אאא

כמידי שנה במה שהפך כבר למסורת של ממש, מוציא הזמר והיוצר ארי גולדוואג, בימי ספירת העומר אלבום אקאפלה עם מיטב הלהיטים שלו ושל אחרים בגרסה שכולה קולות בלבד. השנה יצא האלבום השישי בסדרה אותה מקליט גולדוואג בעצמו באולפן הביתי שלו כשהוא אחראי לכל שלבי ההפקה והביצוע.

ארי גולדוואג הפך בשנים האחרונות לאחד המלחינים המצליחים בעיקר בשירים המשלבים עברית דוגמת "יש תקווה", "עברי אנוכי" והלהיט הגדול האחרון שלו "לא נפסיק לרקוד". גולדוואג בוגר להקת הילדים של ירחמיאל ביגון "פרחי מיאמי", מבצע בעצמו את חלק משיריו והאחרים הפכו ללהיטים בביצועם של זמרים אחרים שהבולט שבהם הוא בני פרידמן.

האלבום החדש של גולדוואג מושקע יותר מבחינת הקולות אל מול קודמיו כשהוא מצליח הפעם לתת גרוב טוב יותר גם לשירים המהירים אותם בחר לבצע. 

השירים אותם בחר גולדוואג נעים בין להיטים עכשוויים שלו ושל אחרים וגם להיטי עבר דוגמת הביצוע המעולה ל"רצה" להיטו של דדי גראוכר לפני כ-25 שנה בלחנו של יוסי גרין שזוכה לביצוע מלא באורך למעלה מ-8 דקות, זכר לימים בהם יצירה מפוארת יכלה להיות גם להיט.

אחת הבחירות המשובחות של גולדוואג הוא שירו היפיפה של ברי וובר "ריבון" בלחנו של יוסי מולר. השיר זוכה לביצוע מלא רגש של גולדוואג שחושף בשיר כמו באלבום כולו את שירתו הנעימה.

כמידי שנה הוציא גולדוואג גם קליפ ווקאלי ללהיט מתוך אלבומו האחרון - "חיוך" שיר באנגלית אותו כתב והלחין בעצמו.

נכון שיכולות ה'ביטבוקס' של גולדוואג עדיין אינם ברמה המוכרת לנו מלהקות הווקאל האמריקאיות או מאמנים ישראלים דוגמת 'כיפה לייב' ויונתן שטרן אבל גם בתחום זה ישנו שיפור כאשר הגרוב כולו מהודק יותר באלבום החדש. הייתי מציע לגולדוואג לשבור מעט את הקונספט בו הוא עושה הכל לבד ולרתום לאלבום הבא אמן ביטבוקס שיהפוך את האלבום למושלם לגמרי.

בכל מקרה, האלבום החדש נעים לאוזן ומעביר תחושת נינוחות ושלווה. גולדוואג שנגמל באלבומים האחרונים משימוש צווחני בקולו, נשמע פשוט נהדר ובהחלט ממלא בצורה טובה את משבצת המוזיקה לספירת העומר.