יש רק שני נושאים שחז"ל הזהירו לא להתעסק איתם ללא מומחיות. אפילו רבנים הוזהרו – "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עימהם!" (קידושין ו, א).
האזהרה החמורה הזו, הדהדה בעיני כשקראתי את הכתבה ב'כיכר השבת' – על הפרשה העגומה של סרבן הגט, הרשי פריד. מדהים עד היכן הרחיקו חכמינו לראות. הנה לנו מקרה - שמי שלא בקי בו יכול לטעות.
במשך אלפי דורות, רבנים וגאונים, רעדו לפני שהתעסקו בעניינים של גיטין ועגונות. אזהרת רבינו המחבר בשולחן ערוך ניצבה כמו להט חרב בפני כל רב, "שבקל יכול לטעות ויתיר את הערוה וגורם להרבות ממזרים בישראל".
האמת, שלעולם לא הייתי חושב שנכון לפתוח סיפור שכזה ברשות הרבים, אבל אחרי שהכתבה הופיעה בריש גלי ובה הושמעה גירסת הרשי פריד כנגד עמדת בית הדין הגדול, אין מנוס אלא להתייחס לפרטים ולהסביר במה דברים אמורים.
"התפתחות", זעקה הכותרת, "המעגן טוען – 'הגט מוכן בבית הדין'". בגוף הכתבה סופר סיפור 'תמים': "הרשי פריד, שהוכתר בשנים האחרונות כבעל המעגן את אשתו והוחרם בשל כך, הפקיד את הגט המבוקש בבית דין בניו יורק - אך תוהה מדוע היא אינה באה לקחתו".
סופר גם שיש על הסרבן 'חרם' מצד בית הדין הרבני הגדול, בשל היותו מעגן את אשתו. אלא שכפי הנטען הסרבן "החליט לפני מספר חודשים להפקיד את הגט בבית דין בברוקלין שבניו יורק, בשם 'בית יוסף'. דייני בית הדין קבעו כי יש להסיר את החרם ואת הסנקציות מעל הבעל".
כמי שמתעסק כבר קרוב ל-17 שנים בבתי דין בארץ ובחו"ל, אני יכול להעיד שלפנינו מקרה קלאסי של עיגון אישה נוראי. של עוולה ושל עיוות דין עגום. יש כאן כמה פרטים שחשוב להבין:
א. בניגוד לטענות הסרבן, לא ממתין לאשתו שום גט! כל מה שממתין לה זאת הזמנה לבוררות ממונית באותו בית דין ניו-יורקי, כאשר על פי הטענה – אם וכאשר תסתיים הבוררות, כפי שיבקש הבעל, האשה תקבל גט. (צריך לדעת, שבכל בוררות, הולכים אחר הנתבע ואין שום סיכוי שאותו בית דין אמריקאי שפועל בשיתו"פ עם הבעל, יחרוץ את גורל אשתו).
ב. אין דבר כזה גט מושלש! – חשוב להבין שלמעט מקרים נדירים ביותר, בכל בתי הדין בעולם לא משתמשים באופציה של השלשת גט. יש כאן חששות הלכתיים מסובכים. (בפרט במקרה של סרבן סדרתי, שבכל רגע יוכל לטעון שהוא ביטל את הגט בפני עדים). אשר על כן, כל הטיעונים על גט מושלש, הם הבלים. זו לכל היותר חתיכת נייר שאין לה שום משמעות הלכתית.
ג. אין בית דין מבטל דברי חברו! – כמי שכיהן עשרות שנים בבית דין בקהילת וינה, יכולני להעיד שבכל בית דין בעולם, לא מתייחסים לתיק שכבר נידון ונפסק בבית דין אחר. כל רב בעולם מבין, שכשבא אליו אדם שדינו כבר נפסק (במקרה זה בשתי ערכאות שונות של דיינים), יש לו כוונה להתל ולמשוך זמן ולעגן את אשתו.
מסיבה זו התנהגות בית הדין הניו-יורקי תמוהה למדי. עצם ההסכמה שלהם להיכנס לדיון שכבר נפסק על ידי הרבנים הבכירים במדינת ישראל - וגם זאת אחרי תהליך ארוך ומייגע של 4 שנים - תמוהה ומסוכנת מאוד. יש בכך גרימת עוול נוראי לאשה כשרה, וסיוע לסרבן גט מתוחכם ועיקש. יש להצר על כך.
ד. בית הדין לא השיב לטענות! – למרות כל הכשלים שהיו בעצם הדיון של בית הדין האמריקאי, אותה אשה מדוברת שיגרה מכתב תשובות מפורט, אלא שבמפתיע (או שלא) בית הדין הניו-יורקי התעלם ולא השיב לה עד עתה. (אני אומר זאת ומגובה במסמכים שבידי).
כאמור, מעולם לא הייתי נדרש לפרסם את הדברים האישיים הללו בפלטפורמה ציבורית. אך מאחר ועמדת הסרבן פורסמה בהבלטה, חושבני שאין ברירה אלא להביא את העמדה שכנגד, ולחזור שוב על פסק דינם של בית הדין הגדול בירושלים, שפסקו כי "הרשי פריד הוא אחד מסרבני הגט הקשים ביותר עמם מתמודדת מערכת בתי הדין הרבניים. מדובר בבעל המעגן את האישה שנים רבות ומסרב להוראת בית הדין לשחררה באמצעות תרגילים ואמתלות שונות במקום לשחררה מעגינותה באופן פשוט ומיידי. אנו קוראים להרשי פריד לשחרר את אשתו ללא דיחוי ולתת לה גט באופן מיידי וללא הצבת תנאים ודרישת עם התניות שונות".
החרם בעינו עומד, והרחקות שהוטלו עליו, אין להם התרה עד שלא יבוצע פסק הדין עד הסעיף האחרון. ויה"ר שיאמר ה' די לצרתם של עגונות ישראל באשר הם.