אאא

1.

השורות הללו נכתבות עם עלות השחר של בוקר רביעי. בערך ארבע-עשרה שעות לפני פקיעת המנדט שניתן לבנימין נתניהו מהנשיא להרכיב ממשלה. נכון לעכשיו, נראה שישראל צועדת לבחירות. אבל גם אם ברגע האחרון תימצא הנוסחה הגואלת וליברמן יתקפל, עצם המחשבה על פיזור הכנסת חודש וחצי אחרי שהושבעה רק בגלל יריבות פרסונלית בין שני פוליטיקאים מקוממת.

במדינה אחרת, ביקום מקביל, בישראל של שנות האלפיים המוקדמות ושלפניהן, ראש מפלגה שמקבל היה מנשיא המדינה מנדט להרכבת הממשלה ונכשל בכך היה נוסע לנשיא ומחזיר את המנדט שניתן לו. לא כשלאותו אחד קוראים בנימין נתניהו.

הוא יודע, כולם יודעים, שבדקה אחת כל המגה משבר שהתחולל כאן במהלך השבוע היה נפתר. ליברמן היה מתקפל והממשלה הייתה מוקמת עם חוק הגיוס כפי שהנציגות החרדית ביקשה. המטרה היא 'רק לא ביבי'. האם היא מוצדקת או לא זאת שאלה אחרת. אבל כשברור שזה האיש ולא האישיו (חוק הגיוס) המשמעות היא שנתניהו כשל בהרכבת ממשלה והמנדט צריך לחזור לנשיא. הדמגוגים מהליכוד זועקים חמס על כך שאילו ידעו בוחרי ליברמן שכך ינהג לא היו בוחרים בו. זהו שקר. מי שהפיל את הממשלה הקודמת והביא לבחירות זהו ליברמן. היריבות שלו עם נתניהו ברורה והבוחרים שנתנו בו את אימונם הם גרעין קשה של ציבור דוברי רוסית שילך איתו באשר ילך.  

אין דרך אחרת להגדיר זאת: מדינה שלימה נגררת (או שהייתה כפסע מלהיגרר) לבחירות מיותרות, בעלויות של מיליארדי שקלים, תוך שיתוק מוחלט של המערכות, רק בגלל שבנימין נתניהו טרם שבע משלוש עשרה שנות שלטון. זה כל הסיפור. אין לשורת המסקנה הזאת שום קשר לחלקו הדומיננטי של ליברמן באנרכיה שמתחוללת לנגד עינינו. ברור שמי שהתחיל בכך הוא ליברמן. אבל אלו כללי המשחק הפוליטיים. כשיריב פוליטי משתמש בכוחו כדי למנוע ממישהו להקים ממשלה החוק מבקש ממי שלו ניתנה ההזדמנות וכשל במשימה לזוז לצד ולתת למישהו אחר לנסות לעשות זאת.

אז לפני שנפתחת מערכת הבחירות באופן רשמי (אם בכלל) וכולנו נסחפים שוב בצונאמי האדיר של הדיס-אינפורמציה. רגע לפני שאנחנו שוכחים כבר מי אמר מה ומתי והופכים שוב לסטטיסטים במערכת התעמולה השקרית, צריך לזכור ולשנן: ישראל הולכת לבחירות רק מפני שכרגיל נתניהו דואג לנתניהו. לא אנחנו אומרים את זה. הוא עצמו אומר את זה. בקולו, בקולם של נושאי כליו, ובהודעות לתקשורת שנוחתות אצלנו הכתבים אחת לכמה דקות.

כשהוא מאשים את אביגדור ליברמן באינטרס אישי ובפסילה פרסונלית הוא בעצם אומר: אני מבין את מה שכולם מבינים. אילו היה זה מישהו אחר מתנועת הליכוד הממשלה הייתה קמה ולא רק אביגדור ליברמן היה מצטרף אליה, אלא - שלפחות על הנייר - גם כחול-לבן ומפלגת העבודה היו מסכימות להצטרף לממשלת אחדות בראשות הליכוד. אדם הגון היה חוזר לנשיא ומאפשר לחבר אחר ממפלגתו להרכיב את הממשלה. אבל חודש וחצי אחרי שהכנסת הושבעה היא שוב מתפזרת. חברי כנסת חדשים שרק כעת באו למליאה נרגשים, גדושים במוטיבציה ובאנרגיות חיוביות לקדם דברים לטובת כלל הציבור נאלצים כעת לעמוד לבחירת העם עוד לפני שלעם יש בכלל אפשרות לבחון האם הם ראויים בשנית לאמונו.  

