיים מצוות "והגדת לבנך" כהלכתה?

אל לנו לשכוח כי עיקר מצוות הלילה הוא סיפור יציאת מצרים!!!

2. תיאום ציפיות מול בני הבית- חלוקת תפקידים מבעוד יום, כך שכשיגיע ליל- הסדר יידע כל אחד מה מצופה ממנו במסגרת התפקיד שקיבל על אחריותו.

3. תיאום ציפיות מול הילדים- מתי יושבים במקומות במהלך הסדר, ומתי יוצאים לשחק. מי שואל ראשון מה נשתנה, ומי אחריו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מתי אומרים דבר תורה- סיפור או רעיון על ההגדה. במהלך קריאת ההגדה, או אולי עדיף במהלך שולחן עורך?

הכנה נכונה מסייעת לכך שהכל יתנהל על הצד הטוב ביותר.

ככל שנתכונן נכון יותר, נמצא את עצמנו יותר בליל-הסדר, ולא בלילה שצריך להשליט סדר.

וכשישאלו אותנו אחר-כך "איפה הייתם בליל הסדר"? נוכל לענות בשמחה הייתי עם המשפחה. חווינו יחד את ליל- הסדר כחוויה מרוממת. חוויה מכוננת.

ויה"ר שנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים בבית מקדשנו עוד בשנה זו...

  • יהושע בוקסבוים - מחנך. מלווה ויועץ רגשי, וחבר איגוד ענ"ף