2.

חברים, זהו הסיפור. הדם אומנם רותח על ליברמן שמצא בחרדים קרקע פורייה להחזיר אליו (אולי) מנדטים אבודים, אבל במציאות כ-ו-ל-ם יודעים שחוק הגיוס זה התירוץ. המטרה היא נתניהו. אפשר לאהוב את זה ואפשר ממש לכעוס ולרקוע ברגליים אבל זו הפוליטיקה, והנציגות החרדית נשלחה להתבוסס בביצתה למטרה אחת: שמירת עולם התורה בארץ ישראל. אה ותו לא. היא לא נמצאת שם כדי לדאוג לעתידו הפוליטי של בנימין נתניהו. לכן, את חיצי הביקורת על סבב בחירות מיותר (שיהיה או שכמעט היה) צריך כעת להפנות למי שהפך את תפקידו למבצר איש ומשפחתי ומסרב לפנותו.

רבים הסיכויים שגם אם היה מחזיר נתניהו את המנדט לנשיא ריבלין אף מועמד לא היה מצליח לכונן ממשלה. לא מהליכוד ובוודאי שלא מכחול-לבן. גדעון סער ויתר היריבים שממתינים לרשת את נתניהו פוחדים עד אימה מכל ניסיון לקורא עליו תיגר. זהו דבר שטרם נראה כמותו בפוליטיקה הישראלית. נתניהו עצמו יוכיח. בימיו הגדולים של אריק שרון, לפני ואחרי התנתקות, כשבסקרים שרון קיבל מעל 40 מנדטים נתניהו אתגר אותו במרכז הליכוד שוב ושוב. הוא אומנם כשל בהצבעות אבל לשרון היה יריב פוליטי נחוש שלא וויתר. מבלי ששמנו לב, הפך ראש הממשלה למעין מנהיג רוחני שאיש לא מעז לערער על סמכותו. השרים וחברי הכנסת בליכוד משותקים מפחד ואימה ואינם מצליחים לדרוש מראש מפלגתם לאפשר למישהו אחר מטעמם להרכיב ממשלה.

מה רע למשל בגדעון סער? איזה אסון יהיה אם ישראל כץ או גלעד ארדן היו מתמנים לראשי ממשלות? יש להם קילמוטרז' ארוך בתפקידים שונים בממשלה ואין סיבה שלא לאפשר לדם חדש לזרום בבלפור. בעולם העסקי וגם בשירות הציבורי, כל 4-5 שנים מתכנס הדירקטוריון כדי לבחור מנכ"ל חדש. אין לתהליך הזה שום קשר למחזור הכספי או למצב המניה בבורסה. חילוף חומרים זהו דבר קריטי לחברה חפצת חיים. לחברה עסקית וקל וחומר לחברה אזרחית. ריבוי הזמן בתפקיד מנוון ומעייף.

שלא יספרו לכם סיפורים. לנתניהו אין כוחות-על שיכולים לאפשר לו לנהל מדינה תוך כדי עיסוק במצבו המשפטי וכשבמקביל הוא מנהל קמפיין פוליטי. כבר שנה שהוא עושה את שלושת הדברים האלה יחד. אין סיכוי שמשהו מהם לא נפגע. וכשמתרשמים מהאובססיה שאינה יודעת שובע לשרוד בתפקיד המסקנה מאד ברורה: המדינה, כלומר אנחנו האזרחים, נפגעים מכך.    

הבעיה היא שהפחד משתק לא רק את חברי הליכוד. גם כחלון שבבחירות הקרובות היה מילימטר מלהישאר בחוץ, אחוז אימה ואינו מסוגל לקום ולמנוע בגופו הליכה נוספת לבחירות. הוא מתאבד כעת בשביל מי שרק לפני כמה שנים דחק אותו החוצה מהליכוד.

למי ששכח נזכיר שבערב בחירות 2013 הודיע במפתיע משה כחלון שהחליט לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים. המהלך הזה היכה בתדהמה את המערכת הפוליטית ובעיקר את בנימין נתניהו שחשש מאד שזה יפגע בו אלקטורלית בבחירות. כחלון היה אז בשיא הפופולריות שלו אחרי רפורמת הסלולר המהפכנית שביצע כשר תקשורת ועזיבה שלו הייתה פוגעת בקמפיין. המניע להחלטתו על פרישה מהחיים הפוליטיים הייתה מאותה סיבה שגדעון סער החליט לעשות זאת. מהרגע שבבלפור זיהו שהשניים צוברים פופולריות עשו שם הכל כדי לתקוע להם מקלות בגלגלים. בהמשך השיטה הזאת עבדה גם מול ישראל כץ ויולי אדלשטין אבל מי זוכר. בכל אופן, כדי למנוע את רוע הגזירה, נתניהו זימן בבהילות מסיבת עיתונאים בלשכתו וכשלצידו ניצב משה כחלון הבטיח למנותו אחרי הבחירות לעמוד בראש מינהל מקרקעי ישראל. אז הבטיח. הבחירות עברו, נתניהו ניצח וההבטחה כמובן שלא מומשה.

3.  

כעת נתניהו צריך אותו שוב. אם לא היה דואג לשריון לכחלון ערב הבחירות הוא היה מצביע נגד ההחלטה לפיזור הכנסת ואז המנדט יחזור לנשיא ומה אתם יודעים, ריבלין, שומו שמים, יעלה בדעתו לממש את סמכותו ולהטיל על אדם אחר מ-ה-י-מ-י-ן את המועמדות לתפקיד. כחלון שחושש מאד מבחירות נוספת ומבין שהפעם אין סיכוי שיעבור את אחוז החסימה חיבק את ההצעה בשתי ידיים. רק מה הבעיה?! בשולי הרשימה יש כמה חברי כנסת ממורמרים שיידחקו כעת לאחור וייתכן שאחרי סיבוב קצר בכנסת לא יחזרו אליה.

מה עושה נתניהו?! גם לכך יש פתרון. הוא מזמן אותם לשיחות אישיות בלשכתו ומבטיח להם תיקון נרחב לחוק הנורבגי שיאפשר להם להיכנס גם לכנסת הבאה. ספק רב אם אפשר לבנות על הבטחות של נתניהו ערב הבחירות. תשאלו את בצלאל סמוטריץ' שקיבל הבטחה מפורשת לתיק המשפטים וכעת נאלץ לעשות שרירים במו"מ הקואליציוני כדי לממש הבטחה שכבר ניתנה לו. ואם כך, איזו סיבה יש לאלו שנמצאים בתחתית הרשימה להידחק אחורה כדי שכחלון יוכל להיכנס במקומם לכנסת? אז אין סיבה ובכל זאת האימה משתקת וההחלטה על השריון עברה בקלות ובקול דממה דקה.  

4.

מה עובר על אביגדור ליברמן? כולם שואלים. עזבו את ההתגלחות המוזרה שלו על הציבור החרדי שבמשך שנים רק סייע לו פוליטית (ע"ע תמיכת ש"ס במשה ליאון בריצתו הראשונה למרות סיכוייו הקלושים). איזה רווח הוא מבקש להשיג בתמיכתו בבחירות חוזרות? הרי ללא ספק בנימין נתניהו ישוב אחריהם מחוזק הרבה יותר ממה שהוא היום. שהרי מלבד ציפוף השורות שיתרחש במחנה הימין כדי להבטיח את המשך שלטונו הוא ללא ספק יגרוף גם את קולותיהם האבודים של בנט ופייגלין. גם אם השנים יחליטו להתמודד אין להם סיכוי לצלוח את אחוז החסימה. כהייטקיסט מבטיח, נפתלי בנט יודע ששום משקיע לא ישים בשנית את כספו על סטרטאפ שכשל. לכן, ההערכה של נתניהו השבוע שבבחירות הבאות הליכוד יקבל מעל 40 מנדטים כבר לא נשמעת מופרכת.

קשה להאמין שכל הסאגה הזאת מתרחשת (אם תתרחש) רק כדי להעניק לליברמן עוד שלושה ארבעה מנדטים. הוא לא ישיג שום הישג נוסף מזה שכבר יש לו. ואם נתניהו יצליח להקים ממשלה בלעדיו, גם אם זו תהיה ממשלה צרה הוא יעדיף לעשות זאת וגם אם לא, בוודאי שיצרף את ליברמן אליה כסרח עודף ולא כלשון מאזניים.

ולכן לכל השאלות שנשאלו השבוע על הרציונל שעומד מאחורי ההתנהלות של ליברמן התשובה מאד פשוטה: אין שום רציונל. אילו היה פועל עם הגיון, היה מתנגד לחוק לפיזור הכנסת ומאפשר לנציג אחר מהליכוד או מכחול לבן להקים ממשלה. או שבכלל מלכתחילה היה חובר לכחול לבן ולפיד ומקים ממשלה חילונית שתקדם את חוק הגיוס. עצם העובדה שנמנע מלעשות זאת מעידה שלא הגיוס עומד על סדר יומו. ליברמן התעקש כל הדרך להעניק לנתניהו את המתנה שביקש ממנו: תמיכה בחוק לפיזור הכנסת כשהוא מתחייב שלא לחבור לשום גורם אחר בליכוד או מחוצה לו. הוא עושה זאת בידיעה ברורה שבבחירות הקרובות הליכוד עומד להקצות עשרות מיליונים לקמפיין אגרסיבי ברחוב הרוסי שיילך לו על הראש.

לא צריך להיות ספקולנטור גדול  כדי לומר כבר כעת בוודאות שאם אכן ייערכו בחירות חוזרות (מזכיר לכם: הטור נכתב בשעות הבוקר המוקדמות של יום רביעי) ליברמן ישוב לכנסת הבאה מוחלש פוליטית. גם אם יתחזק אלקטורלית בסיעות החרדיות תהיה התגייסות חירום וכך גם בליכוד והתוצאה תהיה שהוא בוודאות כבר לא יהיה לשון מאזניים. לכן, בזמן ששורות אלו נכתבות נראה שאכן הולכים לבחירות אבל ההיגיון מסרב להאמין שכך אכן יקרה.

ובשולי הדברים יש משהו מקומם ומרתיח כשמנתחים ברטרוספקטיבה את יחסיו של ליברמן עם החרדים. לאורך השנים ניהלו איתו גם הרב ליצמן וגם הרב דרעי יחסים קרובים. דרעי נחשב ממש לחבר אישי. אבל תמיד, ברגע האמת, זה מעולם לא בא לידי ביטוי, וגם כשיכול היה לסייע הוא לא עשה זאת.

תיקחו למשל את יחסיו עם יו"ר שס אריה דרעי. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בשנת 2013 התמודד לראשונה משה ליאון לראשות העיר ירושלים. אריה דרעי שהיה אז בראשית הקאמבק הפוליטי שלו נטל סיכון גדול כשניאות להיעתר לבקשת חברו ליברמן – פטרונו של ליאון – ולתמוך בו במרוץ לראשות העיר. לאון כשל באותן בחירות ודרעי ספג ביקורת קטלנית בעיתוי מאד לא נוח מבחינתו. זה קרה אחרי שחודשים ספורים קודם לכן ביקש דרעי את עזרתו מול ברית האחים בנט-לפיד וסורב. זה לא מנע ממנו לסייע לחברו. גם הפעם עשה שר הפנים מאמצים כבירים כדי להביא לפשרה. המחלוקת בסוף נפלה על עניין שולי וסמנטי מבחינתו של ליברמן. לא משהו שהיה מציג אותו כמי שהתקפל. ואף על פי כן שום דבר בחברות האישית לא סייעה.

5. 

במוצאי שבת האחרונה (מי כבר זוכר?!) הפגינו עשרות אלפים נגד מה שהם מכנים בניית מבצר משפטי לראש הממשלה. לא ניכנס כאן לוויכוח האם יש אמת בחרדה שהם מביעים ו"בתהליכים שהם מזהים". אבל חשוב להקשיב לחלקם לפחות.

כמי שנוהג פעם לפעם לרדת לשטח הגעתי להפגנה כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי. כמובן שבשל השבת שיצאה מאוחר הספקתי להגיע רק בסיומה, בכל אופן ההתרשמות שלי הייתה שלא ניתן להתעלם ממי שנוכח בה. כן, גם אם הם מיעוט. לא היו שם רק אנרכיסטים משמאל או רודפי ביבי. השתתפו בה משמנה וסלתה של החברה הישראלית. פגשתי שם מכרים בכירים מעולם ההייטק והמשק הישראלי לצד פרופסורים מובילים במערכת הבריאות בישראל.

אחד מהם הוא דר' גיורא ירון, יו"ר חב' איתמר מדיקל. מבכירי ההייטק הישראלי ומי שנחשב לאחד מאבות תעשיית החדשנות הטכנולוגית בישראל. הוא אחד המשקיעים הגדולים בתחומי מחשוב וטכנולוגיה רפואית, וברזומה שלו רשומים בין היתר שישה פטנטים ומעל לעשרים מאמרים מדעיים פורצי דרך בעולם ההייטק.

"אנחנו" אומר לי גיורא ירון "הרוב הציוני הדומם שלחם בכול מלחמות ישראל ונחשב למנוע הצמיחה המרכזי של הכלכלה הישראלית מרגיש שהבית עומד להתמוטט. זהו אותו גרעין קשה שהקים וביסס את האקדמיה שעל הישגיה נתניהו מרבה להתפאר וליטול לעצמו קרדיט, וזהו אותו גרעין קשה שמהווה את השדרה הכלכלית של מדינת ישראל.

"מדינת ישראל הוקמה על יסודות מגילת העצמאות ולא כעיר מפלט לבורחים מאיימת הדין", הוא אומר "השלב הבא  יביא "לארדוניזציה" של המדינה, ממנו יהיה מאוד מאוד קשה לחזור. מדינת ישראל לא ניתנה לנו על מגש של כסף. שורות, שורות של נופלים ממלאים את בתי הקברות והם שיעידו על כך. הם חלמו ולחמו למען מדינת ישראל דמוקרטית, לא על כנסת שתהווה עיר מפלט לאלו שרוצים לחמוק מהליכים משפטיים".

אחיו של גיורא ירון, איתמר, נהרג במלחמת יום הכיפורים, במהלך הקרב על כיבוש החרמון, בעת ניסיון לחלץ פצוע מהמחלקה עליה פיקד. על מעשהו זה קיבל את עיטור העוז ועל שמו נקראית החברה שבראשה עומד אחיו גיורא.

" חבריו לקרב", מספר ירון "כתבו אחרי נפילתו: 'איתמר, לא לחינם הקרבת את חייך. אמנם שאיפתך להציל חיי חברנו לא התגשמה, אך כולנו למדנו על בשרנו כי לא נופקר לעולם עם מפקדים מסוגך, ולעולם לא יופקר הערך המקודש שקידשת בדמך, בהיותך מופת לכולנו'. ואני קורא לראש הממשלה: בשם בשם אחיך יוני (נפל במבצע אנטבה, י"י)  ואחי איתמר, אנא חסוך מאיתנו את התהליך הכואב שיביא להפלתך. אנא לך בראש מורם ועמוד למשפטך. יש שופטים בירושלים. ניסיונותיך המתמשכים לפגוע במערכת המשפטית וביסודות הדמוקרטיה עליהם חלמו ונלחמו אחינו, תוציא מהרוב השקט כחות שלא נראו בארץ מאז מחאת מלחמת יום הכיפורים. כוחות כמו אלו שהביאו לנפילתה של ממשלת גולדה בתום מלחמת 1973.

בדבריו, גיורא ירון מבקש להעביר גם מסר לציונות הדתית ולציבור החרדי: "הכרתי את חלקכם מקרוב תוך שרות משותף בגולני ובמלחמות ישראל. אנשי ערכים אתם, אנשי תורה אתם. אנא אל תתנו ידיכם להפיכת מדינתנו למדינת מפלט לבורחים מאימת הדין. אנא, אל תתנו ידכם ליצירת קרע בעם. זו לא דרככם וזו לא דרך תורה".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

"לחבריי מהעולם החרדי אומר, למדתי להכירכם לאחרונה דרך פרויקט "חרדים להייטק" (מיזם שפועל מטעם 'המכון החרדי למחקרי מדיניות', י"י) אנשי תורה ואנשי ערכים אתם. אנשים הרוצים לשלב עולם תורה עם פרנסה ראויה. אנחנו איתכם לאורך כל הדרך. אנא אל תיתנו ידכם לדרך הפילוג השנאה ופגיעה בדמוקרטיה.

"ולבסוף, חבריי הרבים בימין. מעולם לא הייתי חבר במפלגה כל שהיא. הצבעתי עבור בגין, שמיר ושרון. הנושא על הפרק איננו ימין או שמאל. הנושא שעל הפרק הוא אובדן הדמוקרטיה בישראל. אנא שימרו על ערכי הימין, אנא שימרו על הדמוקרטיה.

"ואתה מר נתניהו, אל נא תניח שהרוב הדומם לא יפילך. זו הנחה מוטעית מיסודה. הרוב הדומם שהפיל את ממשלת גולדה אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא הרוב שיפיל אותך. הליכוד חזק מתניהו והמדינה איננה אתה. הפסק עם המניפולציות הפוליטיות לפגיעה בדמוקרטיה. עמוד למשפט כשאר האדם ותוכיח את חפותך בבית המשפט כי "יש שופטים בירושלים".

אפשר לחלוק על דבריו של דר' גיורא ירון ואפשר להסכים איתם, בשורה התחתונה לא ניתן להתעלם מדברים שיוצאים מליבם של אלפי אנשי איכותיים שעשו משהו למען המדינה ומודאגים מאד מההתנהלות האופורטוניסטית של העומדים בצמרת ההנהגה. 

התפרסם לראשונה בעיתון 'משפחה'